שאלה
- פותח הנושא מוררן
- פורסם בתאריך
תשובה
מדובר בד"כ בעשיית מצוות (או לימוד תורה). הרעיון הוא שמתחילים בפעילות הנתפשת כחיובית לכשעצמה, לא בגלל שרוצים לעשות אותה אלא מסיבות אחרות: למשל ללמוד תורה בשביל לקבל מעמד תלמיד חכם בחברה. לצום ביום כיפור בשביל האתגר של הצום וכד'. במהלך העשיה של הפעולה הגישה תשתנה והפעילות תקבל את המקום הראוי לה ותהיה תכלית בפני עצמה (ולא אמצעי לתכלית אחרת). מקווה שהסברתי
מדובר בד"כ בעשיית מצוות (או לימוד תורה). הרעיון הוא שמתחילים בפעילות הנתפשת כחיובית לכשעצמה, לא בגלל שרוצים לעשות אותה אלא מסיבות אחרות: למשל ללמוד תורה בשביל לקבל מעמד תלמיד חכם בחברה. לצום ביום כיפור בשביל האתגר של הצום וכד'. במהלך העשיה של הפעולה הגישה תשתנה והפעילות תקבל את המקום הראוי לה ותהיה תכלית בפני עצמה (ולא אמצעי לתכלית אחרת). מקווה שהסברתי
ברשותך,oferzak, אני אנסה גם לענות
הכוונה היא שאדם יעשה חובה/פעילות/מצווה דתית שלא מתוך הרגשת התרוממת רוח מאוד גדולה אלא מסיבות אחרות . עם הזמן ההרגשה תשתנה והחובה/פעילות/מצווה תתבצע מתוך רצון לעשות את דבר ה' מתוך רצון לעשות הטוב בעיניו . למשל, אישה שתתחיל להדליק נרות שבת כי אמרו לה שזה מביא מזל טוב (סתם לצורך הדוגמא) . אז בהתחלה הרצון הוא "לא לשמה" , כלומר לא מתוך עבודת ה' טהורה . עם הזמן מתחלפת ההרגשה והדלקת הנרות תתקיים מתוך רצון לעשות את הטוב בעיני ה' . ואפשר להמשיך את הפירוש גם למובן הבא : אדם נותן מעשר כל חודש לא בגלל שהוא חושב שזאת חובה דתית אלא מכוון שהוא רוצה לתרום לעניים. לכאורה הוא אינו מקיים מצווה כי הוא לא רואה בזה מצווה דתית- "לא לשמה" , אלא שלמעשה הוא כן עושה מצווה דתית כי מעשר זה דאורייתא- "בא לשמה" . ויתקנו אותי חברי הפורום אם אני טועה .
הכוונה היא שאדם יעשה חובה/פעילות/מצווה דתית שלא מתוך הרגשת התרוממת רוח מאוד גדולה אלא מסיבות אחרות . עם הזמן ההרגשה תשתנה והחובה/פעילות/מצווה תתבצע מתוך רצון לעשות את דבר ה' מתוך רצון לעשות הטוב בעיניו . למשל, אישה שתתחיל להדליק נרות שבת כי אמרו לה שזה מביא מזל טוב (סתם לצורך הדוגמא) . אז בהתחלה הרצון הוא "לא לשמה" , כלומר לא מתוך עבודת ה' טהורה . עם הזמן מתחלפת ההרגשה והדלקת הנרות תתקיים מתוך רצון לעשות את הטוב בעיני ה' . ואפשר להמשיך את הפירוש גם למובן הבא : אדם נותן מעשר כל חודש לא בגלל שהוא חושב שזאת חובה דתית אלא מכוון שהוא רוצה לתרום לעניים. לכאורה הוא אינו מקיים מצווה כי הוא לא רואה בזה מצווה דתית- "לא לשמה" , אלא שלמעשה הוא כן עושה מצווה דתית כי מעשר זה דאורייתא- "בא לשמה" . ויתקנו אותי חברי הפורום אם אני טועה .
