שבוע טוב, הערב תתקיים העצרת לרצח יצחק רבין.

[דאגרוטיפ]

שבוע טוב, הערב תתקיים העצרת לרצח יצחק רבין.

רצח בן 17 שנים.
קדם לרצח הנאלח זה חודשים של הפגנות מהנוראיות שהיו
במדינה, תוך שחלקים מהאופוזציה לקחה בהן חלקפעיל.
בא לכם לשתף מה עבר עליכם כשנודע על הרצח,
היכן הייתם אז בנקודת חייכם?
http://tbk.mako.co.il/article/2561546
לזכרו של יצחק רבין האהוב והמוערך עלי מאוד.
שבוע טוב ריינה והמרמלדות.

http://www.youtube.com/watch?v=XSRBg7OUDig&playnext=1&list=PL37ACC69287C86E7F&feature=results_video

 

[דאגרוטיפ]

אין כאן פאשיסטה אחד שיכתוב משהו

בזכות יצחק רבין?
הא? אתכם למפלגה.

 

[poseidon111]

יש עוד משהו לומר שלא נטחן עד דק בעבר?

אי האמירה אינה מהווה שתיקה.
בעיני זה כמו לומר שרצח הוא דבר נורא, אך רצח פוליטי הוא נורא יותר.

מה שכן אפשר לומר הוא שאם גולדה נחשבה לאם האומה, הוא נחשב לאב הקולקטיבי.

 

[דאגרוטיפ]

אבל פוס, שאלתי משהו אחר לחלוטין

לא היתה בי כוונה כלל לפתוח את הנושא הפוליטי.
אלא, לתהות היכן כל אחד היה. היכן זה תפס אותו
בנקודה מסויימת בחייו.
ומאוד אהבתי את שכתבת בסיפא.

 

[poseidon111]

אוקיי. אני ישנתי. אשתי הניקה את התינוק

ובמקביל צפתה בטלוויזיה.
פתאום הרגשתי שהיא מעירה אותי ואומרת שנדמה לה שרבין נרצח.
קמתי כנשוך נחש, כי הוא היה האדם שבחרתי, והאמנתי.

מיותר לציין שלא ישנתי באותו לילה.
וגם לא בלילה שלאחריו.

 

[דאגרוטיפ]

פוס,

גרציה על פיסת חיים אינטימית יפהפיה.
אתה נהדר.

 

[יחפהבפארק]

שבוע טוב ומבורך לכל הפָשָריקוֹס

http://www.youtube.com/watch?v=V1bFr2SWP1I

ואולי באמת, שם מעבר לקשת, יש עוד חיים מלאים בציפורים נודדות בכל הצבעים והמינים...
ולעת עתה אני מתרכזת נורא בלא לפחד כל כך מהרע, מהכאב, מהמלחמות ומהרוצחים הנאלחים שיש בעולם.
עד כמה שאני זוכרת, הייתי בבית וצפיתי בטלויזיה באותו רגע מר ונמהר שבו הודיע הקריין על כי ראש הממשלה נפגע.
אחר כך, הדברים התגלגלו כל כך מהר שאני כבר לא זוכרת מה אמרתי ואיך הרגשתי. זעם. תדהמה. כעס. הלם. הכל מתערבב והכל התהפך לי בצורה שהיא בלתי נקלטת בתודעה. אחר כך בני הגדול הגיע, חיבק אותי והתחיל לבכות על כתפי. לא הבנתי למה הוא בוכה. אני לא בכיתי. הייתי בהלם. אני לא כל כך זוכרת איך עבר הלילה עם כל התמונות המרצדות, הקריינים המדברים ללא סוף, מרואיינים בוכיים, ילדות בוכות, הרבה נרות. ים של דמעות וזעקות. הכל מטושטש לגמריי כמו אירוע שאני מנסה להדחיק ולהגיד - זה לא קרה. זה לא יכול להיות. ואולי לא היו דברים מעולם. מעולם קודם לכן לא רצחו את ראש הממשלה שלי. אני אפילו לא זוכרת אם הצבעתי למפלגתו. אבל הוא היה הרמטכ"ל שלי וראש הממשלה שלי ולא יכול להיות שרצחו אותו.
ואחר כך התמונות ללא הפסק של הילדים המדליקים נרות, הנאומים, ההאשמות, הלוויה, הסיקור של כל פרט ופרט... לאט לאט התחלתי להבין שמשהו השתנה. משהו במדינה שלי לא דומה למדינה שהייתה כשהייתי קטנה.
עם השנים למדתי להשלים עם השינוי. הדחקתי את האירוע. לכן כל פעם שאני נתקלת בשאלה: איפה היית ומה עשית כשרבין נרצח, אז אני ממש לא יודעת אם אני זוכרת נכון, או שהכל בדמיון.

