שאלות

[Assiduous]

תודה על החידוד

אאל"ט אתמול כשבדקתי את המשמעות של כסייה ראיתי שכסייה מכסה את היד והאמה או חלקה בעוד שכפפה מכסה את הכף בלבד כמשמעות השם.
&nbsp
ההערה על הבגד ים בהחלט במקומה, ואולי היה נכון לקרוא לזה בשם אחר. בכל מקום היכן שאין השם מעיד על השימוש העיקרי אלא על שני שימושים עיקריים או שווים (כבנדונינו) כדאי לקרוא שם שכולל את שניהם.

 

[trilliane]

אכן, גם זו משמעות של "כסיה" והיא מתועדת במילונים, אבל גם זו

של mitten, למיטב ידיעתי, וכשכותבים "כסיות" (היחידה היא כְּסָיָה, אין צורך להוסיף יו"ד בכתיב חסר הניקוד) בגוגל עולות בעיקר תמונות התומכות בכך:
https://www.google.co.il/search?q=כ...87XcAhVNJVAKHctFCF4Q_AUICigB&biw=1366&bih=635
&nbsp
השימוש העיקרי המוכר לי הוא לתנור. לא מכירה אף אחד שמשתמש בהם לכיריים. לרוב המחבתות/סירים יש ידיות מבודדות חום, וגם לא בהכרח מורידים את הסיר מהאש בגמר הבישול, במקרים רבים פשוט מכבים את האש וחסל. לכל היותר לפעמים נעזרים במגבת, זה מספיק. אין בעיה לעטוף איתה את הסיר.
&nbsp
לעומת זאת בתנור הבעיה אינה רק המגע בתבנית (או בכלי) הלוהט/ת בפנים. תנור יכול להגיע למאות מעלות (מעל 200) וכל האוויר בתוכו חם מאוד, וכשדוחפים את היד פנימה, קל וחומר אם ממש פנימה, צריך להגן עליה היטב מכל הכיוונים. היא גם עלולה לגעת בטעות בדפנות או בגופי החימום (מניסיון...

) בעיקר בתנורון (טוסטר-אובן) כי שם הכול קטן וצפוף וגופי החימום קרובים.
&nbsp
לסיכום, הטענה ששני השימושים עיקריים או "שווים" אינה המציאות המוכרת לי. המונח הקיים מתאים, ברור ומשקף את השימוש העיקרי. מי שרוצה להשתמש בה לשימושים אחרים מוזמן לעשות כן. ובכל מקרה, שם החפץ לא חייב לתאום ב-100% לכל השימושים האפשריים ואפילו לא לכל העיקריים. הוא רק צריך להיות ברור ומזוהה. אם לחזור לדוגמה הקודמת, בתור שונאת ים, אני לובשת בגד ים רק לבריכה (ולפעמים גם לג'קוזי אם יש, או לפארק מים פעם בשנה-שנתיים...

).

 

[Assiduous]

האם קיים קשר אטימולוגי בין המילה הדיוט לבין המילה אידיוט?

אני מבין היטב את ההבדל המשמעותי בין הדיוט לבין אידיוט (idiot), האם ייתכן שקיים קשר אטימולוגי כלשהו ביניהן? או שמדובר ב(כמעט) חברי שקר?

 

[איתי שלר]

ראה אתר השפה העברית:

https://www.safa-ivrit.org/spelling/idiot.php

 

[Assiduous]

החכמתי, תודה

 

[Assiduous]

מדוע אומרים שתי פיתות ולא שתיים פיתות? (צורת הנסמך ולא יחיד)

מדוע כשמונים בסתם שמות עצם כאשר המספר הוא 2 אז משתמשים בצורת הנסמך? אומרים שתי פיתות (צורת נסמך) ולא שתיים פיתות (צורת הנפרד).
כלומר מדוע צורת הנסמך קיימת במספר זה בלבד?

לדוגמה, אנחנו אומרים שתי פיתות (צורת נסמך) אבל במספרים אחרים כגון 3 אנחנו אומרים שָלוֹש פיתות ולא שְׁלוש פיתות.

מה הסיבה לזיגזג הזה?

 

[Assiduous]

תוספת: בתנ"ך דוקא אפשר למצוא עדויות לחוסר הבחנה ביניהן

והמספר שתיים בדיוק כפי שאר המספרים גם הוא היה בצורת הנפרד.
שנים עדים (ולא שני עדים) ושניים אנשים (ולא שני אנשים) בדיוק כפי שלושה עדים ושלושה אנשים.

עַל־פִּ֣י ׀ שְׁנַ֣יִם עֵדִ֗ים (ולא שני עדים)
וַיִּשְׁלַ֣ח יְהוֹשֻׁ֣עַ־בִּן־נ֠וּן מִֽן־הַשִּׁטִּ֞ים שְׁנַֽיִם־אֲנָשִׁ֤ים מְרַגְּלִים֙ (ולא שני אנשים)
וְלִשְׁנַ֨יִם הָאֲנָשִׁ֜ים הַֽמְרַגְּלִ֤ים (ולא לשני האנשים)
וַיְהִ֞י מִקֵּ֣ץ ׀ שְׁנַ֣יִם חֳדָשִׁ֗ים (ולא שני חודשים)
וּשְׁנַ֣יִם אֲרָי֔וֹת עֹמְדִ֖ים אֵ֥צֶל הַיָּדֽוֹת׃ (ולא ושני אריות)
וְ֠הוֹשִׁיבוּ שְׁנַ֨יִם אֲנָשִׁ֥ים בְּנֵֽי־בְלִיַּעַל֮ (ולא שני אנשים)
ויש דוגמאות נוספות...