נתת הסבר טוב יותר אם כי הוא מתעסק רק בנושאים הדתיים ואני כיוונתי לפירוש כללי. אגב נראה לי שלתת מעשר כדי לעזור לעניים זה לשמה. אתה מקיים מצווה בגלל המטרה שלה. לתת מעשר כדי שיגידו שאתה נותן מעשר זה לא לשמה.אבל יכול להיות מצב הפוך לחלוטין למה שאתה מציג
אדם שלא רוצה לעזור לעניים, אדם שחושב ש"העני אשם בעניותו. רוצה כסף? לך לעבוד!" אדם שליבו אטום למצוקת חברו אך מכוון שהוא אדם שומר מצוות הוא מתגבר על רצונו לא לחלק את כספו ונותן מעשר. שוב, לא בשביל לעזור לעני אלא רק בשביל לצאת ידי חובה . אני כותב את זה וחושב, אולי בעצם זה ה"לשמה" האמיתי? אדם שעושה את המצוות למרות שהוא לא היה רוצה לעשות אותם ורק בגלל שאלוהים ציווה אותם? בוא ניקח דוגמא אחרת - הנחת תפילין . אם אדם מניח תפילין מכוון שהוא רוצה שיהיה לו מזל טוב בחיים, זה אומר שהוא מניח תפילין בגלל שהוא רוצה להשיג משהו ולא בגלל שכך צווה ואז אומרים "אוקיי אתה מניח כי אתה רוצה להשיג מזל טוב אבל בסוף תתרגל ותבין ותרגיש כי אתה מניח מתוך עבודת ה' טהורה" . כלומר, מתוך ה"אינטרס" האישי שלך והכביכול אנוכי יצמח משהו הרבה יותר גדול למען שמו (ה') . לא? ואם נחזו ררגעלמעשר, אומרים שאדם שנותן מעשר אלוהים משפיע עליו ברכה ופרנסה טובה. אז אולי אדם נותן מעשר לא בכדי לעזור לעניים אלא בכדי לעזור לו עצמו. עכשיו הוא מוותר על מעשר משכרו בכדי שבעתיד שכרו יגדל. הוא לא חושב על עזרה לעניים אלא על הכנסתו הוא . ואז נוצר מצב שגם אם הוא לא חושב על טובת העניים הוא כן עוזר להם ו"מתוך שלא לשמה בא לשמה"
אדם שלא רוצה לעזור לעניים, אדם שחושב ש"העני אשם בעניותו. רוצה כסף? לך לעבוד!" אדם שליבו אטום למצוקת חברו אך מכוון שהוא אדם שומר מצוות הוא מתגבר על רצונו לא לחלק את כספו ונותן מעשר. שוב, לא בשביל לעזור לעני אלא רק בשביל לצאת ידי חובה . אני כותב את זה וחושב, אולי בעצם זה ה"לשמה" האמיתי? אדם שעושה את המצוות למרות שהוא לא היה רוצה לעשות אותם ורק בגלל שאלוהים ציווה אותם? בוא ניקח דוגמא אחרת - הנחת תפילין . אם אדם מניח תפילין מכוון שהוא רוצה שיהיה לו מזל טוב בחיים, זה אומר שהוא מניח תפילין בגלל שהוא רוצה להשיג משהו ולא בגלל שכך צווה ואז אומרים "אוקיי אתה מניח כי אתה רוצה להשיג מזל טוב אבל בסוף תתרגל ותבין ותרגיש כי אתה מניח מתוך עבודת ה' טהורה" . כלומר, מתוך ה"אינטרס" האישי שלך והכביכול אנוכי יצמח משהו הרבה יותר גדול למען שמו (ה') . לא? ואם נחזו ררגעלמעשר, אומרים שאדם שנותן מעשר אלוהים משפיע עליו ברכה ופרנסה טובה. אז אולי אדם נותן מעשר לא בכדי לעזור לעניים אלא בכדי לעזור לו עצמו. עכשיו הוא מוותר על מעשר משכרו בכדי שבעתיד שכרו יגדל. הוא לא חושב על עזרה לעניים אלא על הכנסתו הוא . ואז נוצר מצב שגם אם הוא לא חושב על טובת העניים הוא כן עוזר להם ו"מתוך שלא לשמה בא לשמה"
