שוב!!!!!!! איסוף אשפה הבוקר היה ב 05:47

[חנה בית הלחמי]

בשמחה, זו הדרך הנכונה, ו../images/Emo51.gif

 

[a r t h e m i s]

הבהרה!....

חשבתי שזה ברור לחלוטין ומובן- אני מצדדת בחנה ובאופן ניהול הפורום כי רק בניצוחה הוא יכול להתקיים בצורה ראויה ואינטיליגנטית. לא מבינה איך אפשר היה להבין אחרת את המשתמע מדברי. ובשעה טובה אני כולי תקוה שזה סוף השרשור ההזוי הזה

 

[ארזS]

תודה על ההבהרה.

עובדה שחשבתי אחרת ואינני חושב שהשרשור הזוי.

 

[qrst האחת]

ארז, גם אני הבנתי שתגובתך צינית...ועם ילדים -

כה גדולים...- איך אתה עדיין מתעורר מכל פיפס...?! ו/או מצליח בכלל לישון...?! למען האמת - יש רעש שאני מתכנתת את מוחי לא להתייחס אליו וזה עובד... כדאי לכל המלינים על הרעש לנסות - בפרט, כאשר עדיין לא נמצא פתרון לבעיית משקימת הישנים... ולנושא האחר: גברתי הנכבדה חיה ואדוני השוטר ארז- אי עצירה בעצור זו סכנת נפשות לשמה!!! ועוד להתייחס לסוגייה זו בבדיחות הדעת ובזלזול שכזה - אילו הייתי

חיה - הייתי שוללת לך את הרשיון... ועם היחס הסלחני שלך ארז כ-

הייתי משעה אותך לשבוע שבועיים...!!! - וזהו...לשמחתכם או שלא...אני לא

...

 

[ארזS]

../images/Emo13.gif

 

[HayaBee]

