נימת הציניות שלי באמת קצת התפספסה.
"היום שאחרי מחר" הוא מסוג הסרטים שהולכים לראות אותם על מסך גדול רק בשביל הפעלולים. ותחשבו על זה לרגע - מה חסר בסרט הזה? יש הקרבה, יש רומנטיקה, יש אסון גדול שכבר אי אפשר למנוע, יש פעלולים מרהיבים ואפילו אפילו אפילו אבא שמוכן להקריב את חייו למען הסיכוי הקלוש להציל את הבן שלו. פיצוץ-בקופות מובטח! הפעלולים בסרט הזה מדהימים, וההגיון (יש כזה, גם אם קלוש ומוגזם בעת ובעונה אחת) נמצא; לא סביר שדבר כזה יקרה במאה השנים הקרובות, אבל הוא קרוב, והסיכון אמיתי [ואנחנו שמים ***, אבל את זה לא באמת צריך להגיד, נכון?]. זה שהסרט יצא חרא.. נו.. לא שזה לא היה צפוי. אולי פשוט לא ציפיתי להרבה מהסרט ולכן לא התאכזבתי. באתי בשביל הפעלולים, ואותם בהחלט קיבלתי.