איזו דוגמא יפה
הקמצן (או ה"אידיאולוג") מתקשה לעזור לעניים, אבל כופף עצמו בגלל המצווה, ולכן מגיע לשמה, לכוונה של המצווה לעזור לעניים. אבל לא המטרה של המצווה היא שהאדם יעשה נגד רצונו, ורק בגלל שהקב"ה ציווה. המטרה של המצווה שהאדם יעשה ברצון את מה שהקב"ה ציווה ויזדהה איתו. בדיעבד, אם האדם אינו עושה זאת ברצון ואינו מזדהה, ולכן צריך לחנך את עצמו - הוא צריך לכוף עצמו לעשות מה שהקב"ה ציווה (בזהירות, שלא ישבור את עצמו בגלל קצב או עומק כיפוף לא נכונים...), ולקוות שבע"ה גם ליבו ישתנה. ואילו במקרה שתואר למעלה, האדם מלכתחילה עשה את המצווה לשם המטרה שניתנה לה. אלא שיש לו בעיה אחרת, שלא קשורה לעובדה שהוא קיים את המצווה כראוי, שהוא לא מכיר מספיק את החובה לציית לאלוקים. אז הוא צריך לחדד את ההכרה הזו בליבו, ואז יעשה את המצווה גם משום שצריך לעזור לאנשים וגם משום שהתורה היא זו שציוותה לעזור לאנשים (כלומר גם בגלל החובה לציית לאלוקים). אבל לכתחילה - הוא זה שקיים את המצווה נכון יותר, כי קיים אותה למטרתה. כלומר, בנושא מצוות הצדקה - מצבו של חילוני שנותן מעשר בשמחה מרוב אהבתו את הנתינה לעניים, טוב יותר כרגע מאשר מצבו של מי שנותן את המעשר ככפוא שד, והיה מעדיף לו לא היתה כתובה מצווה זו בתורה כלל.
הקמצן (או ה"אידיאולוג") מתקשה לעזור לעניים, אבל כופף עצמו בגלל המצווה, ולכן מגיע לשמה, לכוונה של המצווה לעזור לעניים. אבל לא המטרה של המצווה היא שהאדם יעשה נגד רצונו, ורק בגלל שהקב"ה ציווה. המטרה של המצווה שהאדם יעשה ברצון את מה שהקב"ה ציווה ויזדהה איתו. בדיעבד, אם האדם אינו עושה זאת ברצון ואינו מזדהה, ולכן צריך לחנך את עצמו - הוא צריך לכוף עצמו לעשות מה שהקב"ה ציווה (בזהירות, שלא ישבור את עצמו בגלל קצב או עומק כיפוף לא נכונים...), ולקוות שבע"ה גם ליבו ישתנה. ואילו במקרה שתואר למעלה, האדם מלכתחילה עשה את המצווה לשם המטרה שניתנה לה. אלא שיש לו בעיה אחרת, שלא קשורה לעובדה שהוא קיים את המצווה כראוי, שהוא לא מכיר מספיק את החובה לציית לאלוקים. אז הוא צריך לחדד את ההכרה הזו בליבו, ואז יעשה את המצווה גם משום שצריך לעזור לאנשים וגם משום שהתורה היא זו שציוותה לעזור לאנשים (כלומר גם בגלל החובה לציית לאלוקים). אבל לכתחילה - הוא זה שקיים את המצווה נכון יותר, כי קיים אותה למטרתה. כלומר, בנושא מצוות הצדקה - מצבו של חילוני שנותן מעשר בשמחה מרוב אהבתו את הנתינה לעניים, טוב יותר כרגע מאשר מצבו של מי שנותן את המעשר ככפוא שד, והיה מעדיף לו לא היתה כתובה מצווה זו בתורה כלל.
