שיתוף- חופשי.. ומישפחתי..

[rafrider]

שיתוף- חופשי..../images/Emo16.gif ומישפחתי..../images/Emo213.gif

בזמן האחרון שמתי לב שאני מרבה לעבוד עם ערכים על מנת למקד את עצמי למטרות שלי..... לדוגמה ....הגיע פסח ......ישר עלה לי ערך "חופש".... אם כבר עם שלם ממקד את תשומת הלב שלו ....לנושא "חופש".... למה לא להשתמש באנרגיה ....שכבר במיילה באוויר..... בעצם המרחב כבר קיים....אני רק בוחר להשתמש בו..... אז ישבתי וחשבתי מה הוא חופש בשבילי.... התוצאה בשירשור "לחופש נולדתי".....שם למטה

כשאני עובד עם ערך....ומעמיק אותו.....אני מצליח לגלות על עצמי... כל כך הרבה דברים שלא ראיתי לפני כן....כי פשוט לא התעסקתי בהם... אז עם כבר יש מרחב באוויר.....למה לא לנצל אותו על מנת להעמיק .... כמו ביום הבחירות.....למדתי הרבה מאוד על מה אני בוחר בחיי.... ובכלל לא הצבעתי......

הפעם גיליתי משהו מגניב......ליל הסדר...משפחה בכרמיאל...בצפון.... ישבתי לי בליל הסדר...והרגשתי פתאום ...את הרצון שלי.... להיות במקום אחר.... זה מאוד אפלי אותי ...כי לא ממש היה לי מה לעשות במקום אחר.... ודווקה מאוד נענתי...מהאווירה ומהמשפחה המורחבת.... אז למה .....? טוב מאוחר יותר בלילה שכולם הלכו לישון ישבתי עם עצמי והתחלתי להעמיק על הרצון המשונה הזה.....אולי זה לא ממש הרצון שלי ואני מתבלבל... הצלחתי לראות ...שהרצון הזה להמשיך הלאה...נמצא כל הזמן... והוא לא דווקה קשור ...לארוע הספציפי.... ראיתי איך קיים בתוכי סוג של דחף....משהו שלא נותן לי שקט..... שלא מאפשר לי להיות כל כולי ברגע הזה..... מה הלאה?....מה המטרה הבאה?....מה עוד הפשר לעשות?....איפה החלום?.... ואז בעצם נפל לי ההסימון..."הרצון להיות בעתיד"..... יש בי חלק ....שממשיך לרוץ כל הזמן....והוא מאוד משפיע על המערכת... הוא כל הזמן מצפה מימני להמשיך.... להתפתח....להצליח.....להגשים את עצמי...... מה הוא לא עוצר אף פעם....? אז בעצם ראיתי....שאני לא נותן לעצמי את ה"חופש להיות".... עכשיו ברגע זה ...פה ....עם עצמי...עם משפחתי.... שמחתי לראות את החלק הזה..... ופתאום זה הפסיק..... פתאום הרגשתי שימחה גדולה...להיות כאן עכשיו עם משפחתי..... הרגשתי חופשי...יותר מתמיד....להיות עם האנשים המדהימים האלה.... שאני מכנה אותם משפחתי...והם תמיד נמצאים פה בשבילי.... התאהבתי במשפחתי מחדש..... היום כבר הכל נראה אחרת ....פתאום ראיתי כל אחד בצורה חדשה מסקרנת הרגשתי שאני לא מכיר אותם בכלל ....והשיחות שלנו הפכו להיות עמוקות יותר .....מענינות יותר....מקבלות יותר..... אחחחחח....איזה כייף להיות חופשי בתוך משפחתי.... אוהב רפי

נ.ב נ.ט

 

[carmelidia]

