נצל"ש...
היום בשבע וחצי הוצאתי את הכלבה שלי, ואת הכלבה הקטנה של אחותי לטיול. נתקלתי בכלבה סלוקי חמודה, בלי קולר. לטפתי אותה, והיא השתטחה על הגב, והתחילה לחשוף שיניים, ולנהום. חשבתי שזה מתוך משחק. המשכתי ללכת, והיא הלכה אחרי. אני לטפתי אותה שוב כמה פעמים. ללא שום סיבה, היא פתאום התחילה להתרחק ממני במהירות. הלכתי אחריה, ונסיתי ללטף אותה שוב. היא שוב השתטחה על הגב, והתפתלה וחפשה שיניים. הכלבה נסתה להתרחק שוב. אני נסיתי שוב ללטף אותה. היא התחילה לייבב בקול מוזר. עזבתי אותה, והיא לא נסתה לברוח. אני, ברוב חוכמה, שוב לטפתי אותה. היא ברחה עם הזנב בין הרגליים. בשלב זה, התחלתי לתהות. רדפתי אחריה ותפסתי אותה, היא שוב ייבבה בקולי קולות ובקול מוזר. לקחתי את הקולר של הכלבה הקטנה, ושמתי אותו על הצוואר של הכלבה המשוטטת שלרגע הפסיקה לילל. היא שוב התחילה לייבב בהיסטרייה באותו קול מוזר, ולהשתולל ולנסות לנשוך אותי. שחררתי את הכלבה שלי מהרצועה, וקשרתי את הרצועה לקולר ששמתי על הסלוקית (שמשום מה לא זזה). היא שוב התחילה לייבב ולחשוף שיניים. הצלחתי איכשהו, לגרור אותה כשאני מחזיקה בפה שלה, שלא תוכל לנשוך אותי, וקשרתי אותה לגדר נמוכה לייד. רצתי הבייתה. הבית היה ריק. רצתי לביית של הדוד שלי ואשתו (הם גרים כמה מטרים לידנו). כצפוי, הם היו שם, וגם אמא שלי ואחותי. וסיפרתי להן. הצלחתי לשכנע את אחותי לבוא איתי אל הכלבה שקשרתי, בשביל לוודא שהאבחנה שלי נכונה. היא הייתה נכונה. אמא התעקשה שלא אלך בחזרה אל הכלבה המשוטטת הקשורה.. אחותי חזרה לביית של הדוד. אני לבית. אני לבד שם עם הכלבות, יכולה לשמוע עד כאן את היללות והנביחות ההסטריות והמוזרות של הסלוקית חולת הכלבת. אפילו ששמתי רדיו. זה מפחיד.. וזאת לא בדיחה. הכלבה באמת חולה בכלבת. ואני מפחדת שגם הכלבות שלי חולות. כי אפילו שהן מתנהגות באופן נורמלי, הרי את התסמינים של הכלבת רואים רק אחרי עשרה ימים..