שלום לכולם אמא במצוקה
- פותח הנושא iris00
- פורסם בתאריך
לדוגי היקר
לגבי הקטע הראשון מה שכתבת לאורי - אני מסכימה ב-100 אחוז. לגבי מה שכתבת על איריס והבת שלה - בוא פשוט נסכים שאנחנו לא מסכימים. יש משפט שאומר "fake it until you make it". מכל מה שהיא מספרת לנו פה על הבת שלה אני לא רואה שום טעם שבעולם לדבר עליה בלשון זכר. אפילו איריס עצמה הביעה נכונות, עוד לפני שהיא פגשה אותנו, לדבר אליה בלשון נקבה. וגם אם זה חדש לה, קשה לה, כמו שהדברים מסתמנים כנראה שבסופו של דבר הם בכל מקרה ייצטרכו לפנות לבתם בלשון נקבה, אז למה לא להתחיל "להתרגל" מעכשיו? בסופו של דבר זה ייתפוס, ואני גם לא מאמינה באופן אישי שבעתיד היא תסתכל על הבת שלה ותגיד לעצמה בלב "זה הבן שלי, נולד לי בן, מבחינתי תמיד יהיה לי בן". לדעתי הדברים ייטמעו וישקעו מתישהו. החווייה היא יותר חזקה ומשמעותית מהתיאוריה. בעיניין ההורמונים - אני מקווה שזה ייסתדר בשבילך, כי נשמע לי שהם מביאים אותה בדרך הנכונה אל המטרה והשאיפה שכתבת בפיסקה הראשונה. אפשר להתעניין ולשאול באיזה סייד אפקטס נתקלת?
לגבי הקטע הראשון מה שכתבת לאורי - אני מסכימה ב-100 אחוז. לגבי מה שכתבת על איריס והבת שלה - בוא פשוט נסכים שאנחנו לא מסכימים. יש משפט שאומר "fake it until you make it". מכל מה שהיא מספרת לנו פה על הבת שלה אני לא רואה שום טעם שבעולם לדבר עליה בלשון זכר. אפילו איריס עצמה הביעה נכונות, עוד לפני שהיא פגשה אותנו, לדבר אליה בלשון נקבה. וגם אם זה חדש לה, קשה לה, כמו שהדברים מסתמנים כנראה שבסופו של דבר הם בכל מקרה ייצטרכו לפנות לבתם בלשון נקבה, אז למה לא להתחיל "להתרגל" מעכשיו? בסופו של דבר זה ייתפוס, ואני גם לא מאמינה באופן אישי שבעתיד היא תסתכל על הבת שלה ותגיד לעצמה בלב "זה הבן שלי, נולד לי בן, מבחינתי תמיד יהיה לי בן". לדעתי הדברים ייטמעו וישקעו מתישהו. החווייה היא יותר חזקה ומשמעותית מהתיאוריה. בעיניין ההורמונים - אני מקווה שזה ייסתדר בשבילך, כי נשמע לי שהם מביאים אותה בדרך הנכונה אל המטרה והשאיפה שכתבת בפיסקה הראשונה. אפשר להתעניין ולשאול באיזה סייד אפקטס נתקלת?
טורפדואית יקרה תודה....
