טוב אז כנראה שלא הבנתי נכון
אבל אני חושב שאת צריכה להפריד בין התרבות לבין האחזות בחיים, כי זה בעצם סותר את מה שאת מנסה לומר. יש השרדות אישית, משהו שכל אחד בעצם עושה כל יום, ויש השרדות של השושלת. אין ספק, שאין צורך לתרבות כאשר אין צורך ביותר אוכלוסיה ולהפך, ואף אחד לא צריך לממן, לדאוג או לגדל צאצאים של מישהו אחר, לא במישור הפנים מדיני ועל אחת כמה וכמה ביחסים בין מדינות. שאת מדברת על הרבה ילדים, זה לא מדוייק, במערב דווקא יש מחסור בילודה(כולל בישראל), משפחות קטנות לרוב, בניגוד לזה במדינות עולם שלישי משריצים כמה שיותר, ואז כמו טפילים חיים על חשבון אחרים. זה קיים בחברות פרימיטיביות לרוב, שאת מדברת על 'אנושות' כגוף אחד, אני לא מסכים עם זה, כי חשוב שעם מסויים ישרוד וישמור על ילודה סדירה, זה שאחרים ישריצו(לדוגמה ערבים) לא אמור לעניין אותי ברמה האישית או ברמה המדינית. ושוב מגיעים לנקודה שלא משנה כמה יש או כמה היה , מה שחשוב זה מי היה, עולם שמלא בבני אדם ולא בחיות אדם, עולם שיש בו גם יופי ואכות ולא עולם של זיהום ושחיטות. אם העולם נכבש ומושחט על ידי חיות אדם למינהם, וכל הציוויליזציה, התרבות והאנושות הנעלה נופלת, מצדי שעולם כזה יושמד לחלוטין, מצידי שהיה עוד מבול ורק הטובים ישרדו. הרוב לא תמיד צודק, הכמות היא רק מספר. בקשר לרפואה ותרומות, אני חצי מסכים אתך, זה נכון שעוד מוות לא ישנה כלום, ואפילו מוות של הרבה אנשים, יש משפט שאומר "מותו של אדם אחד הוא טרגדיה, מותם של מיליונים הוא סטטיסטיקה". אבל אם אפשר לעזור למישהו, והוא ראוי בכלל לעזרה, אז שיעזרו לו, נגיד לא הייתי מרפא כל מיני אנסים שפלים למינהם, ולא הייתי לוקח פלסטינים(אויבים מרים) לבני חולים בישראל(מה שבעצם ישראל עושה), אבל זה שעוזרים למישהו שצריך זה לא דבר רע, נכון שלא צריך לעשות מזה עניין גדול ומהומה על כל אדם שמת, אבל שיעזרו לאלה שצריכים עזרה, במקום לעמלק. גם יש נטיה להראות הצלה של אדם אחד יותר מהצלה של אנשים רבים, או הצלה של מישהו על חשבון רבים, זה סתם מוניטין לא מוצדק ומנופח. אפקט החממה זה בגלל הזיהום של הסביבה, לא ממש קשור לכמות, למרות שכמובן אם רק חמישה בני אדם היו חיים אז לא היה זיהום
. כן התחממות גלובלית זה אסון, גם לאיזון הנכון בעולם, שבסופו של דבר מביא לאסונות טבע גדולים שבסוף יבוא איזה יום הדין על האנושות. וגם כי אני שונא חום. זה שלא הולדת ולא תולידי, זה זכותך המלאה ואף נעלה מצידך, למרות ששני ילדים זה סך הכל תחליף לזוג עצמו, מעל זה כבר גדילה באוכלוסיה והתרבות. אגב את סובלת בגלל אחרים, בכל מישור, מי אמר לך שאת סובלת רק בגלל דברים שבאשמך ?. העולם לא הוגן. תראי אנשים צריכים כמות מסויימת של אוכלוסיה כדי לשרוד, כי בתור בני תמותה, אנשים פשוט מזדקנים ומתפגרים, אם לא היו מזדקנים אז הצורך הזה היה מופחת, אבל עדיין היו מתים מסיבות שונות, וצריכים תחליף. את צריכה להבדיל בין התרבות לבין המשכיות, התרבות זה גדילה באוכלוסיה, והמשכיות זה שמירה על אוכלוסיה לפחות בגודל המקורי שלה. עכשיו גם אני לא ממש בעד ילדים, ובטח שאני לא צריך אותם מסיבות אישיות ומוכן לוותר על זה בכיף ולחיות בעצמי או עם בבת זוג בלבד, מצד שני האנושות, יותר ספציפית העם, ואפילו משפחה צריכה המשכיות ותחליף אחרת הם יכחדו לחלוטין. לא לכולם יש מה לתת וסיבה לתרבות בכלל, יש כאלה שעדיף בכלל שלא יתרבו, או כאלה שבמלא יותר מדיי, לא כל אחד צריך לתרבות, לדוגמה אנסים או אנשים עם מחלות תורשתיות, או סתם מכוערים
. לא לכולם יש מה לתת או לגטמציה להתרבות. ולא כל אחד רוצה ילדים, זה לוקח הרבה מהחיים הפרטיים, זה סוג של הקרבה לטובת ההמשכיות. ושוב זה לא חובה כל עוד יש מישהו אחר שיעשה את זה במקומך. אבל כידוע אפילו בן זוג זה הקרבה של הפרטיות וחלק מהחופש, מצד שני אם יש התאמה גדולה בין בני הזוג, או שהילדים לא עזי מצח ומרדניים, אז האדם אפילו יכול לקבל דבר חיובי יחד עם ההקרבה שלו. בקשר לאין טעם ועתיד, לא ברור לי למה בדיוק הכוונה פה, איזה טעם צריך ואיזה עתיד צריך שהיה, אם יש מחסור במים כולם ימותו, הילדים יקבלו ראשונים כי נותר להם יותר זמן לחיות, זה הכל. ושוב תלוי הילדים של מי ואיזה ילדים הם, כי לא תמיד אלה שמקריבים למענם שווים את זה. אם הורה מקריב למען הילד זה דווקא מעשה אצילי, אם מקריבים למען העם זה גם. שוב לא צריכה להיות אובססיה לשרוד, אבל סך הכל כולם מנסים לשרוד, ברמה האישית וברמה הכללית, אין בזה כל רע. לא צריכים לאחז בחיים חזק מדיי ולא בכל מחיר, יש זמנים של הקרבה, יש זמנים שדיי לחיות ובדרך כלל יש סיבות לשרוד. טעם תלוי במה שאת מצפה מהחיים, החיים זה לא פיקניק, ועתיד הקרוב זה השרדות, העתיד רחוק יותר הוא תמיד מוות במלא. לא תמיד צריך סיבה, רק תקווה שיש גם סיבה לקיום ומשהו מעבר.
אם יהיה פה בארץ מחסור כרוני במים הראשונים שיקבלו לשתות אלה הילדים, כי הם ממשיכי הדור. האובססיה הזאת להמשיך ולהמשיך לשרוד אפילו כשאין טעם או עתיד...
