בדיוק
הטארגים נשענו על תמיכה של הבתים הגדולים, לפני וגם אחרי עידן הדרקונים.
מרידות? רוב המרידות אחרי עידן הדרקונים היו של בלאקפייר, שושלת שהלגיטימיות שלה נשענה על הלגיטימיות של בית טארגאריין (צו מלכותי של אאיגון הרביעי שהפך את דאימון לבן חוקי), דהיינו כל מי שתמכו בשלב זה או אחר בבלאקפייר, תמכו למעשה בלגיטימיות של צאצא לבית טארגאריין לשבע הממלכות, רק התווכחו מי הטארגאריין היותר חוקי. ובסה"כ היו פחות מרידות אצל הטארגאריינים על פני 300 שנה מאשר אצל רוברט בשש עשרה שנה, שסבל ממרד של באלון גרייג'וי, ומהתארגנויות שונות למרד (מצד נסיך דורן, ומצד תומכי ווייסריז/דאני/גריף, ואפילו אחיו רנלי זמם להשיא לו את מארגרי ולהחליף את לאניסטר בטיירל בחצר, מה שהיה מוביל למלחמה נגד המערב). ואחרי מותו של רוברט, בכלל כל העסק התפרק - יופי של תמיכה שושלתית.
סביר להניח שהמרידות החוזרות והנשנות, בזמן הטארגים ובזמן הבאראתים, נבעו לא מאי קבלת לגיטימיות השליט ומאיזושהי אידיאולוגיה גדולה, אלא מהמבנה הפיאודלי של ווסטרוז. לא הייתה מדינה פיאודלית בעולם (יפן, סין, האימפריה העות'מאנית, כל מדינות מרכז ומערב אירופה, האימפריה האצטקית) שלא סבלו ממרידות וממלחמות פנימיות. זה המחיר שמדינה שאין לה שלטון ריכוזי משלמת. הסיבה היא שבמערכת פיאודלית תמיד יהיו יריבויות בין השווים (נניח בראקן ובלאקווד, או מארטל וטיירל), ויריבויות בין מספרי 2 למספרי 1 (נניח בולטון וסטארק או פלורנט וטיירל). הרבה לפני הכיבוש של אאיגון, היו מרידות פנימיות (הסטארקים למשל התמודדו עם מרידות של בולטון ושל גרייסטארק מהנמל הלבן, וגם בית קארסטארק נוצר כתוצאה מדיכוי מרד). וכאשר יש טוען לכתר, מיד הגורמים הלא מרוצים מתייצבים לצידו - כל מי שלא מרוצה ושמעריך שהמרד יצליח ייצטרף למרד. למשל אם דאני נוחתת בווסטרוז, אפילו בלי צבא משלה, אם הבראקנים ייצטרפו אליה, מייד הבלאקוודים ייצטרפו לצד השני, ולהיפך. הפלורנטים ייצטרפו אליה אם היא תבטיח להם שהם יחליפו את בית טיירל ואם הם יחשבו שיש לה סיכוי, וכן הלאה. זה האופי של מדינה פיאודלית (מקיאוולי כינה מדינה כזו "מדינה קלה לכיבוש וקשה לשליטה". קלה לכיבוש כי חוץ מהצבא הפולש יש צבאות עצמאיים בתוך המדינה שבעקבות מריבות פנימיות יעדיפו להצטרף לפולש מאשר להילחם נגדו, וקשה לשליטה כי כל הגורמים העצמאיים האלה לא ייסתפקו לעולם בכח שניתן להויחתרו להשגת עוד כח, גם על חשבון השלטון המרכזי).
אגב, אם כבר מדברים על לגיטימיות, אז אין שום חוק רשמי בווסטרוז שאומר שמי שמקבל את מירב התמיכה הוא השליט החוקי. יש חוקי ירושה ויש חוקים ליישוב סכסוכים, כמו משפט של ספטונים או משפט בקרב. תמיכה שייכת לא לעולם הליגאלי שבו אין משמעות לכח, רק לצדקת הטענה, אלא לעולם המעשי, שבו אין חוק ומי שיש לו יותר כח מנצח. כלומר אם טוענים שלבאראתיאון יש לגיטימיות שנובעת ממאסה קריטית של תומכים שנותנים יחד יותר צבא, זה שקול לחלוטין לטענה שלטארגאריין יש לגיטימיות בגלל יותר תומכים - או כי יש להם דרקונים. לפי הטיעון הזה, גם לאחוות יער המלך הייתה לגיטימיות לשלטון אם הם היו מנצחים את צבא המלך, או אם היה להם דרקון או שניים.