../images/Emo207.gif יציאת מצרים ../images/Emo157.gif../images/Emo162.gif

השיתוף הזה הוא תוצר של איזה שהוא עיכול של הבוקר אחרי של מה שהיה בסדר המשותף שלנו אתמול אצל קארו ועמית. אני אגש ישר לעניין. נותרתי עם טעם של אכזבה מהסדר ועם תחושה שלא קיימתי את המצווה של הסדר, להגיד את יציאת מצרים שלי, להכיר בה קבל עם ועדה ולתת לה תוקף. גיליתי בתוכי המון התנגדות לתפיסות שקיימות אצל כל מני אנשים בשמבאלה (ונראה שהתפיסה שלי מעוררת גם אצלם התנגדות בהתאמה). גם בהודעות בפורום ושיתופים של אנשים אני לפעמים מקבלת תחושה שאנשים כאן אומרים ש"אין חוקים" אבל בעצם יש חוקים סמויים, יש כאילו איזו הסכמה על טקסטים שכולם מצטטים כמו אקהרט טול וקסטנדה ו-4 ההסכמות, וגם "אין חוקים" זה סוג של חוק וזה חוק בעייתי מאד שמתיר לכל דבר להתרחש ומסרב לשפוט ולעשות היררכיות וזה מפריע לי. כי אולי טבע המציאות בתיאוריה הוא כזה אבל זו לא המציאות שאנחנו מסוגלים לחיות אותה, גם לא בניבל טרסרו לתחושתי. אנחנו בעולם הזה עם החלקיות שלו והשברים שלו והשקרים שלו וההתעלמות מהם לא עוזרת לאף אחד. לא הכל נכון ויש דברים שצריך לשפוט ולהכריע בהן ויש כלים ויש הררכיות ולמרות שהנושא הזה אינדיבידואלי או גמיש, יש בו חוקיות עקרונית, יש סדר במה שנראה לכאורה ככאוס, ואני מעוניינת להכיר אותו. למשל: למרות שחיי חתול וחיי אדם חשובים אני אל חושבת שהם חשובים באותה מידה ואם חלילה יום אחד אצטרך להכריע אבחר להציל כל אדם על פני חתול פשוט כי בחיים לפעמים צריך לבחור ויש איזו שהיא חוקיות כזו בכל זאת. לפעמים נדמה לי שאין לאנשים הכרה בזה ומנסים כל הזמן לתת לדברים את אותו הערך וזה בעיני התכחשות למציאות שכן מבקשת מאיתנו שיפוט ערכי ולא רק לחיות דברים ברובד התיאורטי שבו כל מה שחי מקודש. הדרך שלי שנובעת מהמסורת היהודית היא לעבוד עם עולם האשלייה, להתייחס אליו חצי ברצינות ולהכיר מתוך השקרים שלי על עצמי את המתנות של העצמי האמיתי. בחוויה שלי בכל פעם שאני מנסה להתנער מהאשליות הן נדבקות אלי יותר חזק, ודווקא עבודה איתן מאפשרת המון מרחב ואי היאחזות בהן תוך כדי אחיזה. נניח אם יש משהו שאני שונאת בעצמי, אני יודעת שזה שיפוט וזה שקר, אבל אם אני אעמיד פנים שאני מקבלת את זה ואגיד לעצמי כל בוקר שכל מה שאני בסדר גמור ומושלם ככה, איך אני אתפתח? אני כן רוצה להתיר לעצמי לשנות דברים בעצמי שצריכים להשתייף ולהתברר כדי שאהיה יותר עצמי. אני מרגישה שלקבל את עצמי כמו שאני לפעמים זה זיוף מוחלט, אבל אני כן מוכנה לאהוב את עצמי למרות הדברים שעוד מצריכים בירור ולקבל את רמת הבירור הנוכחית שלי. לדעתי זה שני דברים שונים מאד וההנחיה "קבלי את עצמך" לא תמיד ברורה לי בהקשר הזה. לפעמים עולה בי מן תחושה כזו מהודעות של אנשים בפורום שכדי לדבר אתכם הכל תמיד צריך להיות טוב וחופשי ואהוב ורגוע ונוכח.. וכל דבר אחר נחשב שקר ואני אותקף עליו. אני רואה חלק מכם מכריזים לפעמים על קבלה של משהו שלא באמת מתקבל ומנסים למוסס את כל המורכבות לתוך איזו פשטות של הרגע הזה שכלום בעצם לא קיים בו ואני חשה שהמקום הזה עשוי לתפקד במקרים מסויימים גם כסוג של בריחה, של השטחה של משהו שלא באמת שטוח ולא באמת הוטמע והותמר. נכון שיש דברים שפרספקטיבה מאד עוזרת להם, מספיק שיזכירו לנו שזה לא באמת אנחנו, שנקפוץ לסוג ההסתכלות הזו מבחוץ, מטבע המציאות והאחדות הזו, וישר זה משתחרר. אבל אני מאמינה שיש דברים שצריך קצת יותר להזיע בשבילם, שמוטבעים בנו עמוק יותר. אם זה היה כל כך פשוט כולם היו כבר מוארים. אני כן מאמינה שבאנו לעבוד כאן דרך החיים והמפגשים והמקרים ולמרות שבתיאוריה "הכל טוב" בפועל לא הכל טוב ומטרת העבודה הרוחנית היא לסגור את הפער בין התיאוריה לפרקטיקה, אבל באמת, לא רק באיזה טריפ של כאילו. כי מה שלא באמת מותמר חוזר בצורה אחרת בזמן אחר אני אל מאמינה שאפשר לברוח משום דבר בעזרת אור ואהבה ואני מצטערת שאני לא משתפת פעולה עם ההסכם הזה שאני חשה לפעמים שיש פה. ההסכם הזה הוא תחושה שלי. אולי הוא תחושה מוטעית, אולי הוא קיים רק אצל חלק מהאנשים ואולי חלקכם עומדים לקפוץ עלי כרגע עם כל ההתנגדויות לכל מה שאמרתי ולעשות הכל כדי לא להכיר בהסכם הזה. אבל בשבילי ההסכם הזה הוא סוג של מצרים, הוא מקום שנראה לכאורה כל כך בוטח ופותח אבל אותי הוא סוגר ומרגיז ותוקע במקום. במובן מסויים הייתי רוצה שתקפצו עלי עם ההתנגדויות שלכם כי כדי להתפתח ולחדד משהו באמת אני מאמינה שלא תמיד חייבים להסכים וללטף, ולפעמים הלמידה הכי גדולה היא מעימות (ועל כך תודה לך יהלי, על החיכוכים הלא הכי נעימים שיש לנו לאחורנה אבל הם עזורים לי יותר מכל ליטוף שקיבלתי). אם אתם חברים אמיתיים לדרך של ההתפתחות הרוחנית אני מצפה מכם שתדעו גם מתי לתת לי מכה כש"מגיע לי". תחשבו כמה קל לתת פידבק חיובי וכמה באמת צריך שיהיה אכפת לכם ממישהו כדי להסתכן בלתת לו פידבק שלילי שאולי הוא בכלל עוד לא יכול להכיל.

