הדיסוננס הקוגניטיבי
New member
שאלה שמטרידה אותי שנים רבות....
צהריים טובים לכם,חברים יקרים! בכל מיני סיטואציות,תוך דפדוף,או תוך צפייה במרקע,וצפייה במה שקורה בחיים,אני שואל את עצמי מדוע,ואיך ייתכן שהיצור האנושי,נוטה לא לבטוח במי שקרוב לו יותר. ללא כל ספק,אדם אמור לבטוח קודם כל בעצמו,אך השאלה שאני שואל היא מדוע בנים להורים,נוטים לחפש תשובות מחוץ לטריטוריה,ומדוע עצה של אם או אב, היא בדרך כלל עצה מסוג ב'? מלשון: "אין נביא בעירו"... שבת שלום לכם.
צהריים טובים לכם,חברים יקרים! בכל מיני סיטואציות,תוך דפדוף,או תוך צפייה במרקע,וצפייה במה שקורה בחיים,אני שואל את עצמי מדוע,ואיך ייתכן שהיצור האנושי,נוטה לא לבטוח במי שקרוב לו יותר. ללא כל ספק,אדם אמור לבטוח קודם כל בעצמו,אך השאלה שאני שואל היא מדוע בנים להורים,נוטים לחפש תשובות מחוץ לטריטוריה,ומדוע עצה של אם או אב, היא בדרך כלל עצה מסוג ב'? מלשון: "אין נביא בעירו"... שבת שלום לכם.