בשמחה
כן,התכוונתי למציאת הסיבה לעצב,ויותר נכון למחשבות היוצרות את העצב. כאב(בין אם הוא פיזי ובין אם נפשי) הוא איתות של הגוף שמשהו לא מתנהל כשורה. ולשאלה האחרונה שלך אביא ציטוט מספרו של ויקטוריו סנצ'יס, לי זה עזר ואולי יתרום גם לך. "אערוך הבחנה בין רגשות ותחושות:תחושות הן התגובות הטביעות למה שאנו תופסים, בעוד שרגשות הם תוצרים לא של תפיסות, אלא של מחשבות, של התבונה(שבדרך כלל,אצל האדם הממוצע אינה הגיונית).תחושות אינן צרכני אנרגיה,רגשות הם צרכני אנרגיה מרמה גבוהה. תחושותינו הבסיסיות של צער ושמחה,עולות פשוט מעצם היותינו בעולם.הגוף למשל,כאשר הוא קולט לחרף עין את גורלו הסופי בעולם, מניח לנו לדעת זאת,בצורה של עצבות או מלנכוליה,שהן אינן מכאיבות ואינן צורכות אנרגיה,אלא במקום זאת, הן מראפות אותנו מקטנוניותינו, ומשקמות את איזונינו. באופן דומה שימחה אמיתית בא ממקום עמוק מבפנים- ואינה מתעוררת באופן מלאכותי על ידי בדיחות, או קומדיה כלשהי- ואינה עולה בשל ומתוך התבונה, אלא תפיסה ישירה של דבר מה שגרם לנו להתמלא שמחה. אין עלינו לחשוב על מנת לשמוח כאשר אנו רואים חיים חדשים נולדים, יונק דבש השולח את מקורו הדק, הכחול אל תוכו של פרח, או עץ הרוקד ברוח, או על קבלת תשומת לב,או חיבוק. מצד שני, רגשות מתעוררים לא על ידי התפיסה אלא על ידי המחשבה; הם אינם יכולים להיווצר אם אנו חסרי מחשבה; לחוסר מזל, מאחר שאנו מורגלים לדרג את התפיסה במקום השני, רגשותינו מביאים אותנו אל מצבים שבהם אנו יכולים לארגן את המציאות שלנו בדרך הגיונית, אך ורק מתוך קושי. דוגמאות טיפוסיות לרגשות הן זעם, קנאה, איבה, משטמה, רחמים-עצמיים, הרס עצמי, דיכאון. אף לא אחד מרגשות אלא יכול להיווצר מבלעדיי המחשבה המתאימה המלווה אותם.מי יכול להיעשות זועם מבלי לחשוב? אף אחד! על מנת להפוך להיות זועם, עלינו לומר לעצמינו כי מישהו עשה לנו מעשה לא צודק, שמגיע לנו יותר, או משהו בדומה לכך. אם ישנו לקורא כלשהו בעיה לקבל דבר זה, הרי ינסה בעצמו לכעוס מבלי מילים ומחשבות. ולדוגמה, נתייחס אל מאהב החש רגשות קנאה כאשר הוא מתבונן בחברתו המשוחחת בעליצות עם גבר אחר.הנה העובדות הפשוטות:ישנה אישה(החברה)המדברת עם גבר (זר) והיא מחייכת.האם עובדות פשוטות אלה יוצרות את ביזבוז האנרגיה הרגשית של הקנאה? לא! המאהב בשל ההיסטוריה האישית שלו בראותו את חברו משוחחת ומחייכת, מתחיל באופן כפייתי לדבר אל עצמו:"אין לה כל סיבה לבגוד בי.עליי להיות האדם היחיד היכול לגרום לה לחייך, מעולם לא בגדתי בה, ולפחות לא באופן כה גס ורעשני.היא אינה מכבדת אותי." סוג זה של חשיבה, ולא העובדות עצמן מעורר את הכאב ואת ההתנסות בקנאה הצורכת אנרגיה. אין זה משנה אם אישה זאת במציאות מדברת אל דדודנה, או לחבר, או בעצם, למאהב אחר; הקנאה נובעת אך ורק מדימיונו של החבר הקנאי. ברגע שהמציאות שוקעת תחת הנחשול העצום של הרגשות, היא נסוגה מאיתנו.ככל שאנחנו מדברים יותר על עצמינו, כך אנו תופסים פחות,וכן הלאה.עד כה כיצד נוכל אם כן לקוות להתמודד עם המציאות? אנו יכולים להפוך לאלימים, ולהקל על עצמנו בחיסול העקבות האחרונים של אהבה ויופי, שלולא כן היו עדיין נוכחים, ואנו עדיין חשים את עצמנו כקורבנות. זוהי הדרך שבה אנו מבזבזים את הארגיה שלנו. זוהי הסיבה שבשלה המאבק להפוך ולהיות לוחם הוא רב-ערך. ככל שאר פעולות היום-יום, הרגשות חוזרים ונשנים ונקבעים על ידי ההיסטוריה האישית. ועל כן,לכל אחד, או אחת, ישנם ,"הרגליים רגשיים" שכל אחד מהם מכונן את הדרך האישית של ביזבוז אנרגיה ושל החלשת העצמי. אין זה קשה לגלות, אם אנו עורכים בדיקה קפדנית, כי הקונפליקטים והבעיות הרגשיות של חיינו, מגלים את עצמם בחזרה מעגלית אין סופית. אפילו אם אנו משנים את האנשים והמקומות, הבעיות שבות ונשנות פעם אחר פעם. דבר שה נכון לגבי כל הרגשות. הם מממארים והם יוצרים את עצמם. עתה אנו יודעים את הסוד, שאם הוא מוצא אל הפועל באופן מעשי, הוא הופך להיות אוצר רב-ערך לאין שיעור: הרגשות אינם יכולים להיות מופקים ללא מחשבות; והדבר הנוסף הוא כי הם אינם יכולים להיות מופקים ללא המחשבה המתאימה. דבר זה יוצר קשר ישיר עם חיסכון באנרגיה. כאשר אנו מוצאים את עצמנו נתונים על ספו של מצב רגשי מוסת, עלינו פשוט להיכנס אל מצב של דממה פנימית והרגשות אינם יכולים להופיע. אם אפשרות חלופית זו עדיין אינה נמצאת בהישג ידינו, אנו יכולים לנסות ולשנות את תוכנו של הדיאלוג הפנימי. אנו יכולים לחבר שיר כאשר מילותיו הן מחשבותינו; להכניס אותן למסגרת של חרוזים; לחשוב באופן הפוך או בשפה זרה. בכל מקרה התוצאות יהיו אותו דבר: ללא המחשבות המתאימות, לא ניתן להפיק את הרגשות." טוב, זה היה ארוך. אם זה מדבר עלייך את מוזמנת לשאול שאלות.
