בועז, אני זוכר זאת היטב
עברנו לגור ברחובות בקיץ 99' ובשנים הראשונות שם נסענו לנתב"ג בדרך המטומטמת שתיארת לעיל. אז בכלל הכבישים באיזור רחובות/רמלה/לוד/גדרה היו במצבם מימי המנדט הבריטי כאשר כל הגעה לאחת הערים הנ"ל וביניהן היתה סיוט מתמשך.
כדי להגיע לנתב"ג היה עלינו לנסוע כרבע שעה ברחובות רחובות (לא טעות הקלדה...) עד לצומת הפקוק והארור הקרוי צומת ביל"ו. שם לעמוד כרבע שעה עד שפנינו שמאלה לכביש 40. אח"כ לנסוע בכביש 40 הרעוע והעלוב (אפילו הכפלתו טרם נסתיימה אז!) עד שהגענו לרמלה, שם היה עלינו לפנות שמאלה ברמזור לתוך העיר, לנסוע באיזה כביש משובש וצר של אזה"ת, לפנות שוב שמאלה(!) ברמזור, ימינה לכיוון מסילת הרכבת, לחצות את המסילה ולפנות שוב ימינה לכביש 44, ואז שוב שמאלה (!) להמשך כביש 40, וכך עייפים אך רצוצים להגיע סוף סוף למחלף לוד ולנתב"ג. סה"כ בין 50 דקות לשעה ורבע של נסיעה בלתי נסבלת, בימים שלפני מהפיכת התשתיות הגדולה.
ואז יום אחד הגענו לרמלה והנה במקום לפנות שמאלה לדרך החתחתים בתוך העיר - המשכנו ישר, עלינו על גשר ענקי, מעל כביש 44 ומעל המסילה, ומצאנו עצמנו בצד השני של העיר בתוך שניות. להפרדה הזו קראו מחלף "רמלוד".
כל הכבוד לאריק ז"ל (ופרוייקט זה היה רק ה"בקרוב" של ההצגה הגדולה שלו כרה"מ).
להגיע מהאזור שלי למקום כמו נס ציונה. והיום? הבדל 431 וארץ...