מאחר והרגישות שלי לנושא גבוהה מאוד ואני לא

מקלה ראש בנושא בטיחות בדרכים ועצירה ברמזור עצור או אדום - הרי הסיפור הבא ושלא נדע מצרות. אני אישית גדלתי לאור טרגדיה של תאונת דרכים שקיפחה חיים ומודעת היטב לנושא. אני בן אנוש ועשיתי טעות שלא עצרתי ברמזור ואומנם הבעתי צערי בפני השוטר שחש בכנותי ולכן הנחה אותי לפעול כפי שהנחה. החיים יקרים מפז – בואו כולנו ננהג בזהירות ישראל העיף מבט מהיר אל הספידומטר לפני שהאט. המחוג הראה 105 במקום שבו מותר לנסוע עד 60 קמ"ש. זו הפעם הרביעית שהוא נתפס על מהירות בשנתיים האחרונות. איך זה יכול לקרות לו, חשב? הוא שמע את כריזת השוטר בניידת שהופיעה לפתע במראה. השוטר הורה לו לעצור בצד. ישראל האט את רכבו ועצר בשולי הדרך והניידת מאחוריו. ישראל הביט במראת הצד וראה את השוטר יוצא מן הניידת ופוסע לעברו. עוד מבט לעבר פניו של השוטר וכולו נתמלא פליאה. הרי זה יעקב, אחד המתפללים מבית הכנסת. הוא פוגש אותו כל שבת והם מברכים זה את זה בברכת שבת שלום. הוא לא ידע שיעקב מתנדב במשטרת התנועה. במדים יעקב נראה אחרת. עתה חש הקלה. חיש מהר יצא ישראל מרכבו וקידם בברכה את יעקב, "שלום יעקב, אני מופתע לראות אותך כך במדים". "שלום ישראל" השיב יעקב בארשת פנים רצינית. "אני מניח שתפשת אותי על חם כי אני ממהר הביתה. אשתי והילדים מחכים לי". "כן, אני מתאר לעצמי" ענה יעקב כמעט בלחש. "אתה יודע, בימים האחרונים עבדתי עד מאוחר ועתה אני ממהר הביתה וכנראה לא הקפדתי הפעם על המהירות המותרת" אמר ישראל בצורה מבודחת. השוטר לא ענה ועלעל בפנקס הדו"חות. "אתה יודע, אשתי טלפנה ואמרה לי משהו על עוף בתנור ותפו"א חמים לארוחת ערב, אתה יודע למה אני מתכוון?" "כן אני יודע למה אתה מתכוון, אני גם יודע שיש לך עברות קודמות רבות" סח יעקב. אוי ואבוי, חשב ישראל לעצמו, זה הולך להיות לא טוב. הוא בטח ירשום לי דו"ח. צריך לשנות גישה. "על מה עצרת אותי, יעקב?" "105 קמ"ש . האם תואיל בבקשה לשבת ברכבך?" "רגע, חכה רגע יעקב, אני הסתכלתי בדיוק במד המהירות ובקושי נסעתי 80" שיקר ישראל, העיקר שלא לקבל דו"ח. "בבקשה ישראל, לך שב ברכב" ביקש יעקב בנימוס. ישראל חש נבוך, נכנס לרכבו וטרק את הדלת בתסכול. הוא הביט במראה לעברו של יעקב וראה אותו רושם בפנקסו. למה הוא לא ביקש ממני רשיונות, תמה ישראל, איך זה יכול להיות? החרא הזה רושם לי דו"ח? מעניין איך תהיה הפגישה בינינו בבית הכנסת? איזה פרצוף יהיה לו לעמוד מולי? דפיקה קלה על שמשת החלון קטעה את הרהוריו של ישראל. הוא הסב את פניו וראה את יעקב מסמן לו לפתוח את החלון כשהוא מחזיק בידו דף מקופל. ישראל פתח את החלון כדי חריץ קטן. יעקב השחיל דרכו את הניר המקופל ופסע חזרה אל הניידת מבלי לומר מילה. ישראל חשב לעצמו, מעניין כמה יעלה לו הקנס, הפעם, ופתח את הדף. רק רגע, מה זה? בדיחה? זה לא דו"ח, וישראל קרא: יישראל היקר, לפני שנתיים היתה לי בת. היא היתה בת 6 כאשר נדרסה למוות. אתה ודאי מנחש שהיה זה נהג אשר נסע במהירות מופרזת. הוא קיבל קנס קטן ו- 3 חודשים בכלא. כעת הוא חופשי לחבק את אשתו ואת שלוש בנותיו. לי היתה בת אחת ואני צריך לחכות עד שאגיע לשמיים כדי שאוכל לחבק אותה שוב. מאות פעמים ניסיתי לסלוח לנהג ההוא. מאות פעמים אני מנסה לסלוח לנהגים כאלה, ואפילו עכשיו, איתך. אז תסלח לי, ישראל, ותיסע לאט כי יש לי עוד בן אחד בלבד ואני פוחד עליו מאד מאדי. ישראל הרים את מבטו מן הכתב והספיק לראות את יעקב נוסע במורד הרחוב. הוא הביט בו עד שנעלם. הוא נותר לשבת נטוע במקומו עוד דקות ארוכות מהרהר בדברים שקרא ואז התניע את רכבו והחל לנסוע אט אט אל ביתו כשבליבו תפילה, רק לראות, לחבק ולחוש שוב את אשתו וילדיו. הוא ראה אותם בדמיונו מחייכים וצוהלים לקראתו והדמעות זלגו מעיניו. הם לא הבינו מדוע היה נסער ונרגש כל כך כשהגיע הביתה... החיים יקרים מפז – בואו כולנו ננהג בזהירות בבקשה. בואו נמנע צער וסבל מיותרים. בואו ניסע בשיא הזהירות כדי שכולם יזכו לפגוש את כולם! ועוד בקשה קטנטנה – נא להעביר את המסר החשוב הזה הלאה. תודה!

 

[ארזS]

חנה, אני עדיין ממתין להתנצלותך

ועיניך הרואות שגם משתתפים אחרים כאן הבינו בצורה הנכונה את שכתבתי.

 

[ניטרוי]

ארז זו לא פעם ראשונה שאתה מגיב

בפסיב אגרסיב. יש משהו בתגובה שלך לצרות של אחרים שיש בה התעלמות מהן והאדרת צרותיך שלך מחד ומאידך אתה אומר שאלו שטויות. מה רצית להגיד - שלך יש צרות גדולות יותר אבל אתה לא מתלונן ומצד שני אתה מפרט אותן? תרשה לאנשים וגם לעצמך לספר מה מפריע להם ותקבל אפילו אמפטיה וחיבוק.

 

[ארזS]

לא מסכים עם טענותיך.

