אממ... אני מעדיפה לתקוף את הטיעון
...מאשר את זו שטוענת (ע״ע חנין זועבי ומה שיש או אין לה). מה גם ש״כשתגדלי תביני״ אף פעם לא הצליח לשכנע אף אחד.
בכל מקרה, אמילי, גם הניסיון האישי שלך הוא בסך הכל אנקדוטה. כדי לטעון שאנשים אחרים יכולים כמוך, את צריכה לוודא שיש להם אותו רקע, אותה נקודת פתיחה, אותה סביבה תומכת, ושהשאיפות מבחינתן דומות בסדר הגודל לאלו שלך. בהחלט יכול להיות שההצלחה שלך נובעת מזה שבחרת מטרות שהיו בטווח האפשרי מבחינתך, שהיה לך בית של ההורים לחזור אליו כל ערב ואוכל של אמא לאכול, ולכן יכולת לחסוך את הכסף שלך גם מעבודה בשכר נמוך כמו מקדונלד׳ס, וכו.
אני לא אומרת שאין בעולם אנשים שהיו יכולים להשיג יותר עם קצת יותר מאמץ. בוודאי שיש. אבל בגדול, מגמות חברתיות לא קורות בגלל שכולם לוזרים. איך יכול להיות שנשות ישראל כן משתוקקות לעשות ילדים ונשות יפן לא? כל היפניות לוזריות? וזה משתנה אם הן מתחתנות עם ישראלי ומגיעות לישראל?
יש בדרך כלל אישזהו פעמון - ממוצע שחלק מהאנשים מצדו האחד הם over achievers וחלק מצידו האחר הם under achievers. אם רוצים לשנות מגמה חברתית, צריך למצוא דרך לאפשר גם לאנשים הממוצעים, עם הרקע הממוצע והתמיכה החברתית הממוצעת, להגיע להישג המבוקש.
אני חושבת גם שלא הוגן לדרוש מכל נשות יפן שיחיו בזבל כדי לקדם איזשהו רעיון. וההשוואה בין ילדים לתיקי לואי ויטון היא בכלל מקוממת: כמה כסף מוציאים כבר בשנה על תיקים של לואי ויטון? רק לקנות מלתחה לילד לשנה עולה יותר (וחייבים לקנות לילד כל שנה כי הוא גדל), ומה עם אוכל, ספרים, שכר לימוד לבית הספר ולג׳וקו, חומרים ותלבושות לבוקאצו? ומה עם עבודה בשביל להשיג את הכסף הזה? אחת הבעיות עם ילדים היא שהם צריכים השגחה. יש סבתא שתשגיח? יופי. ומה אם לא? נאלצים להסתפק בפאטו עם שכר נמוך. ואז כושר ההכנסה שלך קטן. מעונות יום? עניין של מזל למצוא מקום באחד כזה שממשיך עד שעות הערב.
האם יפן תתקדם בכלל אם יהיו בה שלל ילדים שאינם מקבלים חינוך טוב, תזונה טובה, או תשומת לב הורית בגלל הדברים האלה? אפשר לשאול את הרומנים כמה טובה היתה מדיניות הילודה של צ׳אוצ׳סקו, למשל, וכמה היא תרמה לכלכלה ולחברה ברומניה.