ולתוספת - אמירה לא דקדוקית
אני מחבבת במיוחד את המילים עם ה-א בסופן, הן מזכירות לנו שהשפה שלנו מורכבת מרבדים רבים של שפות ותקופות והשפעות. לא הייתי רוצה לראות "טיהור" של השפה מכל מה שזר בה, מה נעשה בלי המילים שולחן וכסא וגירסא וטלוויזיה שכולן באו לנו מתקופות שונות שחיינו בהן? ומי שלא יודע שהמקור של הרפתקאות הוא הרפתקה שיצא וילמד... לסיכום אני מפנה אתכם לשיר של חווה אלברשטיין "הבלדה על הסוס עם הכתם על המצח", זה היופי בכל התרבות היהודית כולל העברית.