שיוך פינק פלויד לקטגוריות מוזיקה

[One Echoe]

אני לא משייך, אני פשוט לא מכיר

את ההגדרה הזאת, ובחיים לא שמעתי עליה. אני דווקא לא אוהב בכלל את השיוכים האלה, רק כשצריך.

 

[itaikuskus]

שים לב

אני דוקא הצדקתי אותך.

 

[itaikuskus]

הייתי צריך לכתוב

שמעו ותהנו.

 

[One Echoe]

אה..

פשוט הגבת אלי. לא משנה..שיהיה

 

[pink floydror]

לאו דווקא עד וויש יו וור היר

זה ידוע שהסגנון של פינק פלויד לא משויך לאף ז'אנר מסוים. הם שאבו המון מהמון ז'אנרים והשתנו במשך השנים.. בכל ההתפתחות שלהם, הקרבה הכי בולטת כנראה היא לרוק מתקדם, כמעט בכול אלבום שלהם ניתן למצוא אפיונים מסוימים לרוק מתקדם, מה שאי אשפר להגיד על ז'אנרים מוזיקלים אחרים בקשר אליהם. אני מתנגד לאמירה שאם היה רוק מתקדם בפינק פלויד זה היה עד וויש יו וור היר. אנימלז והחומה מפוצצים כמעט מכל כיוון באיפיונים 'מתקדמים' שניתן לזהות בקלות קיצר, לדעתי צריך לפנות לאתר אולמיוזיק ולבקש מהם יפה להגדיר סגנון מוזיקלי חדש בלקסיקון שלהם "Style: Pink Floyd Rock"

 

[One Echoe]

באופן "רשמי"אין סגנון כזה.

אבל זה ידוע שכשחברה מחפשים נגנים ללהקה אז יש סגנון שנקרא פינק פלויד

 

[The West Star]

כמו שהצעתי בעצמי..

האמת שאתה גם צודק, הייתי משייך את פ"פ לפרוג לכל אורך הדרך. אבל לדעתי, הם יצרו אפוס, סגנון משלהם.

 

[ציףציף1000]

פינק פלויד לא היו "פרוג" מעולם

הם לא השתייכו לסצינה החברתית הזו, ולא החזיקו בתפישות העולם של הפרוג. הם עשו מוסיקה אקספרימנטלית, שהונעה אך ורק מרצונם ליצור דברים חדשים. בשלב מסויים, בהשפעתו של ווטרס, הם עברו לנסיון לחדש גם בתחום הטקסטים, כאשר ההתייחסות שלהם היא לכאן ועכשיו - לחיי היומיום ולמציאות - במקום הפסטורליה והחלומיות שאפיינו את החומר המוקדם שלהם. נושאי היצירה שלהם היו שונים מאוד מאלו של הפרוג, והשוני הזה היה עקרוני.

 

[The West Star]

אז תסכימי איתי שבתקופה מסויימת

הם כם היוו חלק מסצנת הפרוג-פסיכדלי של סוף שנות השישים

 

[ציףציף1000]

הם היו בחוד החנית של הסצינה

הפסיכדלית בלונדון. הם היו הלהקה המובילה בסצינה, למעשה. הסצינה הזו היתה קיימת (בבריטניה) רק בשנים 1965-1968. היא התמסמסה במהלך 1968, מסיבות שונות וסבוכות. הפסיכדליה הקדימה את ה"פרוג", ולא היתה שייכת אליו. שים לב, שלשיטתי (ולשיטתם של הרוב המוחלט של מבקרי וכותבי המוסיקה בבריטניה וארה"ב) חלוקה ל"ז'אנרים" איננה מוסיקולוגית, אלא חברתית/תרבותית.

 

[pink floydror]

אמנם החלוקה שלכם חברתית

אבל מדובר פה על ה - מוזיקה - של הפלויד , ולא על הסצינה בה הם היו מעורבים.. ואם נרצה או לא ,אי אפשר להתעלם מהרבה ביוטיים 'פרוגיים' ב - מוזיקה - שלהם לאורך כל הדרך, אז אם מסתכלים על זה מנקודת מבט עכשווית, אל העבר, השיוך המוזיקלי של הרבה דברים שהם עשו חופף פעם יותר ופעם פחות אל עבר הפרוג.

 

[avki]

../images/Emo45.gif!!!

