אוווו...הנה אתה סורגייט ידידנו משכבר וגם לבוס ידידנו היקר
שהבאתם לי ולחבר'ה צחוקים ונוסטלגיה מעבר ...
והסיפור שהיה כך היה...
בסיום סיבוב הפסח שעשיתי אצל אחיי ואחיותיי בערי ומושבי הדרום וביום רביעי בעודי משוטט סולו במרחבי הדרום הזמנתי את עצמי לכוס קפה אצל חבר\אח מהצבא שגר באחד ממושבי הדרום ...
דיברתי איתו בצהריים , וסיכמנו על 18:00 פחות או יותר. כשהגעתי בסביבות השעה היעודה מצאתי את עצמי מול "כיתת יורים" ...
מסתבר שהבחור עשה סבב טלפונים ו"הזעיק" עוד חמישה חבר'ה עם נשותיהם (גם הם מהמושבים\קיבוצים שבסביבה) ופתחו שולחן ומנגל מפה ועד להודעה חדשה עם בשר כבש ובקר מקומי (הוא נוקד ויש לי דיר) ...
וככה "ביושבנו על סיר הבשר" וכטוב ליבי ביין וליבם ובוודקה ובעראק בקוניאק ואני לא יודע במה עוד, אישתו (השנייה והחדשה יחסית) של אחד החבר'ה פתחה את הפה ( יעני וכאילו "בצחוק") על כך שהם "מפנקים אותי כמו שייח סעודי" כדבריה...
כולם שם התפרצו מצחוק והסבירו לה שכול השנים אני בצבא ובמילואים ובלי תנאים אני הייתי זה שפינק אותם ושעכשיו הם רק מחזירים לי את החוב ההוא ושמאז הם "מפנקים" אותי... ואז התחילו להעלות זיכרונות גם על השקשוקות והלוף המטוגן וכול מיני ערבובים שהייתי מבשל להם ועל היונות והברווזים והעופות והדורבנים וחזירי בר ועוד כול מיני מריעין בישין שהייתי מארגן ממנגל ומאכיל אותם בשטח ...
ואז קפץ לי ונזכרתי בתמונה שאתה הבאת כאן עם שפני הסלע, בקשתי את המחשב של בעל הבית...
נכנסתי לפורום הפנטהאוז בתפוז...שמתי את ההודעה הזו שלך עם התמונה הזו...
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=2478&MessageId=177882941
ושאלתי אותם, אם זה מזכיר להם משהו ?!...
ברור שזה הזכיר להם והם התפרצו מצחוק עוד לפני שהם קראו את התגובה שלי אליך, ואחרי שהם קראו את התגובה שלי אליך, העסק כבר עלה על גדותיו ונהייתה חגיגה של סתלבט וצחוקים...
עליי כמובן...
הם "הזכירו" לי שלא יכולתי להשתעל ולהתעטש מרוב כאבים גם לנשום ולישון (ועוד בשק"ש בשדה) זה כואב עם צלעות שבורות, והם הזכירו לי גם את מה שאולי רציתי לשכוח ו\או להכחיש לעצמי, שהשפנים נתקעו לי בקיבה בגלל עצירות שהייתה לי ולא יכולתי להתאמץ לדחוף ולחרבן אותם מרוב כאבים בצלעות והלכתי ברגל (כי הקפיצות ברכב הפינוי הכאיבו לי יותר) לתאג"ד והרופא דחף לי חוקן כדי לשחרר את השפנים התקועים ...
ואחרי יומיים הביאו לי נרות גליצרין שלא היו ברי שימוש ואי אפשר היה לדחוף אותם לתחת כי הם נמסו לי מהחום (לא היה קירור נרמלי בשטח) אז הלכתי לקבל עוד חוקן ... וככה היה במשך שבועיים בערך היה לי פטור מאימונים וגישה חופשית לחוקנים...
אבל מכיוון שהיה לי כואב ללכת כול פעם עד התאג"ד (שהיה כ-5 ק"מ מאתנו) אז עשיתי לי חוקן מאולתר משקית של חלב, איזולירבנד וצינורית שהייתה לנו בפק"ל רכב ( למקרה חרום כדי להעביר דלק מרכב לרכב בשאיפה עם הפה) ועם זה עשיתי לעצמי שני חוקנים ...
(ותראה מה זה צחוק הגורל, שהמעניין עם "הצינורית" הזו הוא, שאני הייתי "האלוף" בנושא העברת דלק בין רכבים (כולל "גניבות" דלק לצורכי "הישרדות") ותמיד אני הייתי זה שדוחף את הצינורית הזו לפה ומוצץ ושואף ופתאום מצאתי את עצמי מתכופף אבל הפעם דוחף אותה לתחת ומתנשף...
ואגב, הצינורית הזו גם חזרה לתפקידה וגם אני חזרתי להתנשק איתה ולשאוף אותה בערגה, בכול זאת עזרה לי\נו בעתות צרה) ...
זה היה הסיפור עם התמונה שלך ו "נקמת שפני הסלע בברווז המכוער"...
אחר כך עברתי לשירשור של הבוס עם השיר "עשר אצבעות לי יש"...
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=2478&MessageId=178139813
מה שמיד הזכיר להם את האירוע המדובר,( אחד החבר'ה היה גם "במקהלת צדיקוב" החפוזה ההיא שליוותה אותי אז בפזמון)...
היו צחוקים ותוך חמש דקות עשינו "הופעה" ושרנו אותו בקריוקי אדיר ושוב פעם אני הייתי אחראי על הבתים והם הצטרפו לפזמון... וככה גלגלנו ערב בכייף...
(אגב... תגובות הנשים לשיר היו אעפאס "מעורבות" משהו
... אבל לך תבין נשים
)...
בקיצור, תודה לך סרוגייט וגם לבוס על תרומתכם לצחוקים ולערב הספונטני והמוצלח שהיה לנו ...
ותודה כמובן לפורום ששמר לנו על ההודעות עם התמונה שלך ואפשר לנו לתקשרר את זה...