שבוע חדש

NorthernStar

New member
חזרתי מהפגישה שלי

בחיים שלי לא ניהלתי פגישה כזאת. אני רגילה למשרד, אנחנו מדברים, אני מנסה להדביק את קצב הדיבור בכתיבה. האמת, די נהניתי. כשהגעתי למשרד שלו, חיכיתי כמה דקות ואז הוא הופיע ואמר שהוא חייב לשמור על הילדון שלו היום, אז מה דעתי לבוא איתם לשחק. אז נסענו לחוף, ושם גם ניהלנו את הפגישה שלנו, גם האכלנו ברבורים וגם שיחקנו את הילד (שבהתחלה עשה פרצופים על הילדה המגודלת שגנבה לו את זמן האיכות עם אבא, אבל אחר כך מצאנו גם אנחנו הילדים נושאי שיחה
). אחרי זה המשכנו לנסוע בעיר, עשינו סיבובים, דיברנו, ואז הוא נזכר שהוא חייב לקנות כמה מוצרי מכולת, אז נשארתי עם הילד לשיחה בארבע עיניים על שוקולדים.
כשהמנחה חזר, נדלקו לו העיניים כי הבין שסוף סוף מצא בייביסיטר לילדים... אה, כן, ובין כל זה, הצלחנו לגבש outline מלא, ארגומנט די מפותח, פרדיגמה תיאורטית ורשימת שאלות לכל אחד מהמרכיבים האנליטיים של הפרויקט (שייהפך למאמר). לזה קוראים multi tasking...
 

d a p h n a

New member
נשמע אחלה

זה רעיון בכלל לא רע ליצור קצת קשרים עם המנחה מעבר ללימודים נטו. הסטודנטית השנייה מהשנה שלי שעובדת עם המנחה שלי עשתה לו house-sitting בקיץ שעבר (ועושה שוב הקיץ). זה היה לפני שממש הכרתי אותו כי הוא היה בשבתון בשנה הראשונה שלי ורק נפגשנו פעם אחת, ואני זוכרת שנורא קינאתי בה בשבועות הראשונים ללימודים כי היה ברור שכתוצאה מה-house sitting הזה היה להם קשר הרבה יותר טוב משהיה לנו והרגשתי כאילו אני מחוץ לחבורה. עכשיו המצב קצת השתפר (ואני מקווה שהוא ישתפר עוד יותר עכשיו כשהוא באוקספורד ואחותי הזמינה אותו לצהריים).
 

NorthernStar

New member
לא הייתי חושבת על זה בעצמי

כאן בכל זאת התפיסה הרווחת היא שקיים (וצריך להתקיים) דיסטנס בין הסגל לסטודנטיות (ואני לא מתווכחת עם הגישה הזאת. להיפך. במקומות אחרים - אהמ אהמ - היה רצוי שיאמצו אותה קצת). אלמלא היה מציע (ואולי זה מפני שהוא לא "מקומי". גם הוא ייבוא מיבשת אחרת), לא הייתי מציעה לו למשל שירותי בייביסיטר או האוס סיטינג, או סתם ללכת לחוף במקום לשבת במשרד. למעשה, המחשבה של לשבת ולדבר ליד קו המים כל כך מצא חן בעיניו, שהוא החליט להביא את כל הסטודנטים שלו לשם. אין לי מושג עד כמה כל זה אפייני לכאן (צפון אמריקה). הקשר מחוץ לכיתה שהיה לי עם מרצות אחרות כאן הוא במקסימום לצאת לדרינקס איפשהו.
 

d a p h n a

New member
ברור שצריך לשמור על דיסטנס מסויים...

אבל עושה רושם שהיציאה קצת מהמסגרת האקדמית הנוקשה כן עוזרת ליחסים האקדמיים.
 

22ק ו ס ם

New member
הדיסטנס קיים בעיקר בתואר הראשון

ברוב המקומות יש הרבה פחות דיסטנס, אם בכלל, בין דוקטורנטים למנחים. אצלנו למשל יש מסיבות והליכות לפאבים על בסיס קבוע עם המנחים (אני אפילו הולך למועדוני סטנד אפ עם המנחים שלי, אבל זה במסגרת המחקר). כמעט בלתי אפשרי לשמור על דיסטנס אם עובדים במעבדה שבה פוגשים את המנחה כמעט כל יום. בסופו של דבר, אנחנו הרבה לאט לאט מתקרבים למעמד שלהם וזה רק טבעי.
 

NorthernStar

New member
רק שבהיסטוריה אין מעבדה

ויכולות לעבור תקופות ממושכות בלי פגישות, בעיקר מפני שהמטרה היא להתמודד לבד עם הכתיבה, כשההנחיה היא לצרכי יעוץ ותמיכה במקרה הצורך. אני מעדיפה לא לרוץ אליו עם כל שטות. את הפרויקט הזה התחלנו שנינו, אבל אני זאת שאשב לכתוב, ובעוד חודשיים אני אתן לו לקרוא, לא לפני. בנוסף, בתקופות שבהן אבלה בארכיונים במדינות הים, המנחה לא ישב איתי שם ויחזיק לי את היד. הוא גם לא אמור לעשות זאת.
 

ghatto

New member
הזכרת לי איך פעם

נסעתי עם המנחה שלי חזרה טרמפ הבייתה מהעיר הגדולה אליה נסענו כי היה צריך לקנות אוכל (גם הוא וגם אני). היו לו סידורים נוספים בעיר והוא הציע לי טרמפ חזרה אחרי שהתעניינתי אם במקרה אפשר לקחת את רכב האונ' חזרה הבייתה. תוך כדי קניות קיבלתי טלפון מהבחורה שאיתה יצאתי אז (מאסטרנטית בעצמה) ששאלה מה אני עושה. אמרתי ש"הלכתי לקניות עם המנחה שלי" והיא שאלה חזרה "מי הולך לקניות עם המנחה שלו !?"
 

NorthernStar

New member
זוכרות את העבודה שכתבתי עם מיגרנה?

הבוקר אני מקבלת מהמרצה אי מייל עם פידבק. ביד רועדת אני מקליקה כדי לפתוח, ומסתבר שהיא מאוד אהבה את העבודה, אמרה שהיא extremely thought provoking, passionately argued and written. ונתנה לי A. בקיצור, אני כבר לא יכולה להעריך את העבודה שלי עצמי. הרי לא היה לי זמן לערוך אותה מחדש, לתקן נוסח, כלום. כתבתי אותה בדקה התשעים.
 
../images/Emo140.gif תודה תודה ../images/Emo140.gif

היה כנס נהדר וחופשה מצויינת ברומא. שבוע שעבר מהר מדי. תודה על התמיכה והאיחולים. בעוד שבוע אקבל תשובה על המשרה.
 
למעלה