שוב, עניין של תחום
אצלנו למשל אין כזה דבר "תקציר". יש כמה כתבי עת בודדים שבהם דורשים אבסטרקט למאמרים, אבל הם ממש מעטים. ברוב הכתיבה האקדמית בהיסטוריה אין אבסטרקט, ובהקדמה תמיד, אבל ממש תמיד (או לפחות אני כרגע לא יכולה לחשוב על דוגמת נגד) יופיע הטיעון המרכזי של המחקר, כלומר בדרך זו או אחרת המסקנות שלו. זה נכון למאמרים, לספרים ולכל פורמט אחר שאי פעם נתקלתי בו של כתיבה בהיסטוריה. גם כשאנחנו מלמדים את הסטודנטים שלנו לכתוב, אנחנו מבהירים להם שמקריאה של ההקדמה אנחנו צריכים להבין פחות או יותר למה לצפות בהמשך המחקר. המחקר עצמו כמובן מרחיב, מביא הוכחות, בונה את הטיעון שלב אחר שלב וכו', ופרק המסקנות נותן את הטיעון בצורה יותר מפורטת עם האימפליקציות שלו ולפעמים גם פותח שאלות להמשך, אבל מקריאת ההקדמה אמורים להיות מסוגלים להבין פחות או יותר מה נראה במחקר, כולל הטיעון שבבסיסו - ושוב, זה נכון בין אם זה ספר של 500 עמודים, מאמר של 30 או essay של 5 פסקאות שהסטודנטים שנה א' שלי מגישים לי.