שאלת היום שלי (קצת כבדה....)

[שמופית]

שאלת היום שלי (קצת כבדה....)

אמהות וקריירה. מה דעתכן בנושא ? האם אפשר לשלב בין השניים בלי ייסורי מצפון ? האם אתן מתכוונות לשלב בין השניים או לבחור אחד ? אני אולי אשמע קצת מיושנת בדעותיי, אבל כשהייתי קטנה, אמא שלי לא עבדה ורק טיפלה בי ובאחותי. זה נראה לי המצב האולטימטיבי - שאמא נמצאת בבית להחזיר את הילד מהגן, לשמוע סיפורים, להכין אוכל, לבלות איתו... אבל, במצב הכלכלי של היום, כשכל שקל חשוב והכל כל כך יקר, זה נראה לי לא מציאותי שהאם לא תעבוד. אז מה אתן אומרות ?

 

[סיגל2]

אמהות וקריירה לדעתי אפשר גם אפשר

אני מתכוונת לשלב בין השניים. לפחות כרגע אני לא חושבת להפסיק לעבוד בגלל שיש לי ילדים. נכון שצריך לעשות פשרות כמו לשלוח את הילדים למעון ובעבודה לצאת יותר מוקדם, אך זה עדיין אפשרי לביצוע. גם אצלי אמא שלי הפסיקה לעבוד כאשר ילדה אותי ואת אחי, אך לאחר שבגרנו היא מאד הצטערה על הצעד הזה, כי אפילו אם היא רצתה לחזור לעבוד, אף אחד לא היה לוקח אותה, גם בגלל הגיל וגם כי כבר אין לה כל כך ניסיון.

 

[תמרה*]

אני נגד קיצוניות

פעם, "כשהייתי קטנה" ונאיבית ראיתי את עצמי כאשת קריירה, ולא ממש לקחתי בחשבון מה זה יעשה לבית ולמשפחה. היום, אני מבינה שאני לא מסוגלת לראות את עצמי יושבת בבית ומגדלת את הילדים (אני אגיע ללטפס על הקירות ככה), אבל מצד שני העבודה זה גם לא הדבר הכי חשוב בחיים שלי. אני מתכוננת להמשיך לעבוד, ללדת, לקחת חופשה של בערך חצי שנה ואז לחזור לעבוד. אני בטוחה שיהו לי רגשות אשמה ונקיפות מצפון, אבל כמו שכבר אמרתי, לא נראה לי שעדיף לילדים שלי אמא שיושבת בבית, ונמצאת שם כשהם צריכים, אבל משתגעת מזה. חשבתי הרבה על השינו בהשקפת העולם שלי לפני כמה חודשים, כשחברה שלי נרשמה ללימודי תואר שני בארה"ב, ואני ויתרתי על החלום ללמוד בחו"ל והחלטתי להישאר פה, לעבוד ולנסות לשלב את לימודי התואר השני תוך כדי. אז אולי בעוד כמה שנים כשהיא תתהדר בתואר מ"קורנל" התואר השני שלי יראה פחות רציני, אבל עד שהיא תחזור אנחנו כבר נהיה משפחה ממש (בתקווה שהכל ילך מו שצריך).

 

[jess ועוד]

איך שאלת את השאלה הנכון ???

זה ממש קשה אבל חיבים לעשות את זה אחרי שלושה חודשים בבית בחופשת לידה כשיצור החדש הזה כל כך תלוי בך ואת מתרגלת אליו ולהכרה שאת אמא ובדיוק כשהם מתחילים להתהפך ולהתנהג כמו אנשים קטנים צריך להשאיר אותם בידים זרות אבל החיים פה מחייבים את זה לדעתי אין דרך אחרת אני לא רואה את עצמי יושבת בבית כי המשכנתא לא תשלם את עצמה והחיים יזוזו בכיוון שונה לגמרי עם משכורת אחת פחות

 

[Aאלינור]

...תלוי (מן הסתם)