 

[ציףציף1000]

אני חולקת על דעתך

אין דבר כזה "ביטויים" פרוגיים או אחרים - אלא אם אתה מנסה לרמוז שהם "חיקו" פרוג או עשו פרודיה עליו. אמנים מנגנים את המוסיקה לה הם מתחברים אידאולוגית, זו שמדברת אליהם ואל ערכיהם. מלבד ריק רייט, הפלויד לא התחברו לפרוג מעולם. דייב גילמור שונא פרוג, ולווטרס לא אכפת מאף אחד חוץ מעצמו בינכה. גם מייסון הרחיק עצמו מהסצינה הזו במפורש, בראיונות. אני יכולה לאתר, היסטורית, את הקישור שנעשה בארץ (ובחלקים של אירופה) בין הפלויד לבין פרוג, אבל זהו קישור שגוי, המבוסס על אי הכרה מקרוב של תת-התרבות שהולידה את הפרוג. הריחוק הגאוגרפי הביא, באופן בלתי נמנע, להיסקים שגויים. ושוב: כל סגנון מוסיקלי הוא יציר תרבות או תת-תרבות מסויימת. הוא הביטוי שלה. אין "ז'אנר" מוסיקלי המנותק מסצינה תרבותית, כפי שאין סגנון ציור, או פיסול או ספרות המנותק מסצינה או זרם תרבותי. כך זה, לפחות, בתרבות המערבית ב-500 השנים האחרונות.

 

[One Echoe]

../images/Emo45.gif

 

[סלע 1]

פינק פלויד היו להקת פרוג בהכחשה

הרבה מהיצירות שהם ניגנו, בעיקר בתקופה של ראשית שנות השבעים, נשמעות כמו פרוג, ניראות כמו פרוג ומריחות כמו פרוג. שינויי מקצב, יצירות ארוכות באורך חצי דיסק, שימוש באלמנטים סימפוניים ואיחוי של אלמנטים מסגנונות מוזיקה שונים כגון ג'אז, כל אלו היו המאפיינים הבולטים ביותר של מוזיקת הפרוג. למען האמת, כל העניין הזה של סיווג מוזיקלי של להקות לפי תוויות הוא די מיותר ודבילי, אבל אם כבר עושים זאת אז אי אפשר להימנע מלהגיע למסקנה שפינק-פלוייד היו במשך תקופה ארוכה להקת פרוג בהכחשה. הם התקיימו באותה התקופה כמו להקות הפרוג וצמחו מאותו בסיס מוזיקלי רק לא מצא חן בעיניהם שיקשרו אותם לחבר'ה האחרים. תגידו לי ש-Echo's או הרצועה הראשונה של AHM הם לא יצירת פרוג לכל דבר מבחינה מוזיקלית.

 

[ציףציף1000]

אני מסכימה אתך שסיווגים הם מיותרים

- אלא אם הם משמשים לשם ניתוח תרבותי, שאז יש להם משמעות ומשקל. פינק פלויד לא היו להקת פרוג בהכחשה. אין דבר כזה. הם פשוט לא היו פרוג. אתה יכול למצוא אצלם יצירות ארוכות - אבל כאלו יש גם אצל אמנים אחרים, שאינם פרוג. כנ"ל לגבי תקופת פעולתם - באותה תקופה ממש פעלו מיליוני אמנים אחרים, שרובם המכריע לא היו "פרוג". ג'אז לא הופיע בכלל במוסיקה של הפלויד, למיטב הכרתי. זה גם לא היה מאפיין מרכזי בפרוג בכלל. אגב, ב-DSOTM וב-WYWH היו אלמנטים פאנקיים (funk), אז זה הופך אותם לפאנקים? או האיזכורים לדיסקו ב"החומה"? Echoes איננו פרוג, אם כי אסכים אתך שנגינת הקלידים של ריק רייט בכמה מגרסאות ההופעה של היצירה הזו, קרובה לפרוג. AHM הוא, לטעמי, יותר יצירה של רון גיסין מאשר של הפלויד: המקהלה, התזמורת הנלווית וכד'. גיסין לא היה "פרוגר"; הוא היה מלחין מודרני, שבא ממוסיקה קלאסית, ומכאן נבע החיבור שלו לאלמנטים מהמוסיקה הקלאסית - לא מ"פרוג". AHM היא יצירה יוצאת דופן בקנון של הפלויד, ואולי משום כך לא התחברתי אליה מעולם. אגב, הפלוידים היו (ועודם) חברים טובים של חברי ה-Soft Machine, וה-Nice. אני לא חושבת ש"לא היה להם נאה" להראות עם הנ"ל - שתיהן להקות שהיו מחוברות בנקודות מסויימות לפרוג (אם כי גם כן לא בדיוק).

 

[One Echoe]

חח זה משעשע,

כי רוק מתקדם זה שילוב של רוק ומוזיקה קלאסית, ומה שקרה בשיר הנושא של AHM זה שרון גיסין, שהוא מלחין מודרני-קלאסי, הלחין מקהלה ותזמורת ללהקת רוק, ואולי בגלל זה זה נשמע כמו יצירת פרוג. זה די מגניב. כי ה"פרוגרים"הטיפוסיים מנגנים רוק ומשלבים אלמנטים קלאסיים-לפעמים ג'אזיים ביצירות שלהם.

 

[The West Star]

אך אחד עוד לא החליט מה זה

רוק מתקדם.