 

[איתי שלר]

הצורה

הצורה בסמיכות רומזת לכך שבמקור המספרים שמעל המספר 1 היו שמות עצם (זוג, שלישייה, רביעייה).
כאן תוכל לראות עירוב של שתי האפשרויות בפסוק אחד:
אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשָׁה גְדָיִים וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל יָיִן (שמואל א י ג)

 

[Assiduous]

איך

זה עונה על השאלה שלי שמתייחסת למספר שתיים דייקא? אולי פיספסתי משו כאן בהבנה.
אנחנו נוהגים להשתמש במספר שתיים(!) בצורת הסמיכות באופן יומיומי וקבוע, שתי פיתות, שני אנשים, שני מחשבים, שתי שיטות וכך הלאה. אנחנו לא משתמשים בצורת הנפרד כשמדובר במספר שתיים וזה מתמיה.

 

[איתי שלר]

זה עונה

למה יש צורת סמיכות. למה דווקא במספר שתיים היא שרדה? לא יודע, ולא יודע אם יש לכך תשובה. אולי משום שצורת הסמיכות במספר 2, קצרה יותר מהצורה הפרודה. אולי משום שהיא שקולה במשקל הזוגי (מסתיימת ב- ִים) ולכן נתפסה כשם עצם לאורך זמן רב יותר.
כשהמספר מיודע הסמיכות שרדה גם בשאר המספרים (בעברית התקנית): שלושת הדובים, חמשת האנשים, שלוש המחברות.
למה דווקא בצורות המיודעות? איני יודע. ייתכן שיידוע הסומך שימר את הצורה.

 

[Assiduous]

תודה

 

[trilliane]

ואולי גם כי המספר 2 נפוץ ומיוחד. בשפות רבות ריבוי מתחיל ב-3

ו-2 הוא צורת זוגי נבדלת שאינה נחשבת לרבים.

 

[איתי שלר]

נכון. זו אפשרות הגיונית.

קשה לדעת באמת מה היו התהליכים בתקופה הפרה-היסטורית, אבל השונות של הצורנית של המספר 2: (צורת זוגי), צורן הנקבה של המספר ששונה מהמספרים שמעליו (כאן צורת הבסיס זכרית, ואילו במספרים שמעליו היא נקבית), וכן הייחודיות שלו בשפות שונות, כנראה עומדות בבסיס החריגות הנוספות.

 

[Assiduous]

מדוע המספר אחד יוצא דופן ומזכירים אותו אחרי שם העצם

מדוע המספר אחד יוצא דופן ומזכירים אותו אחרי שם העצם בעוד שאת שאר הספרות אנחנו מזכירים לפני שם העצם?

לדוגמה:
פיתה אחת, אדם אחד,
ולא
אחת פיתה, אחד אדם,

לעומת זאת:
שלוש פיתות
ולא
פיתות שלוש

אבל אני לא יכול שלא להיזכר בפרשת פיטום הקטורת שבה "קושט שנים עשר, קילופה שלושה, קינמון תשעה", כלומר חז"ל כן הזכירו בתחילה את שם העצם ואחר כך את שם המספר.

 

[איתי שלר]

ההבדל הזה

ההבדל הזה עתיק יומין, אתה יכול לראות שגם בערבית כך הם הדברים, מה שמצביע על כך ששורש ההבדל נעוץ עוד לפני היפרדות הלשונות.
פעם דנתי כאן בהשערה, שהמספרים מעל אחד, מקורם בשם עצם (במשמעות: שלישייה, רביעייה, חמישייה) והם הפכו למספר רק בשלב מאוחר יותר, ולכן הם מסודרים במבנה של סמיכות (שלושת הספרים = שלישיית הספרים).
לעומת זאת "אחד" תמיד תפקד בדומה לשם תואר (כאן אתה גם יכול לראות את צורת הנקבה הרגילה: אחד+ת = *אחדת > אחת. אבל גם שניים-שתיים כך).
(שים לב שהבלבול הנפוץ במין המספר בעברית המדוברת, לא קיים במספר אחד).

 

[Assiduous]

ועדיין קיים תיעוד לשימוש זהה (ללא הבדלה)

כדוגמה שהובאה מפיטום הקטורת. אני מתאר לעצמי שעם קצת יותר מחשבה יהיה אפשר למצוא דוגמאות נוספות לכך.
כגון
עַמֻּדִ֣ים שְׁנַ֔יִם וְגֻלֹּ֧ת הַכֹּתָרֹ֛ת אֲשֶׁר־עַל־רֹ֥אשׁ הָֽעַמֻּדִ֖ים שְׁתָּ֑יִם וְהַשְּׂבָכ֣וֹת שְׁתַּ֔יִם
ולא
שני עמודים ושתי גולות כותרת ושתי שבכות.

 

[איתי שלר]

כן. ברשימות פריטים, זה יכול להיות הפוך:

וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב.