מהי הלכה?
פרוטו קומנט:
אשר להערת הסגנון, קיבלתי ואשתדל לקיים.
אשר לדבריך בנוגע לממלכת חשמונאי - היא כמובן לא הייתה פרובינציה (פרובינקי) בתחילתה אלא מדינה עצמאית, ריבונית ומאוחדת, ולא מדינת חסות. בדיוק כמו מדינת ישראל מ-1948 ועד ימינו אלו, ואם לציין את הערתך הסרקסטית הראויה ואשר הייתה במקומה, הרי שממלכה זו גם לא נתמכה בכספי אי אלו אימפריות. (אפשר שטעות זו שלך נבעה מטעותי שלי אשר כתבתי כי ממלכה זו הייתה קיימת כ-200 שנה ובתקופה זו כמובן הכנסתי את זמן מלכותו של הורדוס ואלו שבאו אחריו (החל מהמאה ה- 34 לפנה"ס) ואשר תקופת "שלטונם" הייתה אכן תקופת פרובינקייה רומאית).
אשר לעניין ההלכה, כאן כבר דומני שיש טשטוש מושגים כללי, ולא ברור לי מדבריך האם אתה ער לטשטוש זה.
ועתה לקומנט:
ההלכה ופסיקה חדשה הם תרתי דסתרי??כל מהות ההלכה, מבחינה אינסטיטוצינית היא פסיקה חדשה המבטלת, "יש יאמרו" המחדשת, בהתאם למציאות הקונקרטית. היא חיה ונושמת, וכשמה כן היא - "הולכת". עד כדי הכלל התלמודי הגדול: "הלכה עוקר מקרא", וחז"ל עקרו מצוות מפורשות הרשומות בתורה ("משרבו המנאפים, בטלה סוטה" וכיו"ב).
הרי זו סיבת הפילוג בעם היהודי המתהווה בין הקראים והצדוקים, לבין הפרושים - הם היהודים המוכרים לנו. אבל, וכאן עיקר גדול, לייבוביץ התנגד בכל תוקף לפסיקה חדשה שלא במסגרת ההלכה, כלומר קבלת עקרונותיה וכלליה. לכן הוא התנגד בכל תוקף לרפורמה: שכן הוא ראה בה כמתנגדת לעצם כללי הפסיקה של ההלכה. שכן כלל גדול נקוט בידיו: חקיקה חדשה? כן. אך רק במסגרתה של ההלכה, לעולם לא נגדה או מולה.
אשר לדבריך, ואני מצטט: "חקיקה חדשה - ליבוביץ לא התנגד עקרונית לפסיקה מתוך פסיקה, לדימוי מילתא למילתא, אלא דרש חקיקה מכורח המציאות, שאין הפסיקה הקיימת מכירה את צורתה המודרנית. פשוט לא ניתן להשתמש באותה המתודה של דימוי מילתא למילתא, שכן לגבי פרטים מרובים שבמסגרת המציאות המודרנית אין מילתא שניתן לדמות אליה. לפיכך נחוצה ממש חקיקה ולא פסיקה", ניתן לומר, למעט הבדל סגנון וניואנסים, כי אני מקבל את הדברים לחלוטין. לגבי המשך הדברים: "כמו כן הוא לא הפנה את דרישתו זו לפוסקי ההלכה בדור שקדם להקמת מדינת ישראל אלא דווקא לאותם שכבר ראו את מציאותה בעיניהם", זה נוגע אך ורק להלכות חברתיות, ולא "מדינתיות", באשר הוא הבין שמדינה זו אינה מדינת הלכה, אלא אף מדינה חילונית קלריקלית, ויתירה מכך, העם היושב בה, לא מעוניין בזה, ולכן זה לא היה רלוונטי מבחינתו.
אשר לדוגמאות שביקשת ממני, הרי שעניין השמיטה היא הדוגמה הבולטת ביותר "לחקיקה חדשה במסגרת ההלכה במסגרת עצמאית" (תכף אתן דוגמאות נוספות הקרובות, כך נראה, ללבך). ראשית, שמיטה נוהגת אך ורק בארץ ישראל. הבעיות החברתיות החריפות (בדגש על החריפות) ששמיטה זו מעוררת היא כאשר רובו של העם יושב על אדמתו, תהא זו מדינה או אוטונומיה. הלל הזקן, בן תקופת אותה ממלכה עצמאית ריבונית, שראה כי אותה שמיטה בענייני כספים, אשר אף היא דין תורה כדין שמיטת קרקעות, יוצרת בעיות נוקבות עד תהום בעם (היעדר הלוואות וכיו"ב) תיקן את אותה תקנה מפורסמת הנקראת "פרוזבול", ואשר בטריק הלכתי, מאפשרת לא לשמוט חוב. כ-2200 שנים לאחר מכן, פסקו רוב גדולי הדור בליטא בתחילת המאה ה-20, ואחריהם הרב קוק, ואחרון בדורנו הרב עובדיה יוסף, הלכה חדשה בענייני שמיטת קרקעות, שהיא על אותו בסיס לוגי, הקרויה "היתר מכירה". לייבוביץ, וזו הייתה שאלתי מלכתחילה, לא רצה "טריק הלכתי", אלא פסיקה חדשה, שלא נשענת על קודמותיה, בשל כפי שכתבת: "..במסגרת המציאות המודרנית אין מילתא שניתן לדמות אליה", וזה כפי ששאלתי, פשוט אינו נכון!!!
פסיקה חדשה בנוגע למעמד האישה, זה ודאי, האישה של אז אינה האישה של היום, ונדרשת כאן פסיקה חדשה, שאגב אין היא קשורה כלל למסגרת מדינית ופוליטית.
אשר לדוגמה שנייה, הרי זה ענייני שטרות, וממונות הפזורים בכמה מסכתות והשייכות לתקופה המדינית דאז) וכלה בדוגמה הבולטת שלייבוביץ הביא והוא כינון הסנהדרין, שבלעדיה אין העם יכול לצאת למלחמה.
ומכיוון שהזכרת עניין משרד החוץ בשבת, ומכיוון שחביב אתה עליי, קיימת אנקדוטה תלמודית, ככל הנראה אגדתית, על כך שאלכסנדר מוקדון הגיע לפאתי ארץ ישראל ויצאו אליו גדולי ישראל ובראשם הכהן הגדול בבגדיו המיוחדים, והתלמוד שואל את השאלה הנוקבת כיצד הדבר התאפשר כאשר אנו יודעים בבירור שאסור לכהן הגדול לצאת בבגדיו מחוץ למקדש (איסור דאורייתא), והתשובה, פחות או יותר, שבשביל דיפלומטיה, עבירות דאורייתא אכן מותרות. הנה לך דוגמאות רבות אין ספור, שהיו קיימות בתקופות שונות, ריבוניות ואוטונומיות, ואשר כן ניתן לדמות להם מילתא למילתא, ולייבוביץ פשוט לא הכיר אותם או בהם, וזה היה מקור שאלתי.
מתנצל על האריכות.. וממתין לתשובה מניחה את הדעת..
