מדהים, כרמל... כל הכבוד...(חלק 2)
הדרך שלי שנובעת מהמסורת היהודית היא לעבוד עם עולם האשלייה, להתייחס אליו חצי ברצינות ולהכיר מתוך השקרים שלי על עצמי את המתנות של העצמי האמיתי. בחוויה שלי בכל פעם שאני מנסה להתנער מהאשליות הן נדבקות אלי יותר חזק, ודווקא עבודה איתן מאפשרת המון מרחב ואי היאחזות בהן תוך כדי אחיזה. נניח אם יש משהו שאני שונאת בעצמי, אני יודעת שזה שיפוט וזה שקר, אבל אם אני אעמיד פנים שאני מקבלת את זה ואגיד לעצמי כל בוקר שכל מה שאני בסדר גמור ומושלם ככה, איך אני אתפתח? לגבי ה-"להגיד לעצמי כל בוקר" אני גם חושב שזה לא יפתח אותך. עבודות דמיון / הצהרות חיוביות מעין אלו אמורות להתבצע תוך קשר עם המציאות, ולא בניתוק ממנו, אך הן יכולות להיות יעילות מאוד אם יודעים להשתמש בהם בצורה הנכונה. לדעתי, הן תמיד חייבות להכיל במקביל גם עשייה. מציין כאן כי נראה לי שמה שאת מגדירה כ-"הדרך שלי שנובעת מהמסורת היהודית" הוא בחלקו הגדול דרך שהיא באמת שלך ובחלקו הלפחות קטן, דרך שהיא של אנשים אחרים שסיווגת לעצמך. מכאן, אני מניח, את גם חושבת או מאמינה, לפחות במקצת, שיש איזשהו קשר בין התלמידים בבית הספר. קשר בשיטת הלימוד. קשר באמונות או בתכנים לימודיים. קשר במטרות... קשרים שכאלו קיימים, לראייתי, בראשם של חלק מהתלמידים, ואני אחד מהם, אך הם אינם קיימים במציאות, ובהמשך הלימודים נלמד להרפות מכל הקשרים הללו.
אני כן רוצה להתיר לעצמי לשנות דברים בעצמי שצריכים להשתייף ולהתברר כדי שאהיה יותר עצמי. אני מרגישה שלקבל את עצמי כמו שאני לפעמים זה זיוף מוחלט, אבל אני כן מוכנה לאהוב את עצמי למרות הדברים שעוד מצריכים בירור ולקבל את רמת הבירור הנוכחית שלי. לדעתי זה שני דברים שונים מאד וההנחיה "קבלי את עצמך" לא תמיד ברורה לי בהקשר הזה. על מנת לקבל את עצמך לרגע אחד, לא נדרש ממך שום דבר חוץ מלהרפות. זה לרוב לא קל ולפעמים בלתי אפשרי, אבל זה כל מה שנדרש ממך. לקבל את עצמך זה לא קשור לעריכת שום שינוי בעצמך. לקבל את עצמך זה בסך הכל להצליח להתבונן על עצמך מהצד / בלי אגו. לקבל את עצמך זה בסך הכל להצליח לא לשפוט את עצמך לרגע אחר, או לשפוט את עצמך ולהצליח להסתכל על זה מהצד. לקבל את עצמך זה בסך הכל להביא לפחות חלקיק אחד מתוכנו למקום נקי ושליו, שממנו ניתן לראות דברים בבהירות מבלי להיות חלק מהם. לכל הדברים הללו אין קשר לזיוף כזה או אחר. אין מה לזייף כאן. או שאת שם או שאת לא. מחשבות לא קשורות לעניין הזה, ככה שאם אדם חושב לעצמו שהוא מקבל את עצמו ברגע מסויים, אולי אפשר לקרוא לזה "זיוף", אבל יכול להיות מאוד שזה מקדם אותו בנושא זה. לקבל את עצמינו זה מצב שבו
המודעות שלנו נמצאת במקום מאוד מסויים, והמקום הזה הוא בטח לא המחשבות שלנו. זה מאוד נפוץ שהאגו יתקוף את נושא ה-"לקבל את עצמך". במקרה הספציפי הזה שלך, אני מניח שלא שמת לב שהאגו שלך הוא שרשם זאת. זה מה שהוא עושה. הוא תוקף כל מה שמסכן אותו, ומאוד קל להאמין לו. למעשה, להאמין לו זה אחד ההרגלים החזקים ביותר שלך. ושלי.
לפעמים עולה בי מן תחושה כזו מהודעות של אנשים בפורום שכדי לדבר אתכם הכל תמיד צריך להיות טוב וחופשי ואהוב ורגוע ונוכח.. וכל דבר אחר נחשב שקר ואני אותקף עליו. אני גם מקבל הרגשה שכזו, וגם יוצר אותה לפעמים. אישית, אין לי בעייה שתכתבי לי מה שבא לך (אני מניח לפחות). דבר נוסף, אני מתכוון לכל מה שאני כותב ולכל סמיילי שאני מצייר. לדוגמא, אם איני רוצה לחבק אדם מסויים בו ברגע שאני כותב לו הודעה, אז אני לא אשתמש בסמיילי של חיבוק. מצד שני, אני משתדל לא להטביע אנשים במידע שהם לא מסוגלים להכיל עדיין. אם לא הייתי עושה זאת, הייתי כותב פי 57 יותר בפורום.
