כשאני מסתכל...
איזה שינוי חוללתם בחייכם, אתם מרוצים ממנו והוא מעלה אצלכם חיוך? אני כבר לא פוחד לדבר אנגלית, למרות שאני יודע שבתחילת שנה"ל הפחד/לחץ יחזור. יש לי יותר חברים מפעם. מצד שני, אני לא יודע עד כמה הם באמת חברים (אבל זה דיון אחר כבר). באופן כללי, אני חושב שהפכתי לשקט יותר. קצת יותר בטוח בעצמי, אולי, גם. מצטער שזה לא ניתוח מקיף
אם אתחיל, לא נראה לי שאסיים.
איזה אתגר הצבתם לעצמכם והצלחתם בו? להתחיל לעבוד. זה לא קל (מהרבה בחינות - אני לא מתכוון לזה שהעבודה קשה, כי בד"כ היא לא + לא אכפת לי). היו כמה אתגרים לימודיים שלקחתי על עצמי באוגוסט שעבר כשבחרתי את המערכת לשנה"ל שעברה. באופן כללי, אני די מרוצה מאיך שהלך לי באנגלית (הקורס), במתמטיקה ובלטינית. אני לא ממש מרוצה מכימיה
השאר - בסדר, נראה לי.
מה התוכניות שלכם לעתיד הקרוב/הרחוק? העתיד הקרוב... קודם כל, להתגבר על אותו דבר שמעיק עליי כבר לא מעט זמן. לסיים עם הפרוייקטים האלה ולעבור הלאה לתקופה שבה יהיה לי יותר זמן פנוי (זה צריך לקרות בשבועיים הקרובים מקס'). להנות כמה שיותר מהחופש ועדיין להספיק כמה שיותר (גם עבודה וגם לימודים - למשל, להתקדם ביוונית (שזה משהו שאני באמת נהנה ממנו) וללמוד קצת ל-SAT II במתמטיקה שהגעתי למסקנה שאני צריך לקחת (שזה לא כל כך כיף, אבל צריך לעבור את זה). העתיד הרחוק... להתגבש עם עצמי. להשיג קצת יותר חברים קצת יותר עמוקים ממה שיש לי כרגע. לחזור לארץ. ללמוד משהו שיעניין אותי. מצטער שהכל פה מלא לימודים, אבל זו התקופה בחיי שמתעסקים בזה וגם... כשחיים במקום שאחרי התיכון באים עוד לימודים, נדבקים ב"קדחת הלימודים" הזאת. בארץ הולכים לצבא, ואז מטיילים או עובדים, ורק אז לומדים. פה 98% הולכים לקולג' מיד אחרי התיכון והשאר סתם מחכים שנה או משהו כזה, והאווירה שונה מאוד (וגם האנשים, וזה עצוב כי אני לא בדיוק בתקופה טובה). אני מקווה שזה יספיק לי במקום פוסט קיטור