שאלות ותהיות

[mishel s]

תודה רבה (לת)

 

[J האמיתית]

אני ממליצה

הסיפורים שלי נכתבו לרב במצב רוח רע. (כשיש לי מצב רוח טוב אני מעדיפה לעשות דברים אחרים...) זה מעניין לראות לאן אתה מגיע כאשר אתה כותב ואתה במצב רוח שהוא מובהק - שמח, עצוב, נרגש, מבולבל. כאשר אני במצב רוח אחד, אני לפעמים מרגישה כאילו שאני בן אדם אחר מאשר הבן אדם של המצב רוח השני. כל בנות האדם האלה חושבות שונה, מרגישות שונה, וכמובן - כותבות שונה... תכתוב, ותרגיש טוב.

 

[Yuli Gama]

מצטרפת להמלצה

יש סיפור מסוים, שבו הדמויות מתלוננות שהסופר נתן להם רק "עצב". כאשר היה לו מצב רוח טוב הוא העדיף לחיות אותו עד הטיפה האחרונה ואילו כאשר היה לו רע, הוא רצה להוציאו אל הנייר. כתיבה במצב רוח "כואב" היא יותר עמוקה, יותר מעורבת רגשית. אתה כותב מתוך עצמך, ומבחינה מסוימת זה יותר אמין וחזק. כי אתה לא ממציא רגשות, אתה מרגיש וכותב אותם. ולא חובה לכתוב סיפורי דיכאון, יצא לי לכתוב גם דברים הומוריסטיים במצב רוח רע. הם יוצאים ציניים, אבל גם זה סוג של הומור. אם אתה רוצה לכתוב, אל תגביל את עצמך. כתיבה היא קתרסיס, היא הקלה. חוץ מזה, אתה לא חייב לפרסם את מה שאתה כותב, לפעמים הכתיבה יכולה להיות רק בשבילך. לשמש בתור תרופה מהמצב רוח הרע. בקיצור, תכתוב!

ולסיכום Don't worry Be happy!

 

[ננסק]

זה המצב רוח הכי טוב לכתוב בו

אני חושב שגושדארנאיט היה אומר שזה המצב שבו אתה שופך הכי הרבה "בטן".

 

[Boojie]

נורא אישי.

ואפילו משתנה באותו אדם מסיטואציה לסיטואציה. לפעמים מרגישים חרא ודווקא החרא הזה מושך לכתוב (למשל, סיפור שכתבתי כשבן-דוד שלי נרצח ביריות, והייתי חייבת להוציא משהו מהרגשות המסובכים שהתמודדתי אתם החוצה), ולעומת זאת יש מצבי חרא שבהם אי אפשר, לא הולך, לא יוצא, וכשיוצא יוצא סתם זבל. נראה לי שבנאדם שכותב צריך להיות מסוגל גם להיות קשוב לעצמו ולמה שמתאים לו. אם מתאים לך באותו רגע לכתוב - נו, אז תכתוב, דאמיט! מה כבר יכול לקרות? מקסימום ייצא לך משהו לא מוצלח. מה זה משנה?

 

[Boojie]

ואם מישהו מעוניין - הקישור.

רציתי להביא אותו קודם, אבל המנחו"ס של אורט, כידוע, לא עובד.

 

[J האמיתית]

סיפור יפהפה ועצוב

הרגשתי את הצער ואת חוסר האונים של הגיבורה. כמו שהקירבה גדולה כך גם המרחק - יש כאן "אמת" שהיא מעבר לנסיבות העצובות שבהן כתבת את הסיפור. כל החיים אנחנו יוצרים קשר במסגרת מגבלות... ולעיתים דוקא ריחוק פיזי מאפשר התמסרות נפשית טוטאלית, בעוד במצב של קירבה פיזית אנחנו עלולים להיות חסומים נפשית.

 

[קייצית]

מאוד מאוד אהבתי ../images/Emo7.gif

רוב המשפחה שלי בחו"ל, פספסתי רגעים יקרים אתם וכל השאר הולך ונמוג עם השנים. הסיפור הזה מעלה גם את השאלה אם אפשר לשמר ידידות וחברות דרך אמצעי התקשורת הקיימים היום, יש לי כמה קשרים כאלה ולא פעם אני שואלת את עצמי אם יחזיקו מעמד. הוספת את המימד החזותי וחידדת מאוד את חשיבות המגע אשר חסרונו להפתעתי, היה מאוד מוחשי וכואב.

 

[avivs]

גם את כתבת ספר?

 

[אסתר 1984]

../images/Emo6.gif הלוואי עלי...

זה היה לפני שנתיים, והייתי בטוחה שאני כותבת הכי טוב בעולם

. אח"כ הפסקתי כשגיליתי שאין לי בעצם שום רעיון מאחורי הסיפור

... מאז אני די תקועה

ולא מצליחה לכתוב כלום כמעט (חוץ מלתרגילים של גיא

). מקווה לטוב

.

