שאלות

[gila411]

שאלות

אתם באמת אוהבים את הילדים של בן הזוג? אתם מרגישים אפליה בין ההתנהגות של בן הזוג אל ילדיו להתנהגותו לילדכם מהקשר הקודם? לילדכם המשותפים? השאלות מופנות לגברים ולנשים כאחד

 

[חי יחידה]

עדין לא מכירה את הילדים של..

אבל מניסיון העבר.. לא קל לי כאדם כמוני להתחבר לאחרים היה בי פחד וחשש לאהוב ילד של אחר, במקרה שלי הכרתי אותם מהגן של הבנים כבר אז אהבתי אותם וחדרו לי ללב.. כמו שאני רוצה שיקבלו ויאהבו את ילדיי אני חושבת שאני אעשה זאת גם אם יהיה לי קשה זאת עסקת חבילה אומרים ואם אוהבים אותו אוהבים גם אותם הם חלק ממנו ואין ספק שאוהב..

 

[סול11]

לא היו אפליות

אכן אוהב אני את בנה של פרודתי (אשתי עדיין) וזה דו צדדי למרות הפרוד ביני לבין אימו. גם הקשר שלה אל ילדי חם ואוהב למרות הפרוד.באם היו אפליות הן היו דוקא לטובת ילדי בן הזוג. מאחר ואיןלנו ילד משותף לא אוכל להתייחס

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

הופה הופה,../images/Emo59.gif

גילה, אצלי בהגדרה של אהבה נכללים בעלי וילדיי הביולוגים. (לא כולל כמובן הורים ואחים שלי) אני לא מצפה מבעלי שיאהב את בתי, אלא שיכבד, יתנהג כלפיה בהבנה, אהדה, חיבה, סלחנות, דאגה, הרבה יותר מאשר כלפי הבן של השכנים כמובן... והכי קרוב לאהבה כלפי ילדים ביולוגים שלו. אבל אני היום ממרום שנותי וניסיוני, מאמינה שאי אפשר לאהוב ילדים אחרים שהם לא ילדיך שלך. מה שבטוח הוא, שהם בוודאי לא נמצאים על הסקאלה של ילדי השכנים, אלא על הסקאלה הכי קרובה לילדיך הביולוגים, אבל עדיין, זו לא אהבה כמו לילדים ביולוגים ולכן הציפיות שלי היום הם אחרות ואני חיה איתם בשלווה ובהבנה טוטאלית. וכנ"ל להפך, כמובן. אכפת לי מהם. שלא יקרה להם שום דבר שלא יכאב להם שהם יהיו מוגנים וכו', אבל אני לא אוהבת אותם, על כל המשתמע מהמילה אהבה.

 

[gila411]

שחר את חושבת

שהילדים לא מרגישים את זה שאת לא אוהבת אותם? אני מנסה לחשוב מנקודת המבט של הילדים, כאילו שמישהו מטפל בהם כי הוא מרגיש חובה לעשות את זה או שהוא עושה את זה בשביל הבן זוג אבל לא בשביל הילדים מקווה שהבנת למה התכוונתי

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

גילה יקירה../images/Emo20.gif

את הולכת קצת רחוק עם המושג הזה, אהבה. יש לילדים אמא, הם באים הנה פעם בהרבה מאוד זמן. הם די מתעבים אותנו, בלשון המעטה, כך שאני לא חושבת שהם אפילו זקוקים לאהבה ממני, אבל אף על פי כן, אני נוהגת בהם בכבוד למרות שהם מתנהגים אליי כמו סחבה ישנה ואשפה של יום אתמול. עדיין, נגיד שהם היו מקסימים ונפלאים, המושג אהבה שתיארתי, מתאר את התחושה העמוקה ביותר שיש לאמא ביולוגית לילדיה. ילדים של בן זוג, מפנימים את זה שאתה לא הורה שלהם וטוב להם גם אם הם באים ומקבלים יחס חם ואוהד ומכבד ונעים. לזה הם מצפים. יש להם אמא בבית וגם אבא כשהם באים לכאן. גילה, האם יש לך ילדים משלך? ילדים ביולוגיים, הכוונה.