תודה
לגבי הפסקה האחרונה שלך - אני חושב שזה נכון גם לגבי חוזרים בתשובה . כי יהודי חרדי שאביו היה כזה וכך גם סבו וכו' זה דיי טבעי שגם הוא יהיה חרדי ויהודי שומר מצוות. אך היהודי שחוזר בתשובה, הוא בא מעולם אחר לחלוטין שאינו שומר מצוות (ובמיוחד לא את אלו שבין אדם למקום), ולכן אם הוא מתחיל לשמור מצוות הדרך שלו ....בואי נגדיר את זה כשונה מהדרך של היהודי החרדי שכל משפחתו הייתה כזאת .
לגבי הפסקה האחרונה שלך - אני חושב שזה נכון גם לגבי חוזרים בתשובה . כי יהודי חרדי שאביו היה כזה וכך גם סבו וכו' זה דיי טבעי שגם הוא יהיה חרדי ויהודי שומר מצוות. אך היהודי שחוזר בתשובה, הוא בא מעולם אחר לחלוטין שאינו שומר מצוות (ובמיוחד לא את אלו שבין אדם למקום), ולכן אם הוא מתחיל לשמור מצוות הדרך שלו ....בואי נגדיר את זה כשונה מהדרך של היהודי החרדי שכל משפחתו הייתה כזאת .
ברור שהדרכים שונות
כשם שפרצופיהם שונים. אבל אני לא רואה את הקשר לדברים שכתבתי. בפסקה האחרונה התכוונתי, שיהודי קמצן, שנותן מעשרות בלי רצון - מצבו טעון שיפור. אני יהודיה כזו, למרות שאני באתי מהעולם החילוני לעילא ולעילא. זה לא קשור. יש לי עכבות קשות בנושא מתן כסף, והן טעונות שיפור. עם זאת, הנסיבות שבהן יש לי עכבות כאלה, מעמידות אותי במצב של הרבה אונס בתחום זה. אלא שהרצון האדיר שלי להרוויח את מצוות הצדקה מתוך הלב אל תוך המעשים, גורם לי להחזיק בכל הכוח במה שאני מצליחה לשחרר את ההתנגדות, וליצור את החיבור האפשרי ביותר ביני לבין מצוות הצדקה היקרה. אמנם, יהודי שמתאמץ כמוני, ושבעייתו מוגדרת בבסיסה כאונס ולא כחטא - שכרו יקר וגדול בלי פרופורציה להישגים בפועל, כי הערך בקיום מצווה הוא במאמץ ולא בתוצאות התלויות בנסיבות. בקשר לדבריך על היהודי החרדי וזה שהגיע מעולם חילוני - כל יהודי נולד עם טבעים שהוא צריך לתקן בנפשו (אחרת אין לו מה לעשות בעוה"ז). לא משנה באיזה איזור נולד. היהודי החרדי צריך לקחת את כל מה שקנה במסגרת החינוך המשפחתי והקהילתי למצוות, ולעשות בזה שימוש לתקן את עצמו. אם הוא נשאר לגור בחברה כי כך נוח לו, ולא מתייחס לחובתו כאדם לשנות את עצמו באמצעות המצוות - יש לו בעיה בסיסית עמוקה. היהודי החילוני צריך לקחת את המהפך שעשה והמצוות שקנה, ובעזרתם לעשות אותו שינוי פנימי במה שהוא צריך לתקן בנפשו. ברור שהדרכים של השניים יהיו שונות. וכל דרך תהיה נכונה למי שהולך בה, ושגויה למי שהיא אינה מתאימה לו.
כשם שפרצופיהם שונים. אבל אני לא רואה את הקשר לדברים שכתבתי. בפסקה האחרונה התכוונתי, שיהודי קמצן, שנותן מעשרות בלי רצון - מצבו טעון שיפור. אני יהודיה כזו, למרות שאני באתי מהעולם החילוני לעילא ולעילא. זה לא קשור. יש לי עכבות קשות בנושא מתן כסף, והן טעונות שיפור. עם זאת, הנסיבות שבהן יש לי עכבות כאלה, מעמידות אותי במצב של הרבה אונס בתחום זה. אלא שהרצון האדיר שלי להרוויח את מצוות הצדקה מתוך הלב אל תוך המעשים, גורם לי להחזיק בכל הכוח במה שאני מצליחה לשחרר את ההתנגדות, וליצור את החיבור האפשרי ביותר ביני לבין מצוות הצדקה היקרה. אמנם, יהודי שמתאמץ כמוני, ושבעייתו מוגדרת בבסיסה כאונס ולא כחטא - שכרו יקר וגדול בלי פרופורציה להישגים בפועל, כי הערך בקיום מצווה הוא במאמץ ולא בתוצאות התלויות בנסיבות. בקשר לדבריך על היהודי החרדי וזה שהגיע מעולם חילוני - כל יהודי נולד עם טבעים שהוא צריך לתקן בנפשו (אחרת אין לו מה לעשות בעוה"ז). לא משנה באיזה איזור נולד. היהודי החרדי צריך לקחת את כל מה שקנה במסגרת החינוך המשפחתי והקהילתי למצוות, ולעשות בזה שימוש לתקן את עצמו. אם הוא נשאר לגור בחברה כי כך נוח לו, ולא מתייחס לחובתו כאדם לשנות את עצמו באמצעות המצוות - יש לו בעיה בסיסית עמוקה. היהודי החילוני צריך לקחת את המהפך שעשה והמצוות שקנה, ובעזרתם לעשות אותו שינוי פנימי במה שהוא צריך לתקן בנפשו. ברור שהדרכים של השניים יהיו שונות. וכל דרך תהיה נכונה למי שהולך בה, ושגויה למי שהיא אינה מתאימה לו.
לא הבנתי מה עניין ה"אבל" בכותרת
אין לנו ויכוח. בשתי הדוגמאות שהבאת אנחנו מסכימים. לעשות למרות שאתה לא רוצה כי אלוהים ציווה זה לא לשמה לדעתי. בלשמה יש עניין הרצון לעשות את המצווה כשלעצמה. אם אתה עושה כי אלוהים ציווה אתה עושה לא לטעם קיום המצווה אלא כי זה רצון האל. בד"כ זה מתחבר עם שכר ועונש בגן עדן. ולכן זה לא לשמה לדעתי. אתה צריך לעשות את המצוות כי אתה רוצה לעשות אותן. כל דבר אחר הוא לא לשמה.
אין לנו ויכוח. בשתי הדוגמאות שהבאת אנחנו מסכימים. לעשות למרות שאתה לא רוצה כי אלוהים ציווה זה לא לשמה לדעתי. בלשמה יש עניין הרצון לעשות את המצווה כשלעצמה. אם אתה עושה כי אלוהים ציווה אתה עושה לא לטעם קיום המצווה אלא כי זה רצון האל. בד"כ זה מתחבר עם שכר ועונש בגן עדן. ולכן זה לא לשמה לדעתי. אתה צריך לעשות את המצוות כי אתה רוצה לעשות אותן. כל דבר אחר הוא לא לשמה.
בוודאי!
אני נותנת לשכנה שלי/לבן שלי מחמאות, לא בגלל שאני חושבת שמגיעות להם מחמאות, אלא בגלל שאני רוצה שיהיה בינינו קשר של חיבה. במשך הזמן, אני רואה עד כמה הגיעו להם המחמאות, והעין הלא מרוצה מספיק שהיתה לי קודם לכן פשוט לא היתה נכונה! זה לא שחשבתי שהם אנשים שליליים, אני בהחלט חשבתי שהדבר הזה שהחמאתי עליו חיובי (לא שיקרתי). אבל לא חשבתי שזה דבר כל כך חשוב שצריך להחמיא עליו, ובפרט כשיש להם כל כך הרבה תכונות גרועות ומעצבנות. אבל ידעתי שצריך להחמיא, אז חיפשתי על מה אפשר להחמיא. עם הזמן השתנתה הראייה שלי, וגיליתי שהדברים החיוביים הללו משמעותיים, ואילו הדברים המעצבנים בהם בכלל לא משמעותיים, או שהם לא מעצבנים בעצם...
