שיעור באחריות-זהירות ארוך!

ענת, את יודעת שאני איתך מבחינת

מבנה המחשבה שלנו והלוגיקה. אני חייבת להוסיף דבר נוסף, כדי לאזן בין הגישה שלך לגישה של עינבל. אני בהחלט מסכימה איתך לגבי זה שאנחנו צריכים לקחת אחריות על ילדינו ושאם צריך לקחת תרופה, אז אין ברירה. אבל, עכשיו כשלוטן מדברת ואפשר לתקשר איתה והיא מבינה אני מרגישה שיש כאן רובד נוסף: היא מודיעה לי מתי יש לה חום (ותמיד צודקת) וגם מתי משהו כואב לה ומה. והיא תמיד לא רוצה לקחת תרופה כי זה לא טעים לה. אבל אני יכולה להסביר לה שהתרופה תעזור לה עם הורדת החום, או כדי שלא יכאב. היא בד"כ מקשיבה, ואז מבקשת ממני בעצמה את התרופה. היא מסכימה לקחת אותה בלי התנגדות, למרות שהיא מודיעה לי בסוף ש"לא טעים!". כך שזה לא שאני חושבת שהיא יודעת אם אקמולי מתאים או לא מתאים לגוף שלה, אבל בהחלט ניתן להסביר להם את ההגיון בכך שאנחנו מבקשים לעזור בעזרת עזרים חיצוניים. באותה צורה, אגב, אני מודדת לה חום בטוסיק. אני מבקשת ממנה רשות והיא יודעת שחשוב שאמדוד לה חום כדי לדעת אם היא מבריאה. ובד"כ כשהיא מרגישה טוב יותר היא מודיעה לי כל היום: "אין חום!" - וצודקת. וגם כשהיתה ממש תינוקת הייתי מסבירה לה באותה הצורה, על התרופות ועד מדידת החום, וכמעט ולא נתקלתי בהתנגדות מצידה. משהו מזה היא הבינה. או לפחות הבינה שאני רוצה לעזור לה ועושה את כל הדברים הלא נעימים האלו בכוונה טובה.
 

galiaS

New member
קשה לי מאד לקרוא את ההודעה שלך

חום הוא בהחלט מנגנון הגנה של הגוף. מערכת החיסון עובדת טוב יותר כשהחום עולה. אם החום עולה קצת יותר מדי, נגיד עובר את ה- 41, חלבוני הגוף מתחילים לעבור דנטורציה (פריסה שמביאה לאינאקטיבציה, אבל את זה את יודעת כי את ביולוגית) וב- 42 מעלות, הפלא ופלא, הגוף נראה כמו ביצה שלוקה והחיים מסתיימים. לכן, אולי לא כדאי להבהל מחום 38.5 אבל בהחלט לא כדאי לתת לחום לעבור את ה- 40 מעלות כדי לא להכנס לתחום הטוקסי. בעיני זה חוסר אחריות משווע לתת לילדה להגיע לחום של כמעט 40 מעלות צלזיוס ולא לתת לה תרופות להורדת חום. נכון ברוב המקרים הגוף יתגבר על החום בעצמו, אבל בחלק מהמקרים החום ימשיך לעלות. מעבר לזה, לא ברור לי למה לא להקל על סבלה. מענין אותי (למרות שזה לא רלוונטי כאן) אם כבן אדם מבוגר לא היית לוקחת תרופה להורדת חום עם חום של 40 מעלות. אינטואיציות אמאהיות? אני מרגישה שבהודעה שלך מתחת את המושג הזה מעבר לגבולות הציניות. בעיני אינטואיציה אמהית פירושה להיות קשובה לצרכי הילד שלך ולגלות אחריות בטיפול בו. ליה לא רוצה תרופה כי זה לא טעים, אני לא מכירה פעוטות שמשתוקקים לאקמול. ליה עדין לא מבינה שאקמול יגרום לה להרגיש טוב יותר.
 
שזה בדיוק מה שאנחנו מקפידים לומר

לגל עם המון חיבוקים והרגעה בזמן מתן תרופה, מתוך ידיעה שהיא כבר מבינה מה אנחנו אומרים וצריכה להבין לאט לאט שהתרופה תקל עליה וכשאנחנו מסבירים לה שזה יעזור לה להרגיש טוב יותר ושזה ניגמר מהר וכיוצ"ב היא משתפת פעולה למרות שברגע שאמרנו "תרופה" היא מחתה בתוקף. יש דברים שהיא לא קובעת ויהי מה נקודה.
 
אגב בעיני יש עוד פן לא אחראי. כאשר

את פותחת בצורה כזאת הודעה, את מעבירה מסר להורים אחרים שזאת הדרך הנכונה ותראו איך האינטאיציה שלנו הייתה נכונה ולא של הרופאים. מהיכרות אישית עם כמה בנות דרך הפורומים שמתי לב שיש כאלה שנוטות לקרוא ולבצע דברים שקראו בפורום כ"תורה מסיני". האופן שבו ניסחת את הדברים מעיד על כך שאת בטוחה שזאת הדרך הנכונה לנהוג, מה שבהחלט מעביר מסר מסוכן.
 

