לגבי האלכוהול...
מתוך "גנום" - מאט רידלי, עמ´ 238: "היכולת לעכל כמויות גדולות של אלכוהול תלויה במידת-מה בעודף ייצור של אנזימים הקרויים אלכוהול דהידרוגנזות שאחראית לה קבוצה מסוימת של גנים בכרומזום 4. לרוב האנשים יש יכולת להגביר את תפוקתם של הגנים הללו - להטוט ביוכימי שאולי התפתח בדרך הקשה, כלומר, ערב מותם אות נכותם של אלה שלא הצליחו לעשותו. היה להטוט שכדאי ללמוד אותו, משום שמשקאות מותססים הם נקיים ומחוטאים יחסית. אין בהם חיידקים ומזהמים אחרים. יש לשער שהדיזנטריה בצורותיה הראשונות עשתה שמות נוראות באלפי השנים הראשונות של חיי האדם כחלקאי. "אל תשתו את המים", נוהגים אנשי המערב להזהיר איש את רעהו בצאתם לארצות הטרופיות. לפני המים המבוקבקים, המקור היחיד של מי שתייה טהורים היה בצורה מותססת או מורתחת. עוד במאה השמונה-עשרה נהגו עשירי אירופה לשתות רק יין, בירה, קפה ותה. אלמלא עשו כן, היו מסתכנים במוות. (הזמנים האלה חלפו, אבל ההרגל נותר בעינו.) אולם עמים נודדים, שחיו מן היד אל הפה, לא יכלו לגדל יבולים ולהתסיס אותם; וגם לא היה להם צורך בחיטוי נוזלי השתייה שלהם. הם חיו בתפזורת גדולה, והמים הטבעיים שהזדמנו להם היו בטוחים למדי. אין פלא איפוא שילידי אוסטרליה ואמריקה היו ועודם חשופים במיוחד לאלכוהוליזם, ולרבים מהם "אין ראש טוב" לטיפה המרה. "