אני לא יודעת אם נחשפת לביצוע הזה, אבל אני אוהבת אותו במיוחד
http://www.youtube.com/watch?v=kyaPEHifEms

 

[דאגרוטיפ]

לא, לא נחשפתי. גרציה

יש משהו ענוג בביצוע הזה.
נהנתי לקרוא אותך. החזרת אותי בתיאורים
בדיוק לשם. על שלל האירועים בעקבות, והתחושות הסותרות.
תבורכי, שבוע טוב.

 

[יחפהבפארק]

הגדרת היטב את הביצוע

ענוג זו המילה הנכונה לביצוע הזה. הוא מקפל בתוכו את העדינות ואת הגעגועים בקולו הרך להבדיל מהביצוע המקורי, היפה מאוד כשלעצמו, אבל מזכיר יותר שיר לכת מאשר געגועים לחברות שאיננה עוד...

והנה עוד שיר של געגוע
http://www.youtube.com/watch?v=eJ0ypXXJftQ

 

[lefler11]

אני זוכר את היום הזה כאילו היה אתמול...

הייתי בדרך לחבר כאשר שמעתי ברדיו ברכב על הרצח...
אחרי כשעה של צפייה משותפת עם חברים בטלוויזיה פשוט החלטנו לקום לנסוע לכיכר להדליק נר זכרון ולהביע את הכאב שיש לנו בפנים...


לדעתי הרצח הזה שינה לחלוטין את פניה של החברה הישראלית מכל מיני זוויות...
ככול שהזמן עובר, אני חושב שההקצנה והפילוג בישראל רק הולכים וגדלים ורצח פוליטי נוסף הוא רק עניין של זמן...


ומה יש לי לומר על יצחק רבין באופן אישי

אני חושב שאני אתן לשלמה לשיר את מה שאני חושב על הבן אדם...
http://www.youtube.com/watch?v=-OxHLvDFxys

 

[דאגרוטיפ]

יופי של שיר, לפלר.

מזדהה עם דבריך.
אני חושבת שמה שהכי חסר לי בו, ולא קיים כמעט
בפוליטקאים.
זו הענווה הזו, הביישנות והמבוכה הנכרת בלחייו.
הפשטות לצד המנהיגות שאינה מתפשרת.
אופיו המיוחד הוא שחסר מכל.
הוא לא היה רטוריקן גדול, אבל הוא ריגש אותי
בצורה בלתי רגילה. היה לו חיתוך דיבור שמאוד אפיין אותו.
גרציה, פלר.

 

[Doctor Goblin]

אפילו אני הייתי ילד

ומה בן 14 יודע על העולם?

אני זוכר כמה דברים... את זה שמי שבישר על זה לראשונה היה דוקא יורם ארבל ואת הפנים שלו כשאמר את זה. אני זוכר שרצתי ללוח השנה כדי "לזכור את התאריך". אני זוכר שיום למחרת בכיתה היתה כזו שתיקה מעיקה, אף אחד לא ידע מה לומר. והפנים של אנשים היו אפורים... אפורים...

יחד עם זאת, מכירים את הטענה שהרצח חיסל את תהליך השלום? זה בולשיט. בתהליך אוסלו היו המון בעיות לא קשורות וקשה לי לראות איך הוא היה מוביל לשלום. עבדו עליו כדי לתקן אותו, אבל מי שקבר באמת את התהליך לשלום לא היה יגאל עמיר. זה גם לא היה נתניהו.

זה היה אהוד ברק.

 

[דאגרוטיפ]

לא יודעה מי חיסל את תהליך השלום,

יודעה שמי שחיסל כל זיק של תקווה היו אלה שהחלו לקטב את העם.
ולא רק מצד אחד של המפה.
וכן, בגיל הזה כל כך קשה להבין את גודל האירוע והשלכותיו.
אבל משהו בפנים יודע לומר שהחיים של כולנו השתנו.
גרציה, מותק.

 

[Aronsona]

הייתי בבית. עוקב בתדהמה אחרי האירועים

היה לי ברור שזהו רצח פוליטי שיצליח. דבר אחד בטוח, הרצח הזה לקח את התקווה. מאז ועד היום לא קם מישהו שיהיה דגול מספיק כדי לנסות ולעשות את הצעד הזה. ואם יש כזה נוסף לו עכשיו פחד שיש קיצונים שינסו להרוג אותו.
לא נסעתי באותו יום אלא למחרת ועמדנו שעה ארוכה מרחוק והסתכלנו על האיור והנוער מדליק הנרות בחוסר אמונה.

