אממ... כמה דברים
ראשית, אמנם Animals של הפלויד שואב השראה מ"חוות החיות" של אורוול, אבל היצירה שלהם אינה העתק מדוייק של החלוקה המעמדית שקיימת בספרו. אבל נחזור רגע לספרו של אורוול. הספר היה, כזכור, ביקורת על השלטון הקומוניסטי בברה"מ. טענתו של אורוול - שהיה הומניסט וסוציאל-דמוקרט - היא שרעיונות המהפכה הרוסית היו טובים, אך השלטון משחית, והמנהיגים (החזירים) נהיים עם הזמן דומים לקפיטליסטים אותם הדיחו. (נתעלם לרגע מכך שברוסיה לפני המהפכה לא היה בעצם קפיטליזם, וגם לא דמוקרטיה; לא היה מעמד בינוני, ומי ש"הודחו" בהפיכה היו האריסטוקרטים בעלי האדמות. לא משנה כרגע). במובן זה, כל הדמויות בספר - גם החזירים, גם הכלבים וגם הכבשים הנגררות אחריהם - הם "סוציאליסטים". ווטרס, כמובן, לא כתב את Animals על המשטר הקומוניסטי ברוסיה. הוא כתב את היצירה על המערב הקפיטליסטי והשבע. החזירים אצלו הם הנצלנים, הרעים (לאו דווקא רק קפיטליסטים, או אפילו בעיקר). הכלבים הם האופורטוניסטים (והוא מזהה גם את עצמו ככלב, כזכור), והכבשים הם הטפשים שהולכים אחרי המנהיגים. תפישתו של ווטרס היא פשטנית - אך היא גם מלאה סתירות (ולכן לא "ברורה", כלל ועיקר). לכן, לטעמי, הדבר החשוב שאנו כמאזינים יכולים להוציא מהיצירה הזו אינו שיעור בפוליטיקה, אלא דווקא ההזדהות שרבים מאתנו עשויים לחוש לנוכח הסתירות הפנימיות שווטרס מבטא (ומגלה בתוך עצמו): אנחנו אולי רוצים צדק חברתי, אבל לא מוכנים לוותר על היתרונות (החברתיים, הכלכליים) שיש לנו על פני אחרים. כך, ווטרס יוצא כנגד הניצול והרשע - גם ב-DSOTM וב-WYWH לפני כן - אבל יודע היטב שהוא חלק מהמנגנון. גם לו יש מיליונים, גם הוא בעל אדמות ונכסים, גם הוא חבר במועדון כושר אקסקלוסיבי במנהטן (על פי הדיווחים האחרונים, לפיהם הוא שילם איזה 25,000 דולר ע"מ להיות "חבר בכיר" במועדון). ומעבר לכך, ה'התכתבות' של ווטרס עם אידאולוגיות פוליטיות היא גם במובן מסויים מסע לחיפוש עצמי: שני הוריו היו פעילים פוליטיים, קומוניסטים אידאליסטים שרצו עולם טוב יותר. כך, כתיבתו של ווטרס היא גם נסיון להגדיר לעצמו היכן הוא עומד ביחס להוריו. ודבר שני: טענתך ש"ב-1977 עוד לא היה קפיטליזם באנגליה", אינה נכונה, עובדתית. בבריטניה קיימת מדיניות כלכלית של שוק חופשי מאז ומתמיד. מעולם לא היה בבריטניה משטר סוציאליסטי בנוסח מזרח אירופה (וגם לא יהיה, לדעתי). בריטניה היתה, ועודנה, סוציאל-דמוקרטיה, מדינת רווחה בה יש שוק חופשי (קפיטליזם) מחד, והסדרי רווחה (ביטוח לאומי, ביטוח בריאות ממלכתי, מערכת חינוך ממלכתית וכד') מצד שני. בדיוק כמו בישראל. ה*מינון* היחסי של הסדרים אלו (הלאמה מול הפרטה, למשל), הוא שמבדיל בין הממשלות השונות: לייבור (משמאל) והטורים (מימין) - המקבילה להבדל בין מפלגת העבודה (משמאל) לליכוד (או לפחות ביבי נתניהו) (מימין). ת'אצ'ר קידמה מדיניות של הפרטה, ופעלה בצורה אגרסיבית לשבירת האיגודים המקצועיים, שהיו בעלי כח פוליטי רב, עד אז (מלחמת פוקלנד היתה עוד אחד מהספיחים של מדיניות "יד הברזל" שלה). בדומה, נתניהו מקדם כיום מדיניות של הפרטה במגזרים שונים (כולל, כך קראתי, גם הפרטת הביטוח הלאומי). בכל מקרה, ווטרס לא אהב את ת'אצ'ר מכל כיוון שהוא - לא המדיניות הכלכלית שלה, ולא מדיניות החוץ שלה. בכך, הוא לא היה שונה מרבים אחרים באנגליה, ששנאו אותה כנ"ל. אשמח לשמוע את דעותיך, אך אנא, בלי "רמזים". דבר גלויות ובפירוט, ככל שצריך. (Echoe, זה מספיק ארוך?
)
