"שלום, בתיאבון, טעים? מה שלומך?

[ש ח ר של י ו ם חדש]

"שלום, בתיאבון, טעים? מה שלומך?

המון זמן לא ראינו אותך כאן, טוב שבאת." העיניים כבושות בצלחת, הפה מחניק גרעפס. עוד בליעה מהסטייק שבצלחת. ושתיקה. הוא לא מגיב, לא אומר דבר. המקום: המטבח שלנו בבית. פה. הנפשות הפועלות: אני, אבא שלו, והוא - בן 19 וחצי. חייל בצבא הגנה לישראל. אבא שלו (בעלי האהוב והאומלל עד טירוף בגללו) אומר: "תענה, מה קרה?" והוא לא מרים עיניים מהצלחת וממשיך ללעוס. בעלי, המום ונבוך, אומר בחצי צחוק כדי לצאת מהמבוכה: "אילם הבחור." ואני, רוצה למות על המקום: "וצה"ל מגייס חיילים אילמים? אשרינו שיש לנו צה"ל כזה." ויצאתי. רועדת. לא מוכנה שיבוא לכאן יותר. לא רוצה לראות את פניו כאן יותר. זהו. נגמר. תשע שנים אני סובלת את זה. בשנה האחרונה היה כאן שלוש או ארבע פעמים ונפגש עם אביו רק בחוץ. בראש השנה האחרון הוא לא ענה לי לשנה טובה כשבירכתי אותו. הוא איש רע. הוא לא ילד רע. הוא איש רע-לב. כלפי אביו, כלפי אחיו, כלפיי. כלפי העולם. זהו. מבחינתי כלו כל הקיצין. לא יכולה לראות את פניו הרעות יותר. אני רועדת, קשה לי להקליד יותר. סליחה שזה היה ארוך. והשורות קצרות. זה בגלל המחנק וההשתנקות בגרון.

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

הלחיים שלי אדומות מבכי

ואני עדיין רועדת. כבר חצי שעה בעלי מנסה להרגיע אותי ואני גמורה. אין לי מילים לכתוב יותר. לא מצליחה להתגבר על הבכי הזה של העלבון הנוראי הזה. חשבתי אם להתקשר אליו עכשיו, לשלוח מכתב, או לסמוך על בעלי הרחום והחנון שיגיד לבן שלו שלבית הזה הוא לא נכנס יותר. בעלי הבטיח שכך יעשה. הוא לא מוכן יותר להתנהגות הזו. להיפגש איתו הוא ייפגש בחוץ. זהו. חסל סדר כאבי-לב. איימתי שאני עוזבת את הבית אם הוא ידרוך כאן אי-פעם. סליחה שאני מדברת אל עצמי. חייבת לפרוק משהו, אבל מטושטש לי לגמרי מהדמעות. אני בטוחה שאני עושה שגיאות הקלדה בגלל שאני לא רואה כלום דרך מסך הדמעות.

 

[הפרי האסור 2003]

../images/Emo24.gif

יקירה...אני מבינה אותך.. ומבינה את מה שאת אומרת... אך בשום פנים ואופן אסור להציב אולטימטום... זה חוק ברזל... תני לבעלך לטפל בכך איך שהוא מוצא את זה לנכון. נכון שזה מאוד מאוד קשה. החזיקי שם מעמד.

 

[*יערית]

פרי יקרה...

את מציעה לשחר לא לתת אולטימטום...בעוד שכך את נוהגת מול אשת אביך.. או שאני טועה?

 

[הפרי האסור 2003]

יקירה..

את טועה... אצלי אין אולטימטומים.. אני מביעה את דעתי. את כעסי. אך לא אומרת או היא או אני או שם דבר בכיוון. אין לי זכות. הוא בחר בה להיות לבת הזוג שלו. לא משנה אם אני לא מרוצה מכך או לא. זו החלטה שקושרה באופן ישיר אליו ולא אליו.