 

[בעז האמן]

לא בטוח שהבנתי

על מה את מדברת

אני אקרא שוב בקרוב ואנסה להבין טיפה טוב יותר

 

[carmelidia]

זה היה תיאורטי מדי? אולי אני אנסה

לתת לזה גרסא קצרה (והיא תהיה קצת אגרסיבית באנרגיה שלה כדרכה של תמצית מרוכזת מהחומר הזה

): באתי ללמוד אמנות לחימה כדי לחטוף גם מכות ולא רק ליטופים. לפעמים בא לי להרביץ למישהו כשאני שומעת בפעם המאה על כוחו של הרגע הזה וההווה הלא קיים והלקבל את עצמי כמו שאני גם אם אני תחמן מניאק. האנשים שהכי פגעו בי הם האנשים שמהם למדתי הכי הרבה על מה שעוד צריך להשתנות בי ובצורות שאני מבטאת את עצמי בעולם, אפילו כשהיה לי מאד קשה להתמודד איתם. מאד קל לחבק לשלוח אור ואהבה ולתת פידבק חיובי, אבל החלטתי שמספיק אכפת לי מכולכם ומבית הספר הזה כדי לתת גם פידבק שלילי, מהסוג שמצביע על מקום שאולי אפשר לשפר את המודעות או ההתמודדות איתו. אני לא יודעת אם זה אחד המובנים של "היאבקות הצללים" אבל אני בהחלט מוכנה להתעסק עם הצללים ולספר לכל אחד מכם שיבקש זאת ממני על המקומות שבהם הוא מרגיז אותי, גורם לי להרגיש לא נעים, על מה שמרגיש לי מזויף אצלו... אפשר להגיד שזה "שלי" ושזה שקר אבל אפשר גם להשתמש במידע כדי ללמוד להעביר את עצמנו בצורות ניטראליות יותר כי יש מישהו שחווה את זה לא הכי טוב. אני יודעת ש*אני* מאד זקוקה לפידבקים כאלה מכם אפילו אם יהיה לי מאד קשה לשמוע אותם. זו בעיני התפתחות רוחנית אמיתית ומלמדת וחשובה יותר מכל חיבוק שתוכלו להציע לי. מקווה שזה היה יותר מובן, בוזי.

 

[efratoio]

כרמל! ../images/Emo12.gif

אני שמחה שכתבת את זה. מאוד שמחה. חלק גדול מאוד מאוד, וקול חזק מאוד אומר את אותו הדבר בדיוק. איזה יופי שיש לי הזדמנות לענות. בעצם לא לענות. אני בכלל לא מתכוונת לענות אלא רק לכתוב מה עולה לי בנושא. --------------------------------------------------------------------- יש משפט שאומר שהחיים זה כמו לרכב על אופניים, אם קל לך אתה בטח בירידה. ויש לי נטייה גדולה להאמין בו, ולחפש את הקושי, ולחפש את הכאפה שתגיע, כי בטח יותר אמיתית מאלף מחמאות. באמת? באמת? אולי הדבר האמיתי היחיד הוא התגובה שלי לכאפה או למחמאה. האם התרגלתי למכות ועכשיו אני מחפשת אותן? אולי הקושי האמיתי הוא להיגמל מהן? --------------------------------------------------------------------- "מאד קל לחבק לשלוח אור ואהבה ולתת פידבק חיובי" בכלל לא קל לקבל ולתת חיבוקים ואהבה כרמל, בכלל לא קל. אני לדוגמא לא מאמינה לאף אחד. נשבעת לך כרמל, אנשים אחרים יכולים לחבק אותי עד מחרתיים ונעשה קושקוש אחד לשני, ואני פשוט לא אאמין לכל ההתרחשות. בכלל. וזה יזיז לי דברים בפנים ששנים של ביקורת לא יזיזו. זה פיקציה שכולם ששים לתת אהבה וממעטים בביקורת. אף אחד לא נותן אהבה בלי ביקורת, כמעט. אין הרבה דברים שאני יכולה להגיד בוודאות, אבל במשך 23 שנה אני מחפשת חום ואהבה, אז על המשפט הזה אני מוכנה לחתום. עכשיו. --------------------------------------------------------------------- טוב ככל שאני מנסה לנסח תשובה, אני נסחטת יותר ויותר רגשית, וזה עוד אחרי הסדר. כרמל לא יכולת למצוא עיתוי יותר טוב? דרך אגב, את מרגישה שבעה מאור ואהבה? כאילו זהו קיבלת מספיק? כי את העודפים את יכולה להעביר אליי בבקשה, את הכתובת המדויקת אני אשלח לך במסר אישי. --------------------------------------------------------------------- רציתי לשתף בסיפור אישי, מאוד אישי על מישהו שאני מכירה, ועל הדילמות שעלו לי כתוצאה מזה. אז יש לי ידיד, שבמקרה הוא גם אחד מהאנשים הכי ציניים שגרים בת"א אם לא הציני ביותר.(שככה יהיה לי טוב) יש לו נטייה להעביר ביקורת אכזרית על כל מה שזז לידו, וגם - הוא אוחז בחזונות אפוקליפטיים ומזעזעים על העולם, ועל מה שיקרה למי שלא יהיה מאוד עשיר בשנים הקרובות. כמו כן הוא אדם מקורי ומבריק באופן יוצא מן הכלל, אבל מאחר שהוא גורם לי למצוקה רגשית (שכמעט והופכת למצוקה נשימתית) כל פעם שאני פוגשת אותו, עולה השאלה: למה אני עושה את זה לעצמי? למה אני מרגישה צורך לפגוש אותו? (אני בכלל לא מוכנה להגיב למחשבה המטופשת הזאת, אז תפסיקי, מלוכלכת) אז למה באמת? התשובה שקיבלתי מעצמי היא שיש בי חלק בלתי מתפשר, עקשן, לוחמני, טוטאלי. נראה לי שזה החלק שמתחיל להעלות גם אצלך. זהו. ממש התיש אותי לכתוב את זה. --------------------------------------------------------------------- בדיחה של אנשים ב BDSM היא שהעונש הכי נורא עבור מזוכיסט הוא לא להרביץ לו. אני לא חושבת שאת מזוכיסטית או משהו אבל בכל זאת: כרמלי שיהיה לך רק אור ואהבה, ואלפי גמדונים ופיות של עונג ושמחה יתרוצצו מסביבך. עד שתחליטי לרסס אותן בסנו K1000.

