שלום לכולם אמא במצוקה
אני אמא לילד בן 16 וחצי שליפני כחצי שנה יצא מהארון . אני נשואה ויש לנו עוד ילדה בת 14. מאז היציאה מהארון הבית שלנו לא כבעבר מישום מה ההרגשה היא שכולנו ביחד וכל אחד לחוד.כמו כן שורר בביתנו מין עצב ואפילו מין תחושת אבל אנחנו מאד פתוחים למצב תומכים אוהבים רוצים לעזור ואפילו מעודדים ומבינים את תחילתו של התהליך שאין מנוס מימנו לממש את רצונו של הילד לחיות לפי הזהות המגדרית אליו הוא שייך מנער לנערה. בזמן הקצר אגרנו ידע רחב ניפגשנו ושוחחנו עם אנשי מקצוע שונים ניפגשנו עם נורה הגדולה מהחיים וגם עם בנות שנמצאות בשלהי התהליך או אחריו. יחד עם זאת איננו מרגישים שיש איזו דרך אחת ויחידה ונכונה להתחיל בתהליך השינוי כל אחד חושב אחרת ואין נוסחה אחת ממה מתחילים ואיך ממשיכים הלאה וחוקית אי אפשר לקחת הורמונים מתחת לגיל 18 אבל בפועל כן יש שלוקחים מה באמת הסיכונים אבל חבל על הזמן ורצוי לקחת כמה שיותר מוקדם. במקביל לכל זה יש את הלחץ מהילד להתחיל ולשנות בטענה שזה צורך קיומי ודחוף כי הוא לא יכול יותר. הוא במצב נוראי מבולבל ושרוי בדכאון אינו יוצא לאף מקום לא משתף פעולה בטיפול המקצועי פסיכולוגית וכו.. אינו נוטל את התרופה האנטי דיכאונית שנתן לו רופא לא רגוע לא יציב בהחלטות לפעמים מגלה עוינות כלפינו אך באופן כללי משתף אותנו בבית בכל העובר עליו קשה לנו מאד אך אנחנו עושים ונעשה תמיד רק בשביל שיהיה לו טוב בדרך שלו ובקצב שלו למרות שליפעמים אנחנו יודעים שהוא טועה וכדי לא ליגרום לכעסים ונתק אנחנו מחליקים.הייתי רוצה לקבל כמה שיותר תגובות שיבינו את מצוקתנו ואולי נוכל לעשות קצת סדר בדברים ולהתחיל איפה שהוא התחלנו ליפנות אליו בלשון נקבה למשל .לעומת זאת אינו רוצה לבקר בקבוצת התמיכה של נורה למתבגרים בשום אופן לא תורם לו הוא טוען להיפגש עם טרנסקסואלים אחרים הוא יודע הכל ורוצה בדרכו שלו להתמודד ולהתחיל לפעול לעומת זאת כאשר הוא מחליט בפה לשנות דברים ואנחנו מעודדים ומשתפים איתו פעולה כרצונו הוא נסוג לנקודת ההתחלה ולא מיישם שום דבר. עזרו לי אמא גאה ואוהבת אתם נ ה ד ר י ם.
אני אמא לילד בן 16 וחצי שליפני כחצי שנה יצא מהארון . אני נשואה ויש לנו עוד ילדה בת 14. מאז היציאה מהארון הבית שלנו לא כבעבר מישום מה ההרגשה היא שכולנו ביחד וכל אחד לחוד.כמו כן שורר בביתנו מין עצב ואפילו מין תחושת אבל אנחנו מאד פתוחים למצב תומכים אוהבים רוצים לעזור ואפילו מעודדים ומבינים את תחילתו של התהליך שאין מנוס מימנו לממש את רצונו של הילד לחיות לפי הזהות המגדרית אליו הוא שייך מנער לנערה. בזמן הקצר אגרנו ידע רחב ניפגשנו ושוחחנו עם אנשי מקצוע שונים ניפגשנו עם נורה הגדולה מהחיים וגם עם בנות שנמצאות בשלהי התהליך או אחריו. יחד עם זאת איננו מרגישים שיש איזו דרך אחת ויחידה ונכונה להתחיל בתהליך השינוי כל אחד חושב אחרת ואין נוסחה אחת ממה מתחילים ואיך ממשיכים הלאה וחוקית אי אפשר לקחת הורמונים מתחת לגיל 18 אבל בפועל כן יש שלוקחים מה באמת הסיכונים אבל חבל על הזמן ורצוי לקחת כמה שיותר מוקדם. במקביל לכל זה יש את הלחץ מהילד להתחיל ולשנות בטענה שזה צורך קיומי ודחוף כי הוא לא יכול יותר. הוא במצב נוראי מבולבל ושרוי בדכאון אינו יוצא לאף מקום לא משתף פעולה בטיפול המקצועי פסיכולוגית וכו.. אינו נוטל את התרופה האנטי דיכאונית שנתן לו רופא לא רגוע לא יציב בהחלטות לפעמים מגלה עוינות כלפינו אך באופן כללי משתף אותנו בבית בכל העובר עליו קשה לנו מאד אך אנחנו עושים ונעשה תמיד רק בשביל שיהיה לו טוב בדרך שלו ובקצב שלו למרות שליפעמים אנחנו יודעים שהוא טועה וכדי לא ליגרום לכעסים ונתק אנחנו מחליקים.הייתי רוצה לקבל כמה שיותר תגובות שיבינו את מצוקתנו ואולי נוכל לעשות קצת סדר בדברים ולהתחיל איפה שהוא התחלנו ליפנות אליו בלשון נקבה למשל .לעומת זאת אינו רוצה לבקר בקבוצת התמיכה של נורה למתבגרים בשום אופן לא תורם לו הוא טוען להיפגש עם טרנסקסואלים אחרים הוא יודע הכל ורוצה בדרכו שלו להתמודד ולהתחיל לפעול לעומת זאת כאשר הוא מחליט בפה לשנות דברים ואנחנו מעודדים ומשתפים איתו פעולה כרצונו הוא נסוג לנקודת ההתחלה ולא מיישם שום דבר. עזרו לי אמא גאה ואוהבת אתם נ ה ד ר י ם.