לדעתי עניין היסורי מצפון והבחירה האישית תלויה מאוד בנטיות האישיות. אם מישהי מרגישה שהיא מוותרת על קריירה ושהיא ממש לא טיפוס של להיות בבית ובעלת סבלנות לילדים, אז אולי כדאי שגם לטובתה וגם לטובת הילדים (שיקבלו אמא שלמה יותר עם עצמה) תעדיף לשלב כך שתוכל באמת להשקיע בעבודה. באופן אישי אני מאד הייתי רוצה להיות בבית לפחות שנה בכל פעם (חלומות, חלומות...) אבל כמו שאמרת לא תמיד המצב הכלכלי מאפשר זאת. חוץ מזה אין לי שאיפות לקריירה עסקית שתעסיק אותי מחוץ לבית כל היום, כך שאני מקווה שאוכל להיות הרבה בבית.

 

[dorlim]

אמהות וקריירה...

לי באופן אישי מאד מאד חשובה הקריירה - שאני אלך למקום עבודה שנותן לי סיפוק, שמאתגר אותי, שאני אתרום בו מיכולתי וכו´. תמיד אמרתי שאני לא מוכנה להתחתן כל עוד אני לומדת ואחת הסיבות היתה כדי לסיים את סלילת הדרך לקריירה ורק אח"כ להתפנות לנושאי משפחה.... מצד שני, אין ספק שאמא של סופי שבוע (שפעם חשבתי שזה מה שאני אהיה) אני כבר לא רוצה להיות

ואני כן רוצה להנות מגידול הילדים

... אבל, אני לא מוכנה לוותר על קריירה לטובת גידול ילדים ובשום מצב אני לא רואה את עצמי אוספת את הילדים מהגן בשעה 13:00. למזלי, התברכתי בבן זוג מדהים

שמאד רוצה להשקיע בגידול הילדים (הוא תמיד אומר - את תביאי את הכסף ואני אטפל בילדים

)... חוץ מזה], היום יש מספיק גנים, משפחתונים וכו´ שהסטנדרט שלהם זה עד 16-17, כך שאפשר להסתדר - פעם אני ופעם הוא... בשורה תחתונה - צריך למצוא את שביל הביניים ואני בטוחה שכשהיום יגיע אני אמצא את דרך המלך לגדל ילדים באהבה

ועם זאת לא לוותר על הקריירה ועל פיתוח העצמי שלי

 

[הילית*]

חושבת בדיוק כמוך ! ../images/Emo82.gif

כשאני חושבת על זה אז צריך למצוא את שביל הזהב. מצד אחד כי הילדים צריכים בכל מקרה לעמוד בראש סדרי העדיפויות תהא הקריירה אשר תהא ומצד שני אי הגשמת השאיפות המקצועיות עלולה להביא לתסכול וזה דבר שעלול להקרין על הילדים. איך שאני רואה את זה ואת זה אני לומדת מהלקוחות הצעירות שלנו שעושות את זה ולפעמים אני אפילו מוצאת את עצמי מעריכה ומעריצה אותן זה לצאת פעמיים עד 3 בשבוע בשעה 15-15:30 אחר הצהריים ובשאר הימים לעבוד עד מאוחר ולהסתדר בהתאם עם בן הזוג. אני חושבת שבמקצוע שלי יש צורך רב גם לתת למקום העבודה ולא רק לתת את ההרגשה שבגלל שיש ילדים אז כל יום זורקים את העט מוקדם והולכים. אנחנו כבר דיברנו על זה ביננו ובינתיים תיאורטית הסכמנו ביננו... הילית, שמאוד עייפה לאחר יום עבודה של כ- 12 שעות היום

 

[שביב שני]

בדיוק!!!../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif מסכימה עם שתיכן

 

[אתי@]

שאלה קשה, אני בטח אמצא את התשובה

האמיתית עליה רק אחרי שאני אלד...