אני נותנת לשכנה שלי/לבן שלי מחמאות, לא בגלל שאני חושבת שמגיעות להם מחמאות, אלא בגלל שאני רוצה שיהיה בינינו קשר של חיבה. במשך הזמן, אני רואה עד כמה הגיעו להם המחמאות, והעין הלא מרוצה מספיק שהיתה לי קודם לכן פשוט לא היתה נכונה! זה לא שחשבתי שהם אנשים שליליים, אני בהחלט חשבתי שהדבר הזה שהחמאתי עליו חיובי (לא שיקרתי). אבל לא חשבתי שזה דבר כל כך חשוב שצריך להחמיא עליו, ובפרט כשיש להם כל כך הרבה תכונות גרועות ומעצבנות. אבל ידעתי שצריך להחמיא, אז חיפשתי על מה אפשר להחמיא. עם הזמן השתנתה הראייה שלי, וגיליתי שהדברים החיוביים הללו משמעותיים, ואילו הדברים המעצבנים בהם בכלל לא משמעותיים, או שהם לא מעצבנים בעצם...
א ו ר ה ג נ ו ז
New member
מתוך שלא לשמה בא לשמה.
לקחת משפט יפה... המשפט הזה מסביר מהן הדרגות של האדם בדרכו לדביקות בבורא. בהתחלה אדם הלומד תורה (חוכמת הקבלה) לומד עם רצון לקבל לעצמו, כלומר, הרצון שלו לא זך מספיק. לאט לאט, בעזרת המאור המחזיר למוטב, הבורא מתקן את רצונו של האדם, עד שהרצון הופך ל"לשמה" - תכונת ההשפעה - אהבת הזולת - מאהבת הבריות לאהבת ה'.
לקחת משפט יפה... המשפט הזה מסביר מהן הדרגות של האדם בדרכו לדביקות בבורא. בהתחלה אדם הלומד תורה (חוכמת הקבלה) לומד עם רצון לקבל לעצמו, כלומר, הרצון שלו לא זך מספיק. לאט לאט, בעזרת המאור המחזיר למוטב, הבורא מתקן את רצונו של האדם, עד שהרצון הופך ל"לשמה" - תכונת ההשפעה - אהבת הזולת - מאהבת הבריות לאהבת ה'.
MrAnderson
New member
המשפט הזה אומר...