 

[gila411]

לא,אין לי ילדים ביולוגיים

 

[azaria]

לי היו צריכים להעיר שהם *לא* ילדי

את ילדי זוגתי הכרתי כשהיו בגיל גנון ובכיתה ב'. ממש ילדים קטנים. התייחסתי אליהם והרגשתי כלפיהם כמו שנראה לי שהייתי עושה כלפי ילדי. מבחינתי הם היו ילדי. אמנם לא ביולוגית, אבל בכל זאת ילדיה של אישתי. מבחינתי רק הבדל סמנתי בין זה לבין ילדים שלי. אני מבחינתי התייחסתי אליהם כאילו היו ילדי. ואז נולדו ילדינו המשותפים. חששתי שעכשיו אחוש דברים אחרים או יותר חזקים ואגלה שעם כל כמה שחשבתי שהם ילדי, עכשיו אגלה מה זה באמת תחושות כלפי ילדים שלך עצמך. ואכן היו הבדלים, אבל הם היו קטנים בהרבה מששיערתי ובעיקר נבעו מהבדלי הגיל. לא חשים אותו דבר כלפי ילד בכיתה ז' וכלפי תינוקת קטנטנה בת חצי שנה. אבל כשאני מנסה להשוות את התחושות כלפי הילדים השונים באותם הגילים - ההבדלים כמעט לגמרי נעלמים. עד כדי כך שפסיכולוגית שאנחנו מכירים אמרה לנו שעם כל הכבוד אני לא אבא שלהם ואני לא אהיה אבא שלהם ולכן עדיף שאפנים את זה. ניסיתי. באמת שניסיתי. אבל תנסו אתם לאהוב קצת פחות או לחוש קצת אחרת כלפי ילד שלכם. אפילו אם עצה מקצועית אומרת לכם שצריך, זה יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי.

 

[עלמה 3]

אצלי הכל עשוי מאהבה ונתינה ../images/Emo140.gif

אני באמת ובכנות אוהבת, אך כשילדתי הבנתי והפנמתי שזאת לא אהבה כמו לילדיי שלי, זאת אהבה שונה בהחלט. אני ידעתי והפנמתי מהתחלה שאני לא יואהב אותם אהבת אם, כי יש להם אמא שתעניק להם את אהבת האם, אני רק אישתו של אבא וממני יקבלו , כבוד, אהבה והגנה כשהם או כשהיו ברשותי ובביתנו, למרות שמהם לא קבלתי 1/8 , ממה שאני מתארת כאן. אני יודעת שעדין קיים אצלם הקושי לקבל אותי בכלל, אז מה אני מדברת על אהבה. למרות שחלפו להם השנים ואכן לא הפנימו את הימצאותי בחיי אביהם. לצערי, אני כאישתו מרגישה את ההאפליה והתנהגות שונה, בין הילדים, המורכב טוען שהמרחק , הנתק שהיה, גרם לו לחוש ולהתנהג אחרת, הקמים מסביבו חומת מגן שאף אנטיפאדה עדיין לא הצליחה להוריד לו אותה.

 

[פרח 11]

תשובה מתוך נבכי נשמתי

אני אתחיל בכך שאני אוהבת את הבן של בעלי, אני אוהבת אותו בזכות עצמו ולא בשביל בעלי. הוא מאוד חשוב לי, אני משקיעה בו מבחינת זמן ואנרגיות ממש בלב שלם ובכיף. אני ממש מרגישה את הנתינה שלי לילד הזה מתוך רצון שיהיה לו טוב. יחד עם זאת, מאז שנולד בני, אני יודעת שהאהבה שלי לבן של בעלי, היא לא אהבת אם לילד שלה, אני רק אוהבת אותו. רק לאחר שהרגשתי אהבת אם מהי, נוכחתי לדעת כי אלו שתי אהבות שונות. אני לא יכולה לומר שאני אוהבת את בני ואת בנו של בעלי באופן שווה. עוד נקודה שרציתי לציין היא, שלפני כחודשיים בעלי אמר לי שמה שהוא עובר עם התינוק שלנו עכשיו, הוא לא עבר עם בנו הגדול. ז"א אין לו חוויות מהגיל הזה עם בנו הגדול. הוא לא זכה להיות שותף ונוכח בגידול של בנו הגדול כמו עם בננו התינוק. זה דבר שמאוד כאב לו להבחין שהוא בעצם פספס חלק לא קטן מחייו של בנו הגדול.