ברמה העקרונית, אני לא חושבת שזה נכון שאישה תישאר בבית. אני חושבת שאצל רוב הנשים, ישיבה בבית קודם כל מביאה לשיעמום. חוץ מזה, הרבה נשים מרגישות שהן "מתבזבזות" בבית, הן לא ממצות את היכולות והכישרונות שלהן, וזה מוריד להן את הביטחון העצמי. מהיכרות עם כמה נשים שנשארו בבית, לאורך השנים הן די מצטערות שהן לא המשיכו לעבוד, למרות שהן שמחות שהן היו עם הילד. בגיל מאוחר, קשה מאוד להשתלב בשוק העבודה עם בני גילך. אני יכולה לספר לכן, שעבדה איתי פעם אישה בת 38 שרק בגיל 37 חזרה לעבודה, והיא עשתה אותו תפקיד שאני וחברותי עשינו בתחילת שנות ה-20 שלנו... מצד שני, אני מאוד הייתי רוצה לגדל את ילדיי, לראות אותם גדלים ומתפתחים, ושהם ידעו שמישהו מחכה להם בבית אני זוכרת שבתור ילדה די קינאתי בילדים שאמא שלהם היתה בבית. אז אני חושבת שצריך למצוא איזון. קודם כל, לא הכרחי שדווקא האישה תגדל את הילדים, אם זה אפשרי, אז גם האבא יכול לעשות זאת. אז לפי דעתי חשוב שאחד מבני הזוג יעבוד פחות מהשני, כדי שאחד מהם יגדל ויטפל בילדים. מי יעשה זאת? לפי דעתי השיקול החשוב הוא כסף. עד כמה שזה ציני, מי שמרוויח פחות, עדיף שיעבוד פחות, כי זמנו יותר "זול"... אני מקווה שאנחנו נצליח למצוא את שביל הזהב, ולשמור כל אחד על הקרירה שלו, על עבודה מלאת עניין וסיפוק, ויחד עם זה לגדל ילדים בלי לחסוך מהם טיפת תשומת לב...

 

[אתי@]

התכוונתי להגיד, שאולי אחרי שאני אלד

אני אשנה את דעתי מהקצה לקצה, ואולי אני בכלל אעדיף להישאר בבית. אז התשובה שלי היא רק זמנית, עד הלידה...

 

[shelycat]

אמאות וקריירה.....

גם אמא שלי ויתרה על העבודה ובמקום זה היתה שם להשקיע בנו הילדים ובבית. מצד שני אני לא רואה את עצמי כ"עקרת בית" אני חושבת שלמרות הייתרונות הברורים לילדים ממצב שכזה כשאמא בבית כל הזמן בשבילם, אני לא חושבת לרגע להקריב קריירה למען היותי בבית 24 שעות ביממה עם הילדים ואני חושבת שלהקריב את חייך למען הילדים כשאתה עוד בחיים כשגם לך יש צרכים זה לא בהכרח תורם לילדים כל כך הרבה, מה גם שהילדים גדלים ואז נגמר פרוייקט חייך ואתה נשאר בלי מה לעשות, בנוסף בהקרבה הזאת של להישאר בבית יש אספקט נוסף שאני לעולם לא אוותר עליו כבן אדם אני אוהבת את בעלי והוא אותי אבל אף אחד לא ירצה לראות את השני עושה צעד כזה שגורם לו לאבד לחלוטין את עצמאותו הן החברתית והן הכלכלית. ודרך אגב אמא שלי מאוד רוצה ודוחפת אותי לממש את עצמי ולהפוך לעצמאית ולא תלויה באף אחד .

 

[fila]

........

אמא שלי עבדה עד שנולדתי ומאז היא בבית והאמת שזה לא עשה לה ממש טוב שפתאום "נקטעו "לה החיים הציבוריים שהיו לה אבל תמיד היא חיכתה לי בבית ובישלה נקתה וסדרה תמיד הייתי כ"כ מושקעת ואני מוכרחה לציין שזה הוביל אותי להרבה דברים טובים בחיים אבל כמו שרוב הבנות אמרו אי אפשר להתקיים היום ממשכורת אחת (אלא אם כן ...) ואני לא חושבת שלי אישית כבן אבם יהיה כ"כ טוב אם אצטרך לשבת בבית ולהיות מחוץ למסגרת אני כן חושבת שכאשר אהיה אמא אני ארצה לעבוד פחות שעות ממה שאני עובדת היום ואין לי ספק שלא אשאר שעות נוספות כפי שאני נשארת היום מתוך תחוה של מחויבות לתפקידי אני חושבת שאמהות וקריירה יכולים להתקיים זה לצד זה אבל הגבולות לא ברורים. זה ממש תלוי איך את תבחרי לחלק את זמנך

 

[יעלי2]

הזכרתם שכיום אי אפשר להתקים ממשכורת

אחת. אבל... אני שומעת יותר ויותר שבהרבה מאוד מקרים, מחיר החזרה לעבודה אומר שאחת המשכורות זורמת ישירות למטפלת או למשפחתות/פעוטון (למעט אלו של נעמת).