 

[avivs]

את תצליחי!

אני חושב שהכתיבה הטובה ביותר לא מתחילה מרעיו ספציפי. משפט אחד שעלה לי בראש הפך במהרה ל36,000 מילים.

 

[Rivendell]

אני חושבת שזה מאוד אישי

כל אחד כותב לפי שיטתו ולפי איך שנוח לו. גם אני עובדת לפי רעיון. סטיבן קינג מספר ב"על הכתיבה" שהוא עובד לפי סצינה. כל אחד ודרכו

אבל כתיבת ספר היא לא דבר קל. זה מייגע, זה המוווווון עבודה וזה דורש בגרות ויכולות. אני מקווה שכולכם תגיעו לזה, אבל לא חושבת שיש מה למהר. תעשו את זה בקצב שלכם. אם עכשיו את מצליחה לכתוב רק תרגילים, כנראה שמה שאת צריכה לכתוב הם התרגילים. ותאמיני לי שכשתגיעי לכתיבה רצינית, כשתרצי, תשמחי שעשית את התרגילים

 

[אסתר 1984]

avivs - תודה על העידוד../images/Emo9.gif

ריוונדל, את ממש צודקת! אני, למשל, כותבת כל פעם ממשהו אחר - פעם זה מתוך רעיון, פעם זה מסצנה שעולה לי בראש, לפעמים ממשפט. אפילו משם של סיפור יכול לצאת סיפור לפעמים

בקשר לתרגילים - אני שמחה שאני עושה אותם כבר עכשיו

, וברור לי שאין מה לדבר על ספר כרגע... זה פשוט כל כך מתסכל לשבת שעות מול המסך והמקלדת ולא להצליח לכתוב כלום. כבר כמעט שנתיים

. מצד שני, אני אפילו עוד לא בת עשרים, אז לאן בכלל אני ממהרת?

 

[Rivendell]

../images/Emo13.gif אין לאן למהר.

לא חסרים סופרים נהדרים שהוציאו ספר ראשון גם בגיל 60. זו לא תחרות. אין ספק שמחסומי כתיבה הם מדכאים. אבל תחשבי על זה כעל זמן לצבירת חוויות. הרי כל מה שאת רואה ושומעת היום יכול להיות היצירה שלך מחר. תסתכלי, תלמדי אנשים, תאגרי חומרים למה שתכתבי מאוחר יותר. תקחי איתך מחברת קטנה לכל מקום, ותכתבי בה דברים שיימצאו חן בעיניך. לאט לאט תראי איך זה מצטבר, ויהיה לך סיפור שוב

 

[אסתר 1984]

../images/Emo9.gif

כבר יש כזאת מחברת

.

 

[סנדרין]

זה אכן אישי. ../images/Emo142.gif

אני מתחילה לכתוב משברי רעיונות, נקודות שאני רוצה להעביר או דמויות, ומשם יוצרת סצנות שבונות את עצמן.

 

[Rivendell]

בהחלט הגיוני מאוד ../images/Emo13.gif

במהלך הכתיבה התפתחת, ומה שכתבת פעם סביר שייראה לך אחרת היום. מה גם שהפרש הזמן מאפשר לך לראות את היצירה שלך בעיניים אחרות. גם אם תסתכל על שירים או סיפורים שכתבת לפני הרבה זמן - הם תמיד ייראו אחרת משהם נראו כשכתבת אותם. מה עושים? מתקניםפ ומשכתבים, כל הזמן

זה חלק תקין מהתהליך.

 

[avivs]

זה בדיוק מה שאני עושה.

אני כל הזמן הולך אחורה ומשנה ומוסיף. תודה על התמיכה!

 

[Yuli Gama]

אוי, מחברות ישנות

סגנון הכתיבה משתנה עם הזמן, דרך מחשבה, הגישה לחיים. מצחיק איך רעיונות שלפני חמש שנים נראו מושלמים, מלאים עומק ועניין, היום נראים לי קלישאים לחלוטין. כשצעירים כותבים על אהבה ואמונה. על סוף טוב, ועל כך שהטוב תמיד מנצח. ואז מתבגרים. יש לי מצבור של מחברות ודפים שהצטברו אצלי מאז כיתה ז'. לזרוק, אני לא מסוגלת. גם אצלכם זה כך? אתם מסוגלים לזרוק/למחוק סיפור? ולו הגרוע ביותר?

 

[אסתר 1984]

אף פעם לא!

אפילו כשאני משכתבת משהו אני ממשיכה לשמור את כל הגרסאות הקודמות, הטיוטה והשירבוטים שלו. יש לי בארון ערימות על ערימות של דפים וקשקושים כאלה. פשוט אין לי לב לזרוק אותם...