אנקדוטה חדשה ?!... אולי לא חדשה אבל "מתחדשת"
וכול השנה תחת אפינו מתרחשת...
אז ככה...
במשך השנה אני פעיל באיזו קרן גמ"ח, (במשך השנה אני מגייס להם תורמים ולפני החגים אני עוזר להם גם בניהול ותפעול המערכת) ותמיד כידוע לפני החגים הלחץ עולה לשמיים...
וכמו בכול שנה כשלושה שבועות לפני הפסח הזה עבדנו נון-סטופ
והיינו עסוקים עד אחרי הראש ועד השעות הקטנות של הלילה בקמחא דפסחא ...
וחלוקת קמחא דפסחא נמשכת ממש עד לילה הסדר...
ואז בליל הסדר בא לי התסכול הקבוע (כמו גם בחגי תשרי)...
כי עד ליל הסדר אנחנו רואים שומעים ומתעסקים עם משפחות ובודדים חסרי כול...
(זקנים, ניצולי שואה, חד הוריות, גרושות, אלמנות,עולים חדשים, חיילים בודדים... ועוד ועוד)...
ומליל הסדר ולאורך כול החג אני מתארח אצל חברים ברחבי הארץ ואני רואה את השפע על השולחנות שאליהם אני מוזמן ואני רואה את ההבדלים ואת הפער האדיר הזה בין אלה לבין אלה ...
ואני יוצא מתוסכל...
איך נהג לומר סבי,
אלו הם החיים, סה-לה-וי ...
"אנקדוטה" ?!...