 

[fila]

נכון../images/Emo45.gif

זו גם נקודה דיי כואבת המחירים היום אצל מטפלות או פעוטונים כבר מזמן לא משהו שכל אחד יכול להרשות לעצמו אבל אני חושבת שמעבר לזה שמסגרת כזאת מאפשרת לאם לעבוד זה גם חשוב לילד להיות בחברת ילדים נוספים ובכלל להיות במסגרת (הכוונה היא לילדים גדולים יותר מתינוקות שרק נולדו

)

 

[שביב שני]

אבל לטווח ארוך זה משתלם

 

[רויטל ולירון]

טוב אז גם אותי ואל אחים שלי

גידלה אמא במשרה מלאה, אבל לדעתי צריך לשלב בין השניים. בטח אני אקח חופשת לידה ארוכה יותר מ- 3 חודשים ונראה הלאה...

 

[סרינה]

../images/Emo88.gif ו-../images/Emo95.gif: שאלה קשה מאוד...

בתור בת קיבוץ, אין לי את המודל של אמא במשרה מלאה, שנשארת בבית עם הילדים עד גיל כלשהוא (שנה? שנתיים? יותר?), ויש לי הרגשה שאני עלולה לטפס על הקירות בסיטואציה כזו. מצד שני, אף פעם לא הייתי קרייריסטית במיוחד, ורוב צעדי הקריירה שלי יותר "קרו לי" מאשר היו יזומים. האיש שאיתי, לעומת זאת, הוא מכור לעבודה עם תעודות (מועמד בטוח לסדנאות Workoholics Anonymous, כשיהיו כאלה), ולמרות שהוא נשבע שהוא לא יהיה מאותם הורים שחוזרים בשמונה-תשע הביתה, אני לא בטוחה שהוא יצליח לעמוד בזה. הדרך שמסתמנת לי כרגע היא קריירה אקדמית, ש(בתקווה) תאפשר לי שילוב קצת יותר נוח של הורות ועבודה, אם כי גם לתמונה של כתיבת דוקטורט בין ערימות חיתולים יש מינוסים משלה. מצד שני, לא כולנו כמו הבוסית שלי בעבודה, שאמרה לי שכשיבואו הילדים, "אני פשוט חייבת לקחת עזרה נוספת, אפילו בשעות שאני בבית, כדי שאוכל לכתוב בשקט". המינוס שלי בבנק חייך מזווית הפה. ומצד שלישי, אני לא רוצה להקפיא את תוכניות הילדים עד סוף הדוקטורט, כי אין לדעת מתי הוא יבוא. בקיצור, דילמה (או יותר נכון, עוד דילמה

)

 

[danaziv]

איזון בין הקרירה לילדים

אני חושבת שצריך למצוא את "שביל הזהב". אני ממש לא בעד ילדי מפתח ואני חושבת שילדים בגיל צעיר צריכים את המסגרת המשפחתית יום יום ואין שום תחליף בעולם לאבא ואמא. שום מטפלת ושום מעון לא יכול לתת מה שההורים נותנים. אני חושבת שיש גבול מסויים לפיתוח העצמי כשיש ילדים ומבחינתי כששני ההורים חוזרים ב-20:00 בערב וקוראים לילד סיפור ונותנים לו נשיקת לילה טוב זה לא גידול ילדים זו אגואיסטיות. אני בהחלט חושבת ששני בני הזוג צריכים לפתח את עצמם בקרירה ולעשות מה שאוהבים ומה שמעניק להם סיפוק ולא להתפשר על מקצוע, אבל עד גבול מסויים שזה לא יבוא על חשבון הילדים.