שבן אדם נולד אם טבע של קבלה לעצמו. מה זה אומר? שכל דבר שהוא יעשה הוא צריך שיהיה לו איזה גמול מזה. אפילו בן אדם שעושה מצוות - הוא עושה את זה כי הוא חושב שבעתיד יהיה לו טוב. אין שינוי בפנימיות בין אדם שרודף כל היום אחרי תאוות לבן אדם שרודף כל היום אחרי מצוות. לאחד יש רצונות לקבל גשמיים לאחד רוחניים. לזה שרודף אחרי רצונות לקבל רוחניים יש יתרון - כי יום אחד הוא יכול להפך את זה...ואז כל המצוות שהוא עשה עד עכשיו שלא לשמה יהו לשמה. זה נקרא "חיל בלע ואקהנו...". עד שהוא מגיע לשלב ההיפוך הוא מאכיל מה שנקרא בקבה ים הסטרא אחרה. שזה הרצונות שלקבל אך לעצמו. אז בזמן המשנה הדרך להגיע לעבודת השם טהורה הייתה לצמצם כמה שיותר רצונות לקבל גשמיים. לשון המשנה : פת במלח תאכל מים במשורה תשתה ועל הארץ תשן ובתורה אתה עמל..." ממש סיגופים...כדי לא לקבל לעצמך. בזמן התלמוד החכמים בגלל ירידת הדורות מתירים גם להתחיל בלא לשמה. כלומר בן אדם מתחיל לעבוד את השם בגלל אינטרסים. זה נקרא לא לשמה. כי בן אדם לא יכול להזיז את האצבע הקטנה אם אין לו תועלת מזה. אבל אם בן אדם מתחיל לעבוד לא לשמה וחושב שזה היתפך לו מעצמו הוא טועה טעות חמורה. הוא צריך רצון בלב שזה יקרה, והכי חשוב שידע שהוא עושה הכל לא לשמה "מכסה פשעים לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם" - אם אדם לא מודה שהוא עושה הכל לא לשמה אז זה גם לא יתהפך לו. אז אחרי עבודה רבה בתורה ומצוות הרצון לקבל לעצמו של האדם מתהפך והוא מקבל טבע שני. האמת שזה הוא הטבע היחיד. להשפיע. עכשיו אנחנו לא טבעיים כשכל אחד רודף אחרי הרצונות של עצמו כמו ילד קטן. טוב אפשר עוד לכתוב המון על העניין הזה וזה אחד הדברים המרכזיים שצריכים להבין כשנכנסים ליהדות.
שבן אדם נולד אם טבע של קבלה לעצמו. מה זה אומר? שכל דבר שהוא יעשה הוא צריך שיהיה לו איזה גמול מזה. אפילו בן אדם שעושה מצוות - הוא עושה את זה כי הוא חושב שבעתיד יהיה לו טוב. אין שינוי בפנימיות בין אדם שרודף כל היום אחרי תאוות לבן אדם שרודף כל היום אחרי מצוות. לאחד יש רצונות לקבל גשמיים לאחד רוחניים. לזה שרודף אחרי רצונות לקבל רוחניים יש יתרון - כי יום אחד הוא יכול להפך את זה...ואז כל המצוות שהוא עשה עד עכשיו שלא לשמה יהו לשמה. זה נקרא "חיל בלע ואקהנו...". עד שהוא מגיע לשלב ההיפוך הוא מאכיל מה שנקרא בקבה ים הסטרא אחרה. שזה הרצונות שלקבל אך לעצמו. אז בזמן המשנה הדרך להגיע לעבודת השם טהורה הייתה לצמצם כמה שיותר רצונות לקבל גשמיים. לשון המשנה : פת במלח תאכל מים במשורה תשתה ועל הארץ תשן ובתורה אתה עמל..." ממש סיגופים...כדי לא לקבל לעצמך. בזמן התלמוד החכמים בגלל ירידת הדורות מתירים גם להתחיל בלא לשמה. כלומר בן אדם מתחיל לעבוד את השם בגלל אינטרסים. זה נקרא לא לשמה. כי בן אדם לא יכול להזיז את האצבע הקטנה אם אין לו תועלת מזה. אבל אם בן אדם מתחיל לעבוד לא לשמה וחושב שזה היתפך לו מעצמו הוא טועה טעות חמורה. הוא צריך רצון בלב שזה יקרה, והכי חשוב שידע שהוא עושה הכל לא לשמה "מכסה פשעים לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם" - אם אדם לא מודה שהוא עושה הכל לא לשמה אז זה גם לא יתהפך לו. אז אחרי עבודה רבה בתורה ומצוות הרצון לקבל לעצמו של האדם מתהפך והוא מקבל טבע שני. האמת שזה הוא הטבע היחיד. להשפיע. עכשיו אנחנו לא טבעיים כשכל אחד רודף אחרי הרצונות של עצמו כמו ילד קטן. טוב אפשר עוד לכתוב המון על העניין הזה וזה אחד הדברים המרכזיים שצריכים להבין כשנכנסים ליהדות.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.