 

[blonda3]

אצלינו

אני עדיין חיה בלי בן הזוג אבל מכירה את ילדיו אין בינינו קשר לבינתים אבל מאמינה שיכולה לאהוב אותם ובכל מקרה חשוב לי שיהיה להם טוב חשוב לי שהוא ידאג להם. לגבי ילדיי הוא מכיר אותם ואוהב אותם אבל יש להם אבא משלהם. אבא במשרה מלאה. ולבת שלנו המשותפת הוא מתנהג כמו אבא. ככל שעובר הזמן הוא נמצא איתה יותר והיחס הולך ומשתפר. פעם הוא היה מתייחס אליה כאילו לא שלו,אבל לאט לאט זה משתנה.....

 

[סביב השעון]

לא

אין דומה האהבה שאני רוחשת שיוצאי רחמי לאלה שלא. והאפלייה אם כן היא תמידית ונוכחת. את ילדי אני מחבקת ומנשקת - עד כמה שהם נותנים לי. את ילדי בן בן זוגי: את דיווה -לעתים (כנראה יותר קרובות מאלה שהוריה מנשקים אותה, כי בעלי אוהב אותה במילים אבל אהבה גופנית אינה "כוס התה" המשפחתית שלהם),ואת הבן לא כי אני לא אוהבת אותו. מכל הבחינות היחסים די דומים בין ילדי ובין דיווה. עם הבן הקשר מועט גם אם הוא נמצא בבית יותר מדיווה (שעושה שנה שלישית בעיר הבירה). גם היחסים בין ילדי לילדיו לא דומה. עם שלו הוא משתדל יותר. וגם ביחס לשלו מנישואיו הראשונים למשותפים שלנו אני מוצאת שהראשונים הם בעדיפות "תעסוקתית"- לא רגשית. כי ילדיו הראשונים הם קצת "יתומים מאמם" (אמא דפוקה) ואם הם צריכים משהו רוב הסיכויים שיפנו אליו ולא אליה , כי היא מאד עסוקה בעצמה. כן, זה מרגיז אותי, כן אנחנו רבים על זה. וכן אני מבינה אותו. הוא יודע שלילדים שלי יש אמא מתפקדת תמידית, ויש לה משפחה תומכת רחבה. ובצד השני ים של נכות רגשית. אבל מה שמשותף ביחס שלנו אל כל הילדים , בלי קשר עד כמה הם חביבים עלינו - זו הנאמנות שלנו כלפיהם. כולם יודעים שאם הם צריכים עזרה או דבר מה שנינו נמצאים בשבילם. וזה כולם (הילדים) יודעים.

 

[חי יחידה]

יו איזה מלחיץ לקרא אותך..

 

[סביב השעון]

לחץ עושה קצת טוב...

תנסי להתמקד ולהסביר לעצמך מה בדיוק מלחיץ אותך במה כשתבתי. כשתגלי מה זה - זה יעזור לך להתמודד עם זה.

 

[עלמה 3]

סביבה, כבר אמרתי לך ושוב אני חוזרת

אוהבת את הכתיבה שלך, את הכנות והאומץ, כאן על דפי הפורום. את מציגה את המשפחה המורכבת הכי טוב שאפשר. חושבת כמוך, רק לעיתים חוששת מהתנפלות עלי...אז מעדיפה למלא את פי מים.

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

לסביבוש ועלמה../images/Emo24.gif

סביבי, את ממשיכה להדהים אותי בכתיבה שלך. מעריצה אותך ביותר. ועלמה, לא לפחוד להגיד מה שבא לך. מי שיתנפל עלייך, אני קמה מייד להגן... חח...זינה, הנסיכה הלוחמת... שכחת שאמרנו שפה אפשר להקיא, לקלל ולבכות על מה שרוצים? לא שופטים ולא כועסים.

 

[סביב השעון]

אז יאללה סיבו על חי יחידה../images/Emo8.gif

 

[חי יחידה]

../images/Emo12.gif../images/Emo6.gif

הלחץ בא מהפחד המפחד בא מהאמת שהיא לא תמיד זורחת כמו ה

אני כבר בדרכי הראשונה לכאן אמרתי שאני פוחדת ממורכבות.. זה לא תמיד נפלא ולא תמיד אפשרי לאהוב את כולם כמו כולם.. זה הלחץ לחץ אנושי כמו תגובתך האנושית בהחלט

 

[סביב השעון]

אז הכל בסדר. לא אשלח בך את הבנות../images/Emo6.gif

 

[חי יחידה]

מלח מים מלח מים ../images/Emo19.gif איזה מזל

יש לי שנפלה עליך הנחמדות