ענתש

New member
וזה בדיוק מה שהפריע לי. לא הסיפור

עצמו אלא המסקנה והלקח להורים שקוראים את זה.
 

galiaS

New member
פה אני לא מסכימה אתך. אני בטוחה

שענבלית פעלה מתוך מה שבעיניה נתפס כטובת בתה וזכותה לשתף אותנו בתובנות שלה. זה חסר אחריות לקבל את מה שכתוב בפורום כתורה מסיני.
 
ממש לא נכון! יש בנות שהשפעתן מאד

רבה כתוצאה בהחלט ממקום חיובי של המון ידע שהן מגלות. ענבלית היא אחת מהן. זה תהליך טבעי בכל מקום שבו נמצאת קבוצת אנשים. יש אדם שנתפס כ"מבין ויודע" וכ"פוסק" ולדעתי, ענבלית נתפסת כך, מה גם שהיא "אדומה" בדיוק מהסיבה הזאת. הצבע האדום של שמה מסמנה כיועצת בתחום מקצועי כלשהו לא? כשהיא פותחת את דבריה כמו שפתחה, כמי שמודגשת כאיש מקצוע הרי שבהחלט יש סיכוי שדבריה יתפסו כהמלצה!!!ולא מטפשות של הקורא, אלא מחוסר ידע.
 
אגב גליה, גם את היית נוטה לבצע משהו

אם מרסי אמרה שכדאי, כי בהחלט בהריון ולידה היא נתפסת כמי שיודעת טוב יותר. אז אולי תורה מסיני זאת הגדרה קצת קיצונית, אבל בהחלט גם לך ולי קרה שעשינו משהו, כי ככה אמרו בפורום.
 

galiaS

New member
עקבתי אחרי לא מעט המלצות שניתנו

כאן בפורום רק אחרי ששקלתי אותן והחלטתי שהן מתאימות לי (למשל, פוקט רוקט). שום דבר לא נראה לי כהמלצה מקצועית, זה לא פורום מקצועי. מה שכן, לא חשבתי על זה שענבלתי אדומה. פה אני מסכימה אתך שהיא עלולה להתפס כסמכות מקצועית.
 

Arfilit

New member
ומוסיפה משלי - בענין האדימות

מכירה לפחות מישהי אחת - שמשתמשת בשני ניקים שונים - האדום - לעצות מקצועיות והשחור להגיגי פורום רגילים. נשמע לי כמו רעיון לא רע.
 

אמברון

New member
מסכימה עם גליה וענתש

זה קצת לשחק עם משהו שהוא לא ממש בטוח. זה ללכת על הגבול ולקחת את הסיכון שמשהו אחר, חסר שליטה, יקרה. אני (ורק אני. באופן הכי אישי שאפשר) הייתי נוהגת אחרת.
 

עינבלית

New member
עם כל מה שלמדתי על דנטורציה

יש מרחק בין 39.8 לבין 42. מרחק קטן ולכן ממשיכים ומודדים כל הזמן, אך מרחק. אותו מרחק כמו שבין 37.6 ל39.8, אגב. הכל בבקרה.
 

אמברון

New member
שיעור באחריות ../images/Emo12.gif?

עינבלית, אני מאוד מאוד (מאוד...) מעריכה את העצות שלך כאן. הן נפלאות, יצירתיות ובאות ממקום נקי ומאמין. כמי שצבועה באדום אני חושבת שיש בכותרת שלך דווקא מידה של חוסר אחריות (לא מתכוונת לפגוע בך חלילה! זה משהו שהפריע לי - בעיקר בגלל הידע העצום שלך, היכולת שלך לאבחן ולשתף והנתינה הנהדרת שלך).
 
../images/Emo57.gifטוב שליה מרגישה טוב יותר!

קראתי את ההודעה שלך כמו סיפור מתח... קראתי את כל התגובות ואני מודה שהלוואי והייתה לי דעה מגובשת כמו שלך או לחילופין כמו של ענתש. אני מהמתחבטות. יש לי הרגשה שחילוקי הדעות בין הרופאים תרמו פה הרבה מאוד למסקנות. נניח שארבעת הרופאים שראיתם היו אחידים בדעתם לתת אנטיביוטיקה, האם גם אז היית הולכת עם תחושת הבטן שלך או עם הרצונות של ליה? האם גם אז היית מברכת על תחושת הבטן? או שהיית נותנת אנטיביוטיקה ומורידי חום? אני מעלה את השאלה הזו, כי ההתחבטות היא הרבה פעמים בין דעת הרופאים לתחושת הבטן. וגם - תודה לענתש על הטיפ של בדיקת הדם. כל יום לומדים משהו.
 

עינבלית

New member
אם כל ארבעת הרופאים היו בדעה אחת

בכלל לא הייתי מתלבטת. השוני בדעותיהם הוא שהביא אותי למקום הזה מלכתחילה...
 

עינבלית

New member
חייבת להגיד לכן...

שלא כתבתי כ"יועצת לצמחי מרפא" אלא "עינבלית" נטו. אין ברשימה זו המלצה לדרך פעולה אפשרית, אך ורק שיתוף בשבוע שעבר עלי ובדרך בה אני מבינה את הדברים.
 
למעלה