 

[בעז האמן]

אני גם תוהה למה

אנשים נמשכים לאנשים שגורמים להם להרגיש רע פשוט לא מבין את זה, איזה חלק אפל בתוכנו שמושך אותנו לזה. לגבי הפיקציה שאת טוענת אני מסכים איתה אבל לא לגבי כלל האנשים, בחלק מהאנשים אפשר ממש לראות את ההשתקפות שלנו.

 

[efratoio]

אני יודעת חלקית

כשמשהו רע קורה ואני קולטת את זה, ואם יש לי את הכלים להתמודד ולנצח, אני מתקדמת ממש מהר! אז אני פשוט מנסה לשכפל את ההצלחות האלה, שתמיד מתחילות ממשהו רע, שוב ע"י זה שאני מחפשת דברים רעים. שזה לא חכם, ובד"כ מוטעה, אבל זה טבעי שאני אנסה למצוא שוב את מה שעזר לי בעבר. אני לא רואה את זה ככה כרגע. בראש אני מבינה שאתה אולי צודק, אבל כרגע אני לא רואה את ההשתקפות שלי באחרים. זה ממש יפה אם אתה מצליח לעשות כן.

 

[carmelidia]

אפרתי תודה על השיתוף הזה, אני

מרגישה שהוא בא ממקום מאד עמוק. זה כנראה עניין של הסתכלות ועיתוי ומינון והקשר... אבל כשמסתובבים הרבה בעולם הניו אייג' אפשר להגיע למצב כזה שאם עוד מישהו יחבק אותי סתם כי כולם מחבקים כרגע, אני יורה בו. ואם את צריכה אור ואהבה רק תתלווי אלי לכמה הזדמנויות שבהן ירעיפו את זה עליך בלי חשבון עד שתחנקי כבר. רציתי להגיד שלפעמים גם זה מחניק, ויש מסגרות שבהן זה נהיה התנייה מזוייפת כזו, ובכלל חופש ללא גבולות יכול להיות עונש אמיתי, תשאלי כמה ילדים שגדלו לפי גרסאות קיצוניות של עקרון הרצף/בקיבוצים ובטוחים שלהורים שלהם לא אכפת מהם. סתם מחפשת קצת איזון. החיבוקים הכי אמיתיים שקיבלתי היו דווקא אחרי שיחות קשות ומנערות (יש לזה איכות אחרת, כמו סקס של פיוס אחרי מריבה)ואהבתי אותם הרבה יותר מחיבוקים שאני מחבקת סתם כמובן מאליו כי זה באמת קל לי, אולי זה רק אני אבל זה ממש קל לי.

 

[בעז האמן]

קצת יותר ../images/Emo13.gif

אם יש לך משהו להגיד לי את מוזמנת להגיד הכל ישירות בפרצוף ולא להסתיר כלום אני מרגיש שיש לי יכולת התמודדות טובה מאוד. לגבי האנשים שהכי פגעו בך ומהם למדת הכי הרבה אני די חצוי בדעתי נכון לכרגע, האם את בכוונה מחפשת את אלה כדי ללמוד מהם

, או מזמנת אותם בצורה כלשהי. מצד אחד אני יכול להבין למה את מתכוונת מצד השני יש לי הסתייגות מללכת בדרך הזו כדי ללמוד מאנשים כאלה.

 

[carmelidia]

לא, לא בכוונה. אף אחד לא אוהב לחטוף

על הראש ואני לא מזוכיסטית. סתם זיהיתי שאנשים שהתנגדו לי עזרו לי והמריצו אותי להתפתח ולהשתנות ולהתחדד הרבה יותר ותמיד הערכתי אותם יותר על המוכנות שלהם להיות כנים איתי והרגשתי שיותר אכפת להם ממני מאנשים שחיבקו אותי כשעשיתי שטויות.

 

[wu-wei]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

אבל לפעמים האדם שרוצים לתת לו פידבק כזה לא תמיד פתוח לקבל פידבקים שליליים המכוונים להאיר לו משהו (ואני לא מדברת עליך), ואז את (אני) מקבלת תגובה תוקפנית ואף מעליבה...