 

[לילוש באה לביקור]

אני לא מתחברת לכל הפסטיבל.

וכואב לי יותר על חיילים שנהרגים ולא זוכרים את השם שלהם.

 

[דאגרוטיפ]

פייר אינאף, מותק.

(לא חברה שלך יותר)

 

[לילוש באה לביקור]

מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו

גרר גרר גרר.

אגב, החלטתי שאני גם הופכת לשמאלנית. ברגע שאני משיגה דרכון אירופאי, ויש לי לאן לברוח.

 

[יחפהבפארק]

לילוש, אני מבינה מה את אומרת

אבל ישנה קצת התרסה בדברייך ואני חושבת שלהזכיר פעם בשנה, ראש ממשלה שנרצח בדם קר, לא מת בגלל מחלה או זיקנה, אלא אשכרה קיבל שלושה כדורים בגב, אז להזכיר אותו ואת שמו ואת העובדה שהוא היה ראש ממשלה, זה לא ממש פסטיבל.
עם כל חייל שנהרג אני מרגישה כאב בבשר. אני מיד חושבת על הוריו, על אחיו, על סבתא וסבא שלו, על משפחתו... אבל, כדאי מאוד לא להשוות ולא להעמיד בשורה אחת, מוות מיותר של חייל עם רצח של מנהיג. אין מה לעשות. תרצי או לא תרצי, רבין היה ראש ממשלה בין אם הצבעת עבורו ובין אם לא. כשרוצחים ראש ממשלה, פוגעים בדמוקרטיה. יותר נכון, רוצחים את הדמוקרטיה. על זה אנשים מקוננים. הכאב הוא לא אישי אלא עממי וכמו שאמר פוסידון, הוא קולקטיבי. ואני לא מדברת בכלל על הסכמי שלום או על חזון או על מורשת. אני בכלל לא אוהבת את כל ההתרפקות הזאת על המורשת. ואני לא מדברת על פוליטיקה, ולא על השנאה ששררה אז בין כל הצדדים הנוגעים בדבר, אלא על הדבר המפחיד ביותר שיכול להיות. על הדבר שמישהו יחיד או כמה יחידים החליטו שאפשר לשנות מהלכים היסטוריים או מדיניים באמצעות רצח. זה מה שמפחיד.
אז זה לא פסטיבל יקירתי. זוהי רק תזכורת שאת מקבלת כל שנה על כי תמיד יכול לקום איזה משוגע ולהחליט שראש הממשלה שלך שאת בחרת, לא מתאים לו. לא בא לו טוב בעיניים. הוא מפריע לו בחיים ולכן יש לו את הזכות לרצוח אותו ובכך לשנות מהלכים.
זה לא פסטיבל יקירתי. זוהי רק תזכורת לכך שאנחנו רחוקים מלהיות אור לגויים.

שבוע טוב שיהיה לנו לכולנו

http://www.youtube.com/watch?v=KtBbyglq37E&feature=endscreen&NR=1

 

[קטניפ]

יש הבדל בין תזכורת לרצח פוליטי

ולמשמעות שלו לבין מה שקורה בפועל.
יש צד אחד לקח על עצמו לחנך את הצד השני - יש פתאום "מורשת רבין", יש "אב קולקטיבי"
סורי, לא הצבעתי לו מעודי, לא תמכתי בדעותיו, לא הערכתי את רעייתו
הזדעזעתי מעצם הרצח אבל במקום לדבר על השלכות של רצח פוליטי מדי שנה - אנחנו מקבלים מוצר אחר לגמרי...ולי אין בו חלק.

 

[יחפהבפארק]

חבל

חבל שכך את מרגישה. גם אני לא הצבעתי עבורו או עבור המפלגה שלו. לא תמכתי בהסכמי אוסלו עד כמה שזה נשמע מפתיע. רעייתו היא לא שיקול בשבילי איך להרגיש עם הרצח. אני חושבת שהציבור כן למד את ההשלכות של הרצח הזה על עצם הדמוקרטיה. מטבע הדברים נוצר קרע שפילג את העם לא רק לשתיים אלא לפיסות קטנות כאשר כל פיסה כזאת מנסה להטיל את האשמה על האחר. בעוד יש אנשים שרואים בעצרות הזיכרון את הפסטיבל שלא תואם את עמדותיהם הפוליטיות, יש אחרים כמוני למשל, שעצרת הזיכרון משולה לחצ'קון מכאיב על הפרצוף היפה שלנו, הצומח אחת לשנה על הלחי ומזכיר לנו שאנחנו לא כל כך יפים כמו שנדמה לנו.