שלום יעל. והנה השאלה שלי
שאלתי נוגעת לבתי בת הארבע. כשהיא מגיעה לחברת ילדים, בין אם מוכרים, מוכרים חלקית או לא מוכרים כלל, היא נוטה "להתבייש", להצמד אליי ולוקח לה זמן להשתחרר. ברור לי שמדובר בין היתר בעניין של גיל ולו היה זה רק זה, לא הייתי מייחסת לכך כל חשיבות. אני אתן דוגמאות למה שמטריד אותי בהקשר הזה. כאשר היא רוצה להצטרף לקבוצת ילדים משחקים, היא עומדת וצופה בהם מן הצד ולא יוזמת הצטרפות, עד אשר אחד הילדים פונה אליה ומציע לה להצטרף. קורה לא מעט שהיא עומדת וצופה בקבוצה, ואף ילד לא מציע לה להצטרף, ואז היא אומרת ש"אף אחד לא רוצה לשחק איתי". התופעה הזו קורית גם כאשר אני נמצאת לידה וגם כאשר לא. כלומר, פעמים רבות היא חוזרת מהגן ואומרת שאף אחד לא רצה לשחק איתה, בעוד שדיווחי הגננת הם אחד משניים: או כמו שאני תיארתי לעיל, או – וזה אפילו מוזר לי יותר, שהיא שיחקה יפה מאוד עם הילדים. אתמול אספתי אותה מהקייטנה יחד עם חברה שלה. שאלתי את בתי "עם מי שיחקת" והיא ענתה "אף אחד לא רצה לשחק איתי". ואותה חברה אמרה מיד "לא נכון, אני רציתי לשחק איתך". ואני תוהה, למה זה קורה ומה עובר לה בראש כשהיא אומרת שאף אחד לא רוצה לשחק איתה לפני שבכלל בדקה את העניין. בדרך כלל, אחרי שפנו אליה והציעו לה להצטרף, היא מצטרפת ומשחקת ונהנית. לפעמים, גם כשכבר נוצר קשר, הוא נקטע על ידה מהר מאוד. לפני מספר ימים הייתי איתה במסיבת יום הולדת של חברה מהגן. בזמן הריקודים נגשו אליה בנות מהגן, בנות שנחשבות חברות שלה (הן קבוצת בנות שפחות או יותר יחד) ורצו לרקוד איתה. היא נתנה יד, עשתה שני סיבובים, עזבה את היד של החברה והמשיכה לבד. אציין, כי לא מדובר במקרה חד פעמי ואירועים כגון זה מתרחשים לעיתים. אז יוצא שהרבה פעמים היא משחקת לבד בגן או כאשר ישנה קבוצת ילדים בגינה או בכל מקום אחר. אבקש להדגיש, שלו הייתי בטוחה שהיא משחקת לבד מבחירה מוחלטת, לא הייתה לי כל בעיה עם זה. אני חוששת שהיא כן מעוניינת לשחק וכן מעוניינת בקשר עם ילדים, אבל יש לה בעיה כלשהי ביצירתו הראשונית של הקשר. יצוין, שבמשחק אחד-על-אחד בבית שלנו או של חברות (היא נפגשת עם חברות בשעות אחה"צ כמעט כל יום), היא משחקת יפה מאוד. היא ילדה חכמה מאוד בעלת דמיון מפותח ביותר, ושאבא שלה הוא ביסודו לא טיפוס מאוד חברותי (ההיפך ממני). ועוד דבר שנראה לי חשוב לציין, היא מאוד מעוניינת להיות מרכזית במקרים מסויימים. למשל, כשהעלו בגן את ההצגה "חנה´לה ושמלת השבת" היא התעקשה להיות חנה´לה וסירבה להיות הפחמי הזקן. וכשחנה´לה "המקורית" פרשה ובתי קיבלה את התפקיד, לא הייתה מאושרת ממנה והיא הופיעה יפה על הבמה בפני ההורים והילדים. וגם היום בקייטנה, הייתה להם "סדנת מצריים" והיא התעקשה להיות אך ורק פרעה או משה וסירבה להיות בת מצריים. נכון ששני הצדדים של הסיפור לא כל כך מסתדרים יחד, אבל זאת הילדה ולכן אני פונה. תופעה נוספת קשורה לחברה שלה מהגן. מצד אחד היא משחקת עם אותה ילדה המון וגם מספרת שהיא שיחקה איתה, מצד שני היא אומרת שהיא לא אוהבת את אותה ילדה כי היא אומרת "דברים לא נכונים" ואפילו מסרבת (הבת שלי) להזמין את אותה ילדה למסיבת יום ההולדת שלה. למה זה קורה, ואיך אני יכולה לעזור לה להתמודד אחרת עם הדברים. תודה רבה.