 

[carmelidia]

כן, זה מה שקורה כשההסכם הוא ש"אם את

באמת חברה שלי אז תהי טובה אלי ותתמכי בי". השאלה היא מה זה להיטיב איתך ומהי תמיכה? כשבן נותן הנחיה כזו בשיעור "להיטיב עם הפרטנר" אנחנו תמיד מפרשים את זה כמסז' וחיוך ותמיכה, אבל האם זה תמיד מה שהפרטנר צריך באותו רגע? אולי הוא זקוק לניעור? את יודעת, החברה הכי טובה שלי והאדם הכי קרוב אלי, התחתנה עם מישהו שלא עושה לה טוב. הכתובת הייתה על הקיר ואף אחד לא אמר לה כלום, לא בזמן השנתיים חברות שלהם ולא בזמן ההכנות לחתונה. הרבה זמן התלבטתי ואז החלטתי שאם היא באמת האדם הכי קרוב אלי והחברה הכי טובה שלי צריך להיות לי מספיק אכפת ממנה כדי לסכן את כל מה שיש בינינו ולומר לה את האמת. ואז נוצר מצב אבסורדי אבל מופלא והייתי כל כך גאה בנו שיכולנו להכיל אותו: עשיתי איתה שיחה שבה אמרתי לה בדיוק מה אני חושבת על החבר שלה (היום בעלה) ולמה אני חושבת שהוא לא ברמה שלה ומגיע לה יותר ואמרתי לה שאני חושבת שהיא מפחדת שלא מגיע לה יותר והיא מתפשרת ו"הכנסתי" לה באופן שהיה גורם לכל אדם אחר לגלגל אותי מהמדרגות וזה היה שבועיים לפני החתונה שלה. באותם ימים שהיא רק עיכלה את השיחה שלנו, הלכנו ביחד לבחור שמלה וכל מני סידורים כאלה שחברות עושות וזה היה מטורף לגמרי איך מצד אחד תמכתי בה בכל הדברים המרגשים האלה ומצד שני דנו בכנות מכאיבה ממש בצעד הזה שהיא עושה. היא עשתה את זה בסוף בעיניים פקוחות ואני מעולם לא התחרטתי שהדברים האלה נאמרו. כל החברות האחרות שלה שחושבות כמוני המשיכו להיות צבועות איתה בנושא הזה כי זה מסוג הדברים שלא אומרים, יש הסכם כזה. אבל זוהי החברות האמיתית בעיני ובאמת לא עם כל אחד אפשר, הרבה מאד אנשים מוציאים על המפדבק את ההתנגדות שלהם למה שהם שומעים.

 

[Talia E]

את מוזמנת לתת לי איזה פידבק שאת

רוצה. אני מרגישה שחסר לי כאן מידע, שיש דברים שאת לא אומרת, אלא מדברת "מסביב" ולכן קשה לי להבין אותך. אשמח להבין יותר מדוע קיבלת את התחושה שאת מתארת (שאת חייבת לדבר ב"נחמד" וב"נעים" וכיו"ב). אם לא חשת חופש ממני אישית לדבר גם על דברים לא נעימים, אני אשמח שתדעי שגם אם אני לא מקרינה זאת, או אפילו אם אני מקרינה דברים הפוכים - אני מעוניינת להיות אדם שמסוגל להקשיב ולהכיל גם דברים כאלה ולכן את מוזמנת לאתגר אותי, גם אם נראה לך שזה יהיה לי קשה. יחד עם זאת, אם זה משהו אישי כלפיי (אני מדברת ברמת העיקרון, לאו דווקא עכשיו) אני כן מעדיפה שזה ייעשה באופן פרטי (פנים אל פנים / טלפון / מסרים).

 

[carmelidia]

../images/Emo51.gif אין לי משהו לא נעים להגיד לך

ברמת ההיכרות שלנו כרגע, אבל אני כן שמחה לדעת שאפשר כי זה לא ברור מאליו ממה שאת מקרינה (בחוויה שלי).

 

[d o r i a]

טוב...