אין בזה צורך, והממוען עלול לסגור את עצמו ולאטום את עצמו בעקבות פעולה שכזאת. הוא עלול ממש לסגת לאחור! אני גם לא רוצה שיטביעו אותי במידע שאיני מסוגל להכיל עדיין.
אני רואה חלק מכם מכריזים לפעמים על קבלה של משהו שלא באמת מתקבל ומנסים למוסס את כל המורכבות לתוך איזו פשטות של הרגע הזה שכלום בעצם לא קיים בו ואני חשה שהמקום הזה עשוי לתפקד במקרים מסויימים גם כסוג של בריחה, של השטחה של משהו שלא באמת שטוח ולא באמת הוטמע והותמר. קל מאוד להפוך כלי להתפחות לבריחה. כולנו, ללא יוצא מהכלל, עשינו זאת לא פעם. אם את מזהה משהו כזה, אני מציע שתיידעי את מי שיש ליידע.
נכון שיש דברים שפרספקטיבה מאד עוזרת להם, מספיק שיזכירו לנו שזה לא באמת אנחנו, שנקפוץ לסוג ההסתכלות הזו מבחוץ, מטבע המציאות והאחדות הזו, וישר זה משתחרר. אבל אני מאמינה שיש דברים שצריך קצת יותר להזיע בשבילם, שמוטבעים בנו עמוק יותר. אם זה היה כל כך פשוט כולם היו כבר מוארים. אני מאמין גדול בעבודה והזעה, אבל אני גם מאמין גדול במנוחה ובפאסיביות.
אל תגלשי לצד אחד של המטבע!!! תמיד תשתדלי להשאר באיזון.
אני כן מאמינה שבאנו לעבוד כאן דרך החיים והמפגשים והמקרים ולמרות שבתיאוריה "הכל טוב" בפועל לא הכל טוב ומטרת העבודה הרוחנית היא לסגור את הפער בין התיאוריה לפרקטיקה, אבל באמת, לא רק באיזה טריפ של כאילו. כי מה שלא באמת מותמר חוזר בצורה אחרת בזמן אחר אני אל מאמינה שאפשר לברוח משום דבר בעזרת אור ואהבה ואני מצטערת שאני לא משתפת פעולה עם ההסכם הזה שאני חשה לפעמים שיש פה. ההסכם הזה הוא תחושה שלי. אולי הוא תחושה מוטעית, אולי הוא קיים רק אצל חלק מהאנשים ואולי חלקכם עומדים לקפוץ עלי כרגע עם כל ההתנגדויות לכל מה שאמרתי ולעשות הכל כדי לא להכיר בהסכם הזה. אני גם לא מאמין שאפשר לפתור דברים
רק עם אור ואהבה. ולראייתי יש אנשים שפועלים בדרך זו, ולראייתי גם ניתן לראות את התוצאות השליליות שדרך זו מניבה עבורם במקביל לתוצאות החיוביות. אבל, אני חושב שחשוב מאוד לעבוד עם הדרך הזאת בשילוב עם דברים נוספים. בשילוב עם הצד השני של המטבע (ויכול להיות גם צד שלישי ורביעי וכו'...).
אבל בשבילי ההסכם הזה הוא סוג של מצרים, הוא מקום שנראה לכאורה כל כך בוטח ופותח אבל אותי הוא סוגר ומרגיז ותוקע במקום. במובן מסויים הייתי רוצה שתקפצו עלי עם ההתנגדויות שלכם כי כדי להתפתח ולחדד משהו באמת אני מאמינה שלא תמיד חייבים להסכים וללטף, ולפעמים הלמידה הכי גדולה היא מעימות (ועל כך תודה לך יהלי, על החיכוכים הלא הכי נעימים שיש לנו לאחורנה אבל הם עזורים לי יותר מכל ליטוף שקיבלתי). אם אתם חברים אמיתיים לדרך של ההתפתחות הרוחנית אני מצפה מכם שתדעו גם מתי לתת לי מכה כש"מגיע לי". תחשבו כמה קל לתת פידבק חיובי וכמה באמת צריך שיהיה אכפת לכם ממישהו כדי להסתכן בלתת לו פידבק שלילי שאולי הוא בכלל עוד לא יכול להכיל. אני גם מאמין שמידע "שלילי" (ובשלילי אני מתכוון למידע שיעורר מחשבות או הרגשות לא נעימות אצל הפרטנר) הוא קריטי ללימודים. לא פחות ממידע "חיובי" (ובחיובי אני מתכוון למידע שיעורר מחשבות או הרגשות נעימות אצל הפרטנר). זה בסדר לנסות להנעים מידע "שלילי" וזה בסדר לא לנסות. לגבי - "אני מצפה מכם".
אל!!! אל תצפי לדבר! לצפות זה להשליך את האמונות שלנו על אנשים אחרים! אלו אנשים אחרים, עם מודעות אחרת, ועם מחשבות אחרות, אמונות אחרות, עבר אחר, עתיד אחר, והחשוב מכל - הווה אחר. אל תצפי מהם לדבר. צפייה היא זן של מחשבות אשר נולדת אצלך בלבד. אין לה קשר למציאות מלבד האחזות בעבר. היא משרתת רק את האגו. המון אהבה... וחיבוק, בהזדמנות אחרת. כל הכבוד לך כרמל על האומץ, והרצון הבלתי ניתן לעצירה להתפתחות.