זה אולי מה שאתה מרגיש ואלי גם חנה מרגישה, אבל עיניכם הרואות שלא כולם מסכימים אתכם. נכון שכך ? העובדות כתובות כאן שחור על גבי לבן. אני לא מתעלם מצרות של אחרים. היכן התעלמתי ? והיכן האדרתי את צרותי ? שרק אלה יהיו הצרות שלי... אינני מאחל לאף אחד כאן את הצרות האמיתיות שלי. ומצד שני על איזו תלונה של מישהו אחר כתבתי שאלה שטויות ? למה להמציא סתם דברים כשיש לך בעיות בהבנת הנקרא ?

 

[ניטרוי]

ארז זה לא מה שאתה אומר

אלא האופן בו אתה אומר.

 

[ארזS]

מה זה האופן שבה אני אומר ?

ראשית, התייחסתי אליך בלשון זכר כי כך הבנתי וגם לא תיקנת אותי, אך כרגע הבחנתי שבכרטיסך האישי את מופיעה כנקבה... מה הנכון אם מותר לדעת ? ושנית : האם את רואה את הבעת פני ואת ההרגשה שלי שאני כותב את המילים ? מכיוון שבטוח שתשובתך שלילית [שהרי אני נמצא כאן כעת לבד...] איך את יודעת להבחין באופן שבו אני אומר את הדברים ??? זה מה שנקרא הבנת הנקרא...

 

[חנה בית הלחמי]

ארז, זו בדיוק ה-סוגיה ה-טיפוסית של כתיבה

מאחר ולא רואים את פניך ולא שומעים את הטון, ראוי - כשהובנת באופן שונה ממה שחשת באותו רגע - להבהיר למה התכוונת ולהתנצל - ולא להתנצח. לאור זאת שאתה מציין שהתכוונת לטוב, חבל לי שאתה מחריף את הרושם במקום להיות בבחינת מודה ועוזב ירוחם. אני מציעה לקטוע את הדיון בסיכום על כך שאמרת ולא התכוונת לרע, ולהשאיר את הדיון כחומר לחידוד הכתיבה וכוונותיה בעתיד.

 

[ארזS]

ממש ממש לא מסכים איתך.

אין לי על מה להתנצל ועובדה שעוד כמה משתתפים חושבים כמוני. לדעתי דווקא את מחריפה את הרושם שיש לי עליך ונוקטת ב"מודה ועוזבת וכו'"... אני אקטע את הדיון ברגע שתבהירי שהבנת את הדברים בצורה לא נכונה, כשבינתיים את זאת שמתנצחת וצודקת כביכול.

 

[חנה בית הלחמי]

הבהרה אחרונה

1. הודעתך היתה שנונה ומשעשעת 2. בשירשורה לתלונה אמיתית של גולשת - היא הפכה לפוגענית ולועגת 3. על כך - שמתי גבול 4. הגבול נשאר 5. סוף דיון.

 

[ניטרוי]

אשה מאז ומתמיד

 

[חנה בית הלחמי]

ארז, יש משפט שרץ אצלי במשפחה שנים:

(תרגום מאידיש): "אם שניים אומרים לך שאתה שיכור - לך לישון". אחרים לא הבינו אחרת - גם qrst1 וגם ניטרוי מאירות את עיניך לכך שתגובתך צינית. התגובה הצינית שלך פוגענית ואני מציעה שלא תחמיר את הפגיעה בזולת ע"י התעקשות עליה. אם לא התכוונת לפגוע - הרי שההתעקשות להמשיך בקו הזה תמוהה. אני מבקשת שתימנע מסגנון תגובה כאן כזה בעתיד.

 

[חנה בית הלחמי]

בנוסף, אם בתום לב נאמרו הדברים

מה הבעיה להודות בכך ולהתנצל?

 

[R a c h e li]

../images/Emo6.gif

זה היה טוב ולדעתי התגובה של חנה אבל ממש ממש לא במקום עזוב התנצלות זה גם לא במקום שחררו, טיפה חיוך לא מזיקה לאף אחד אפילו לא לי חחחחח

 

[חנה בית הלחמי]

זה ממש לא מצחיק אותי, רחלי

בדיחה שצריך להציב עליה שלט: "בדיחה", יש לה פוטנציאל בעייתי בכל הקשור לתקשורת הין אישית.

 

[R a c h e li]

חנה

" חיוך הוא הקו העקום היחיד, שיכול ליישר כל דבר בחיים " . דבריו נאמרו בציניות ולכן משעשע ולא מעבר לדעתי לא הייתה כאן התנשאות כלל סורי