קודם כל אני מאוד מזדהה עם התחושות שכתבת בהתחלה, בעניין הנחמדות. חוויתי אותן לפני בערך שנה בעוצמה. אני מרימה את הכפפה בעניין הפידבקים לתת לך. ולא, אני לא מבקשת תשובה של פידבקים בשבילי כרגע. רק נענית לבקשתך. מנסה להיות באמת כנה. אז הנה: כמה פידבקים שיש לי לתת לך. 1. התרשמתי מאוד חזק בעבר, ומההודעה הנוכחית עוד יותר, שאת חושבת וחווה את אוסף האנשים בשמבאלה כקבוצה. כמעט כמו קבוצת פופאי בקייטנה של כיתה וו. כאילו לקבוצה יש חיים בפני עצמה, עם אפיונים ודרכי התנהגות. אם תעברי על הפורום ועל הודעותיך, תוכלי לגלות שאת הרבה פעמים משתמשת במילים שמעבירות תחושה של קבוצה ושל לחץ חברתי.. למשל בהודעות שאמורות להפעיל לחץ חברתי בעניין הצטרפות לסגול לבן. שימוש במונחים "אתם", אבירי הג'דיי, השוואות בין הקבוצות השונות היותר ופחות שוות ושמבאלה תוך חלוקת ציונים, ועוד כאלה. כאילו את יותר מסתכלת על האורגניזם היותר גדול, של האינטראקציות בין אנשים, והרבה פחות על: כרמל. וכל שאר היחידים שמרכיבים את הקבוצות. (זה הפריע לי אישית בשלבים מסוימים ורציתי לצאת מתוך ההגדרות שלך... עד שפשוט למדתי לעבוד עם זה ולא להיות מושפעת מזה.) 2. אז מה זה בכל זאת כל ה"הסכמים", או המילים או צורות ההתבטאות המוזרות האלו שהרבה מתלמידי שמבאלה משתמשים בהן? הרבה הסברים. אחד הוא פשוט: כל אוסף אנשים שעושה הרבה זמן דברים ביחד, מפתח שפה וכלים שמאפשרים תקשורת. יש הבדל גדול בין זה לבין הסכם שמהווה תנאי קבלה לאנשהוא, או לצורך או חובה להתנהג לפי הסכם כזה. הסבר שני: מה שאת רואה זה אוספים שונים של אנשים בתוך שמבאלה, קבוצות שונות שאולי באופן רגעי או פחות רגעי קשרו ביניהן "הסכמים". אין לכך קשר לשמבאלה. יש הרבה אנשים שלומדים בשמבאלה שאינם "חברים" בקבוצות האלו, ולא משתתפים בהסכמים האלו שאולי ואולי לא קיימים. (אני למשל לא קראתי אף אחד מהספרים שציינת). סביר גם שהרבה אנשים שנראה לך שמשתתפים באיזה שהוא הסכם אולי לא תמיד מסכימים איתו וחלקם פועל על פי לחץ קבוצתי. או חלקם מנסים, או משתתפים למחצה מסיבות שונות. בכל מקרה, מה שאני מנסה להבהיר הוא שניתן להשתמש במילים האלו מבלי שזה יכפה עליך דבר, וניתן גם בכלל לא להשתמש במילים האלו. את במפורש יכולה, ואפילו, אני מאמינה, צריכה, להמנע מלהתייחס אל המילים האלו כאל המלצות, כאל חוקים. 3. צפיתי לפני זמן רב שתחושת הקבוצה הזו תחזור אליך כבומרנג, פשוט כי שמבאלה זו בכלל לא קבוצה, וזה עיוות של המציאות לראות אותה ככזאת. מי שחווה את אוסף האנשים בבית הספר כל כך חזק כקבוצה סופו שירגיש שזה כופה עליו התנהגויות מסוימות, כגון זו שאת מתארת בהודעתך. למה כרמל כל כך "קבוצתית"? נראה לי שאת מחילה על "שמבאלה" את תחושתך שזו קבוצת אנשים עם אמונות מסוימות, ושאת מרגישה את ה"קבוצה" כל כך חזק - כי את, או חלק ממך, מאוד רוצה להשתייך ל"קבוצה" של דרך התפתחות רוחנית, וחלק ממך אפילו מוכן לוותר לצורך זה על דרכו, לפחות רגעית (חלקים אחרים, למשל אלו שכתבו את הודעתך, לא.) ובגלל הרצון להשתייכות הזה את חשה לחץ חברתי לעשות מה שנדמה לך שכללי הקבוצה מכתיבים. מאוד יתכן שמה שאת חווה כהסכם, כלחץ חברתי, כשפת שמבאלה, זו מין תחושה של רצון חזק שלך להשתייך לקבוצה מסוימת, שמאליו "כופה" עליך את "קוד ההתנהגות" של הקבוצה, כפי שאת מבינה אותו. אני לא יודעת, האמת. אבל תשימי לב שיש הרבה אנשים בשמבאלה, הרבה סוגים, הרבה "קודי התנהגות" ואפילו אנשים שמנסים להתנהג בלי "קודים". תשימי לב שהיחידה שכופה עליך כללי התהגות מסוימים זו את. ותשימי לב למה את בשמבאלה. מה מטרתך. מה את רוצה. כמה זה קשור לאנשים מסביבך. 4. בהודעה שלך את ממשיכה את הקו הזה, של כרמל בתוך קבוצה. של תלות גדולה בקבוצה, בצורת ההתנהגות שלה. את אומרת "אני מצפה מכם" בלה בלה בלה. אם את מחכה לתגובה, אז תגובתי היא שאל תצפי ממני בתור חלק מקבוצה לכלום. אל תתיחסי אלי כאל חברה לדרך כלשהי, שאת מדמינת. אני לא רוצה הסכמים. וגם את כנראה לא. השחרור מזה - מכבלי המוסכמות, מהסכמים שונים ומשונים שאת רואה ושאינם נושאים חן בעיניך - האחריות על השחרור מזה - היא עליך. לא עלי, ולא על שמבלאים אחרים. אני מקווה שעזרתי. אני מאוד מאוד (!) מעריכה את אומץ הלב שלך ואת הכנות והנחישות. ותודה על קיומך... וגם חג שמח! באהבה, דורית