 

[הפרי האסור 2003]

ולא אליו = אלי

 

[*יערית]

הבנתי..../images/Emo140.gif

מאחלת לכולם חיים שקטים ...ומלאים הרמוניה ואהבה

אוףףףףףףףףף כמה בעיות שיש

 

[הפרי האסור 2003]

כן..../images/Emo13.gif../images/Emo67.gif../images/Emo122.gif

 

[החתולית]

שחר, קחי חיבוק...

לא יכולה אפילו להתחיל לתאר לעצמי איך את מרגישה כעת... יכולה לחוש מעט את עלבונך, את כאבך, את כעסך, את הכתפיים הרועדות מבכי, את העיניים האדומות, את הנשימה המשתנקת... אין לי פתרונות, אין לי עיצה, אין לי מרפא - רק חיבוק חם ותקווה שיום אחד זה יהיה אחרת...

 

[1נתי 1]

עצה לצערי אין לי - רק ../images/Emo24.gif

שחר יקרה מה יקרה אם הבחור יגיע ואת תתעלמי ממנו לא תגישי לו אוכל , לא תתיחסי אליו כלל כאילו אויר ?! אולי זה ינער אותו קצת ?

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

נתי, תודה חמודה על החיבוק.

זה כל מה שאני צריכה בשרשור הזה. לא עצות ולא כלום. אין פה בקשה לעצה. רק רציתי לפרוק. בשביל זה יש לי את הפורום הזה, נכון? ולא, אין סיכוי שהתעלמות ממנו ואי הגשת אוכל תעזור. זה לא מעניין אותו. גם את זה ניסיתי בעבר, בעצה אחת עם בעלי. זה לא מפריע לו בכלל. ושוב תודה.

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

חתולית

אין סיכוי שזה יהיה יום אחד אחרת. את הבחורצ'יק הזה אני אראה רק בלוויה של אבא שלו, שיחיה עד מאה ועשרים. ואני מקווה, כולי תקווה, שאני אמות לפני זה... בגיל 119... אולי אראה אותו בלילות סדר או בראש השנה, אצל אחותו של בעלי. אצלי הוא לא ידרוך לעולם. אף פעם. לא כל עוד אני חיה.

 

[*יערית]

שחר יקרה..

רק מפאת הזמן... אומרת לך מכל הלב....למרות הכל.. אנילא אוהבת שחור לבן בחיים..אני בעד הצבעים שבאמצע לא משנה עד כמה היה קשה לך ההתעלמות של הנער{ואולי יש לו את הסיבות שלו} ואני לא מפנה אצבע מאשימה..מי אנחנו שנשפוט..אנחנו כלל לא שם, רק חבל שלממדים כאלו הגעת...יודעת על עצמי ששנאה רק מרחיקה אותי מאהבה...לא אתן לעצמי להגיע למצב כזה, הנער מגיע ולא מתייחס אליי...אני אתן לו את החופש להיות רק עם אביו, היא אפשר לאהוב בכוח..אי אפשר לקבל בכוח... אבל לא לאפשר לו להגיע לבית אביו? לא חושבת שאגיע איי פעם למסקנה כזו. את כרגע נסערת ואולי בצדק...שבי עםעצמך בזמן רגוע ותקראי את שכתבת..את מאוד אמוציונאלית מתוקה וזה מורגש בדברייך.. מאחלת לך שבוע מקסים..ויודעת שאם תרצי תוכלי להתגבר על הרגשות האלו ולו רק למען בעלך שקרוע כבר מהמצב הזה. אוהבת אותך

נ.ב לא חייבת להסכים איתי

זו היא רק דעתי הממש לא מיקצועית

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

יערית, חז"ל כבר אמרו:

"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו." קשה לי להאמין שאת, עם הדם החם שלך... היית מחזיקה מעמד כמוני תשע שנים. תשע שנים נעתי בין כל הצבעים שבקשת, הייתי קשובה, כנועה, שקטה, מרוחקת, מתקרבת, נותנת, מעט, יותר, כל פעם משהו אחר לפי המצב-רוח שלהם. ועכשיו זה שחור או לבן. וזהו. סוף פסוק. ואל תגידי אף פעם שאת לא חושבת שאי פעם תגיעי למסקנה הזו. אין לך כל אפשרות לדעת כי את עוד לא נחשפת לילדיו של מעוף. ולא שאני חלילה מאחלת לך, אבל לפי ההיסטוריה שם, לא נראה לי שתלקקי שם דבש מתוק מדי. ושוב, זה לא אישי ואני נסערת אז אל תעלבי משום דבר שאני אומרת. בכל אופן, לא מהנימה של הטון של דבריי. זו אני. וזו דעתי הלא-מקצועית גם כן... ובעלי תומך בי בעניין מאוד ומבין שהגיעו מים עד נפש לגמרי.

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

יערית, קראתי שוב את מה שכתבת

ואני שוב רועדת והפעם ממה שכתבת. "לא לאפשר לילד להגיע לבית אביו?" כן, למה לא? אם הוא יורק, מקיא ושונא, אז לא. יש עוד מקומות בעולם להתראות. לא צריך לחתל או להניק אותו פה, את יודעת??? אפשר להתראות בבית קפה, במסעדה, אצל הדודה שגרה שני רחובות מפה, או אצל הסבתא שגרה בסוף הרחוב. תודה לאל שבעלי חושב עכשיו, אחרי תשע שנים, שמותר להפסיק לדרוך, להקיא ולרמוס את כבוד אישתו שעשתה הכול למען ילדיו. ולאהוב בכוח? לקבל בכוח? כתבת שאי אפשר לאהוב בכוח ולקבל בכוח. מי בכלל רוצה שם אהבה? מי בכלל רוצה לקבל משהו? בעעעעעע. מה בכלל קשורה אהבה פה לעניין??????????? נימוס. כבוד לזולת. ולאדם באשר הוא. ובוודאי שבבית שלא שלך, תכבד את בעלי-הבית. זה מה שדרשתי ואמשיך לדרוש מכל באי ביתי באשר הם. וכך אחנך גם את ילדיי. תמיד. לנצח. הולכת לשתות עוד כוס מים קרים.

 

[blonda3]

שחר-מזהירה מראש-דברי קשים

אני חושבת כמו יערית אני מבינה את כל מה שכתבת מבינה את הכאב והעלבון שלך אבל זה הבן של הבעל שלך. והוא כנראה לא עבר איזה שלב שמאפשר לו לנהוג כלפייך בכבוד ובנימוס שאת מצפה ממנו. והדרך שלך כנראה לא תביא אותו לכך. אני במקומך הייתי מאפשרת לבן כן לבוא לבית שלכם אבל באותו הזמן אני הייתי מסתלקת מהבית נוסעת לי לחברה טובה, לטייל בקניון, לאמא שלי, אחותי , לשפת הים או כל מקום רק לא להיות שם בבית.... ורק אחרי תקופת צינון הייתי מנסה להגיע למצב שבו הבן יקבל אותי ויסכים לנוכחותי לידו. כי הוא לא מקבל אותך אולי הוא נבוך ממך אולי הוא מוסת כלפיך לכי תדעי מה הבעיה שלו והוא הצעיר מביניכם והוא זה שסבל מגרושי הוריו ואת מה שאת מבקשת שלא נעשה לך שלא נדון אותך את עושה לו את שופטת אותו בלי רחמים.... וזה קשה לשמוע.(לקרוא) כי אם הוא היה כזה רע אבא שלו לא היה אולי רוצה בכלל להיות איתו בקשר.... ומה שקורה שאת כביכול מסיטה את האבא שלו להיות נגדו, להיות בצד שלך לויאלי כלפייך=אשתו. לי יש זוג הורים כאלו תמיד ביחד, תמיד נגדי בויכוח תמיד הם זוג=כגוף אחד וזה מאד קשה לחיות ככה. קשה לי לקרוא אותך ככה. אבל העובדה שאת כלכך נסערת לא עושה אותך בהכרח לצודקת..... אני מגיבה לך. כמו שיערית כתבה את לא חייבת לקבל אנחנו כותבים לך רק כדי לנסות להאיר לך דברים לראות אולי מה שאת לא מסוגלת לראות. רוצה?קבלי. לא רוצה? זרקי לפח את כל מה שכתבתי.....