 

[One Echoe]

רוק מתקדם, בגדול,

זה שילוב של מוזיקה קלאסית ורוק. אין פה ספק, אפילו הכי קטן. זו ההגדרה המדויקת.

 

[ציףציף1000]

עוד כמה דברים... להנאתכם ../images/Emo8.gif

הנה תרגום של דברים שכתב המבקר הבריטי סיימון ריינולדס בבלוג שלו (ויש עוד דברים, שאביא אותם בהמשך): "הנסיון לימד אותי, שכאשר כל האנשים בעלי ה"ראש הטוב" מסכימים שמשהו הוא 'מחוץ לתחום', נעדר כל מעלה טובה, זה בדיוק המקום בו אתם צריכים להתחיל לשים לב. כך גם בפרוג. לאחרונה, אני מאזין יותר ויותר לפרוג, במיוחד בגלל התענוג החולני שאני מרגיש כאשר אני מגן עליו פני הרוקנרולים האדוקים. בהשוואה למגלומניה חסרת המעצורים של הפרוג, הפאנק וכל הסוגים האחרים של רטרו-רוק נראים פשוט משעממים וחסרי מעוף. המיתוס לפיו הפאנק הציל את הרוק מפני הפרוג, עדיין קיים, לצערי, שהוא מועבר מדור לדור של מבקרי רוק המשתמשים בפרוג כדרך להמנע מכל דבר שאינו מתאים לדוגמה שלהם לאיך צריך להשמע ולהראות רוק. אם משהו הוא "כמו פרוג", אז הסיפור סגור, משום שברור שזה אבסורדי מדי לחשוב שמשהו יכול להיות גם פרוג וגם טוב. אני חושב שזה חלק מהסיבה מדוע רוב הרוק כיום הוא כ"כ חלש. אף אחד לא מעיז להיות שאפתני או ראוותן, משום שאז יאשימו אותו בכך שהוא "פרוג" - איזו בושה!. פוסט רוק, למשל, נראה כנסיון לעשות פרוג "בטעם טוב" או "מעודן" - פרוג בלי כל הדברים שעשו את הפרוג לכ"כ גדול. מה גרם לאנשים לחשוב שפרוג היה רעיון טוב? בדיוק אותם הדברים שגרמו אח"כ לאנשים לחשוב שרייב היה רעיון טוב: אידאליזם, האמונה שכל דבר אפשרי, היכולת למצוא הנאה ב'רעש וצלצולים' נפוחים ומגוחכים. מתחת לכל אותם קוצנפטים ומילים מתפנקות, רוב הפרוג דיבר על תחושה טהורה. מקצבים משוגעים, מליציות ראוותנית, צלילים וטקסטורות מדהימים... כיום, כל אחד עם גישה לטכנולוגיה המתאימה יכול להיות ריק ווייקמן. וכן, ריק וויקמן - האיש שכולם מסכימים לגביו שהוא נעדר לחלוטין כל איכות מוסיקלית, מבין כל הפרוגרים - הוא גדול!. על פני השטח, הוא חסר טעם לחלוטין - תחושה-לשם-התחושה בלבד. תבדקו את האלבום Rhapsodies שלו [ריינולדז טוען לקשר בין מוסיקה אלקטרונית עכשווית לבין הנ"ל]. אני מעריך את האלבום הטפשי הזה, המעליב את האינטליגציה של מאזיניו, כיותר טוב מכל אלבום גאראז' קלאסי משנות השישים!. במוסיקה של היום פשוט אין את חוסר-הבושה המוחלט של ווייקמן. שמתי לב שבשנים האחרונות [לכתיבת הבלוג שלו] כולם נלהבים לציין שלמרות שהיו כמה פנינים בתקופת הפרוג, ולכן שהיו כמה יצירות מבריקות באותה תקופה, הן בהחלט לא היו "פרוג של ממש" - היינו כמו יס/ELP/ג'תרו טאל/קינג קרימזון וכד'. ובכן, אולי פשוט אמרו להם את זה יותר מדי פעמים (והם אמרו לאחרים): שהמוסיקה הזו היא פשוט "לא נכונה", שהם פשוט לא יכולים להנות ממנה. חבל, בעצם, משום שחלק מהפרוג הטוב ביותר נמצא בדיוק בלהקות האלו - הן הדבר האמיתי. אני אוהב את רובן, ולעיתים קרובות מסיבות שונות מאוד. אקח לדוגמא את Close to the Edge של יס: גלים מדהימים של אנרגיה, הנתפשים בדפוסים אולטרה-ממוקדים, והתפוצצויות של אור. לא, היכולת הטכנית אינה המוקד באלבום זה, אלא פשוט אמצעי למטרה מסויימת. אין תו מיותר אחד ב-Close to the Edge.... זוהי פשוט מוסיקה שנועדה להיות מוגזמת. בגלל זה היא כ"כ טובה. ויש עוד. ואני אביא, ברגע שאמצא.