לגבי כל שאר מה שכתבת-
לגמרי.
אני מבינה מאוד אנשים עם חרדה מבעלי חיים או כל דבר אחר. לצורך הענין פעם פחדתי פחד מוות(ויותר) מכלבים. יכלתי לזנק מתחת לרכב נוסע אם ראיתי כלב בקצה השני של הרחוב
התחלתי לצרוח, לא ראיתי ולא שמעתי שום דבר מסביב. בקיצור, יצאתי מאיפוס לגמרי. ההיפך הגמור ממני היום, שאני לא רואה שום דבר מסביב כשאני רואה בעלי חיים
סוג של וובה חח
 
אבל בין חרדה, בין אפילו גועל שאתה לא שולט עליו... בין פחד. ובין להתחיל לדבר בצורה כזאת של "למה קב"ה ברא כזה גועל"...
לא יודעת.
אני תמיד חושבת, יש אנשים שהסבו לי כזה כאב לב ומעולם, מעולם לא איחלתי להם משהו רע. איך אפשר, זה כמו לומר על אדם שלדעתך נראה לא טוב או אדם עם מוגבלות מסוימת- למה קב"ה ברא כזה "גועל". מי את?
ואלו עוד אנשים שיש להם כלבים..
 
את לא חייבת שיהיה בבעלותך בעל חיים, את לא חייבת להתחתן עם בן אדם ממוצא X- כדי שתהיה לך בלב חמלה מינימלית. את בן אדם, עם העדפות, פחדים, רגשות, אמונות. זה לגיטימי ונהדר. בעיניי. וזה לא סותר בשום מקום חמלה, חיבור, כבוד וכו' לאותם בעלי חיים או בני אדם אחרים.
לגבי ענהאל ועקיבא(אחת המשימות המחרידות והמזעזעות בעיניי שהיו בתכנית. לקחת בעל חיים ולהפחיד אותו, לצוד אותו, לתפוס אותו- ולא במיומנות כזו שלא מכאיבה לו- להשליך אותו אח"כ כי זה מגעיל אותך... חבל שלא כולם רואים את זה ככה)- אני חושבת שהיא דווקא סתם פחדה מהחזיר. והוא, שגדל עם המחשבה שזו חיה טמאה, זה לא פשוט. אני חושבת שבמקרה שלו בכלל לא הייתי עושה את המשימה(אותם בכלל מאוד הערכתי על הדבקות בערכים, זה כל כך לא פשוט בתכנית כזו. הם לא רימו, לא היו צבועים ומעולם לא עיגלו פינות בקטעים של דת. ראו את זה בהכל- בדרך בה הם דיברו עם אנשים, הסתכלו על אנשים, בצעו את המשימות.. הכל).אחד מהם הקיא, אם אני לא טועה. תחשבי, את נמצאת שם באמוק של היסטריה, של בכי, של לחץ, של טירוף. לא יודעת האם לא הייתי מגיבה באותה צורה על משימה אחרת(לא בעלי חיים, אבל נניח אם זה היה קשור למשהו שאני מפחדת ממנו). במה זה שונה מחבר'ה שהקיאו מאוכל?
אם את זוכרת, נראה לי שענהאל כל הזמן נסתה לדבר אל החזיר ולומר שהם לא יפגעו בו וכו'.. מה שכן, היא כן אמרה למה קב"ה ברא חיה כזו וכו'. לא חושבת שזה נאמר מרוע, רק מפשטות מחשבה.