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

בלונדה, אין לי חשק לדברים קשים

אז לא פתחתי את ההודעה שלך ולא קראתי אותה. זה לא בשבילי העסק הזה. שכל אחת מכם תעשה כרצונה. לא ביקשתי עצות. ביקשתי לפרוק ולקבל חיבוק ותמיכה. ברור שכל אחד יכול להגיב כרצונו ואני לוקחת את זה בחשבון, זה פורום באינטרנט, אבל מכיוון שלחץ הדם שלי בשמיים וגם ככה הרופא לא מרשה לי להתרגז יותר מדי בגלל זה, אז תרשי לי לא לקרוא כרגע את מה שכתבת. תודה.

 

[blonda3]

את מכשיפה../images/Emo6.gif(בצחוק)תקראי.....

קולטת תשדורות=טלפאתיה

נשבעת לך שאחרי ששלחתי.... חשבתי שאולי לא כדאי שתקראי עכשיו כי את נסערת גם לא ידעתי שאת ליד המחשב אז שידרתי לך.... שחר, אל תקראי עכשיו, תקראי כשתהיי רגועה..... ואז קראתי את מה שכתב לך יוסי.... וזה התחזק..... אז באמת אל תקראי עכשיו אולי בעוד כמה ימים.....

 

[דינה האחת]

../images/Emo39.gif../images/Emo39.gif../images/Emo39.gif

קבלי

וגם

ילדים יכולים להיות מאוד אכזריים...לא סתם נאמר המשפט חזקי ואמצי אני בטוחה שבחלוף הסערה תדעו שניכם מה טוב ביותר עבורכם, ובדעבד גם עבורו ,גם כשהוא "גדול" הוא קטן וזקוק להדרכה לגבולות כדי להרגיש בטוח כדי להרגיש שיש לו על מי לסמוך... גם אם הנלמד הוא לא בדרך הקלה מאחלת לך רק הרבה רוך ואהבה

 

[פרח 11]

בלונדה אני ממש לא מסכימה איתך../images/Emo31.gif

קודם כל, לפני ששחר אשת אביו היא בן אדם, שזקוק לכבוד מינימלי בבית שלה. כמו שזה הבית שלו/אביו כך זה בדיוק גם הבית שלה. אני ממש נגד הרעיון הזה לצאת מהבית כשהוא מגיע. מה זאת אומרת? אם הוא מגיע לביתה, אז היא צריכה לצאת משם כדי שיתמוגג על ההישג שלו וגם לא לזכות ממנו לכבוד המינימלי שמדובר כאן??? חוץ מזה, זה שבעלה של שחר מזדהה איתה זה לא חייב להיות ששחר מסיתה אותו נגד בנו. אולי אחרי 9 שנים האבא ראה את התנהגות בנו והבין שיש לו אישה עם לב, רגשות, שגם היא נפגעת מדברים מסוימים כמו שבנו נפגע מגירושיי הוריו. ההתעלמות שלו נובעת מהרצון לא להודות ששחר קיימת. ואם היא תצא מהבית כשהוא יגיע אז זה אומר שבאותו הרגע שחר לא קיימת מבחינתו. אני ממש לא מבינה פתרון מהסוג הזה. בעצם זה לא פתרון זה לטאטא את הדברים מתחת לשטיח.