 

[dili]

אז אני אענה מהנסיון המועט שיש לי...

אני בבית עם ילדי בן השנתיים ורבע וזה יקרה כנראה עד תחילת שנת הלימודים הקרובה, אז הוא יתחיל ללכת לגן ואני אחפש לעצמי עבודה. אצלינו זה היה מקרי, שמקום העבודה שלי פשט רגל כשהריתי, כך שלא היה לי מקום לחזור אליו לאחר הלידה וגם היה לנו די ברור שאשאר בבית לפחות שנה עם הילד. אחרי שנה ראינו שטוב לנו ככה והמשכתי להיות עם הילד בבית. העניין הזה של להיות עם הילד בבית או לפתח קריירה במקביל לאמהות לא קשורה בעיני להיותינו מיושנות או מודרניות. היום יש המון משפחות שהחליטו לבחור בדרך של חינוך ביתי, הן לא שולחות את הילדים למסגרות לימוד פורמליות ובדרך כלל האמהות הן אלה שנשארות בבית, מגדלות, מחנכות ומלמדות את הילדים, במקום גננות או מורות. וזו דווקא דרך מודרנית שבחרו אנשים משכילים ולא פשוטי עם. להיות בבית עם הילד תלוי מאוד גם באופיה של האם, יש נשים שלא מסוגלות להיות עם הילד יותר משלושת חודשי חופשת הלידה, אין להן סבלנות להיות יום שלם עם הילד להפעיל, לשעשע ולשחק איתו. הן מעדיפות להיות בחברת מבוגרים במשך רוב היום, לדעת שמטפלת/גננת סבלנית תהיה עם ילדם ותפתח אותו, בעוד הן מפתחות את עצמן וזה לגיטימי לחלוטין! לנו מתאים כרגע שאהיה עם הילד בבית, המשכנתא לא לוחצת (לקחנו רק את הבסיס) ואנחנו יכולים להתקיים יפה מהמשכורת שמביא בעלי. כשהילד ילך לגן, אצא לחפש עבודה, כי מלבד המשכנתא יש לשלם את הגן שלו וזה כבר עשוי להיות קשה יותר, מה גם שאין לי מה לעשות בבית בכל הזמן הזה שהוא בגן וחשוב לי שגם לי יהיה משהו משלי שאוכל לעשות אני מניחה שאם זה יתאפשר גם בילד הבא אשאר בבית כמה שאוכל.

 

[אופה3]

למען האמת, לא כל כך התעסקתי בזה אבל

מה שאנו עושים, ואני מציעה את זה לכולכם, זה להתחיל לחסוך כבר מעכשיו, ואפשר עם רוצים, לחסוך קצת כסף בצד, אני יודעת שמשלמים שלושה חודשי לידה, ואחרי זה בערך אפשר להמשיך עוד שלושה - ארבעה חודשים מאבטלה, צריך לבדוק את החוק, אבל אני רואה את עצמי יושבת בבית עם הילד בערך עד גיל שמונה חודשים שנה, למרות שגם אני לא מסוגלת לשבת בבית, יש לי קוצים בכל מקום בגוף, הכמיהה האין סופית שלי לילד כרגע, רק מוכיחה לי עד כמה אני לא אוכל לוותר על התענוג להיות איתו בכל יום ובכל שעה, יהיה לי מאוד קשה לעזוב בגיל קטן, ואם ממש לא תהיה לי ברירה, אני אחזור אחרי חצי שנה לחצי משרה, ואשים את הילד אצל אחת מהגיסות שלי, תודה לאל יש לי חמש כאלה, ואשלם לה משהו כמו 1,500 שקל, או מה שמגיע על פי חוק, ככה אני גם יודעת שהוא נמצא בידים טובות, ולא אצל מטפלת זרה, וגם הוא לא נמצא במעון, עם כל המחלות ומה שיש שם מסביב, שזה לא הכי בריא לילד בין חודשיים או שלושה, לפחות עד שהמערכת החיסונית מתחזקת, מקוה שיהיה טוב , ועד אז, אני אומרת שאגיע לגשר אחצה אותו שיהיה ערב טוב