 

[carmelidia]

תודה דורית זה היה מאד מדוייק ובהיר

אני מזהה את מה שאת מראה לי על הנטייה הקבוצתית שלי. אני באה מתפיסה שמתייחסת לדרך הרוחנית כאל דרך קבוצתית בחלק מהדרך (יהדות...) ולכן אני מביאה את הפריזמה הזו, אבל אני גם מזהה אנרגיה מסויימת/הסכם כזה שיותר מאדם אחד שותפים אליו בזמנים שונים והאנשים לא במקרה לומדים בשמבאלה, הרבה פעמים זה קורה סביב מושגים רעיונות או טקסטים שמוכרזים על ידי המדריך או תלמידים מתקדמים כרעיונות שהולמים את לימודי הקונגפו. מצד שני, אני בהחלט מבינה שיש פה משהו בתפיסה האישית שלי להתעמק בו ולשחק עם הפוקוס שלו כדי לראות איפה אני בונה משקפיים שלא ממש קיימות או שאפשר להסתדר בלעדיהן.

 

[דני קנוט]

[כן]

אני חושב שלהפסיק להתייחס לתלמידים בשאמבאלה כאל קבוצה זאת נקודת המפתח שלך בנושא הזה. אני מאמין שאם באמת תעשי את זה אז זה שיש תפישות והסכמים שגויים בעינייך אצל מספר כזה או אחר של תלמידים בשמבאלה (וכנראה שזה תמיד יהיה נכון) פשוט לא יפריע לך, או יפריע לך הרבה פחות.

 

[lexigali]

כתבת יפה.

 

[בעז האמן]

מסכים עם דורית ../images/Emo13.gif

למרות שאני מסכים גם אני למדתי לקבל את הדברים האלה ולא להיות מושפע מהם עד כמה שזה מרגיש לי נכון

. הכוונות שלך טובות ומופלאות אך לפעמים הן גם מוקש גדול בדרכך להתקדם קדימה

.

 

[rafrider]

אני לא יודע........

מה חווית בליל הסדר...... מרגיש לי ,אבל זאת רק הנחת הנחות....שחווית חוויה לא נעימה..... חוויה לא נעימה ....שעוררה הצלך קעס על משהו.......מישהו.... השתמשת במרחב הפורום...על מנת לבטא את קעסך..... מגניב.....וזאת רק דרך אחת מיני רבים...... אם בה לך להמשיך להוציא את הקעס שלך עלי...את מוזמנת..... אני בטוח שאני יוכל להכיל אותו..... ואולי אני יבין יותר על מה את קועסת...... בכל מקרה אני לא מרגיש שקעס או פידבק "שלילית"....זה "שלילי".... כל רגש בעני הוא לגיטימי..... אוהב רפי