לטורפדואית שלום. אני קראתי את תגובתך המעניינת שוב ושוב ומתוכן הדברים מאד התחברתי נגעת בנקודות חשובות והשתמשת במילים הנכונות לגבי הבעת דעותייך אני בטוחה מהטקסט שלא רק ההגיון אלה גם הרגש הנחה אותך לבחור מילים כל כך נעימות שדיברו לליבי ולהגיון שבי עזרת לי בקטע להבין שישנם דברים שלא צריך להוציא עלהם אנרגיות וכדאי להוריד לחץ מאיתנו ומהילדה ולתת להם לזרום. אנני יודעת במה את עוסקת אך כושר הביטוי שלך בדרגה של יועצת מקצועית ואני חייבת להחמיא על כך. אני רוצה להודות לך ואני מקווה שאוכל להיות חזקה יותר פיזית ונפשית כדי לתרום ולעזור או אפילו להביע דעה משלי אני באמת מקווה שכולנו נימצא את הדרך הנכונה לפעול ולחיות טוב. יישר כח. אתכם באש ובמים איריס אמא גאה
לטורפדואית שלום. אני קראתי את תגובתך המעניינת שוב ושוב ומתוכן הדברים מאד התחברתי נגעת בנקודות חשובות והשתמשת במילים הנכונות לגבי הבעת דעותייך אני בטוחה מהטקסט שלא רק ההגיון אלה גם הרגש הנחה אותך לבחור מילים כל כך נעימות שדיברו לליבי ולהגיון שבי עזרת לי בקטע להבין שישנם דברים שלא צריך להוציא עלהם אנרגיות וכדאי להוריד לחץ מאיתנו ומהילדה ולתת להם לזרום. אנני יודעת במה את עוסקת אך כושר הביטוי שלך בדרגה של יועצת מקצועית ואני חייבת להחמיא על כך. אני רוצה להודות לך ואני מקווה שאוכל להיות חזקה יותר פיזית ונפשית כדי לתרום ולעזור או אפילו להביע דעה משלי אני באמת מקווה שכולנו נימצא את הדרך הנכונה לפעול ולחיות טוב. יישר כח. אתכם באש ובמים איריס אמא גאה
את נהדרת!../images/Emo24.gif
לא לכל טרנסית בגיל הזה יש הורים כמוכם, לפחות עד כמה ששמעתי. בתור התחלה - זה קודם כל מאוד חשוב. לא שזה פותר את כל הבעיות. כי מדובר בתהליך לא קל שמצטלב עם גיל לא קל, אבל קודם כל יש לבת שלכם תמיכה בבית, וזה בהחלט לא דבר מובן מאליו בקשר לטיפול פסיכולוגי - אין לי מושג אם ד"ר אילנה ברגר מטפלת במתבגרים (משום מה זכור לי שלא, אבל אולי אני טועה), אבל אולי היא יכולה להמליץ על מישהו אחר. היתרון שלה הוא שהיא ממש מתמחה בענין. זה כמובן לא אומר שהיא טובה בשביל כל אחת. היא גם עובדת עם פסיכיאטר צמוד לעניני תרופות והורמונים, אם אני זוכר נכון. גם אם לא מדובר במטפלת מומחית לעניין, נראה לי חשוב שתהיה לו/לה לפחות גישה בריאה, אמפתית ומקבלת, ושתהיה גם נכונות ללמוד. יכול להיות שהדיכאון באמת בא במקום ראשון, ביחוד אם הוא חמור. אבל הפסיכולוג/ית או מי שזה לא יהיה צריכים לקבל, לפחות כמוכם, את הזהות המגדרית, ולהביא אותה בחשבון. חוסמי הורמונים גבריים - חוץ מעניין החוקיות (למיטב ידיעתי זה לא חוקי בדיוק כמו הורמונים נשיים) - יש גם תופעות לואי שכדאי לבדוק, כל מיני בדיקות שצריך לעשות גם אם לוקחים באופן בלתי חוקי וכן הלאה. זה לא דבר קל. כאלטרנטיבה, יש עוד הרבה דברים שאפשר לעשות לפני הורמונים. למשל הסרת שער או פשוט הופעה נשית (ביגוד, איפור וכאלה) - זה לא קורה ביום. קיימת גם השאלה איך הבת שלכם עומדת לפני חברותיה, בבית הספר וכו'. אם יש לה למשל חברות/ים שמקבלות אותה. מחזיק לכם אצבעות
לא לכל טרנסית בגיל הזה יש הורים כמוכם, לפחות עד כמה ששמעתי. בתור התחלה - זה קודם כל מאוד חשוב. לא שזה פותר את כל הבעיות. כי מדובר בתהליך לא קל שמצטלב עם גיל לא קל, אבל קודם כל יש לבת שלכם תמיכה בבית, וזה בהחלט לא דבר מובן מאליו בקשר לטיפול פסיכולוגי - אין לי מושג אם ד"ר אילנה ברגר מטפלת במתבגרים (משום מה זכור לי שלא, אבל אולי אני טועה), אבל אולי היא יכולה להמליץ על מישהו אחר. היתרון שלה הוא שהיא ממש מתמחה בענין. זה כמובן לא אומר שהיא טובה בשביל כל אחת. היא גם עובדת עם פסיכיאטר צמוד לעניני תרופות והורמונים, אם אני זוכר נכון. גם אם לא מדובר במטפלת מומחית לעניין, נראה לי חשוב שתהיה לו/לה לפחות גישה בריאה, אמפתית ומקבלת, ושתהיה גם נכונות ללמוד. יכול להיות שהדיכאון באמת בא במקום ראשון, ביחוד אם הוא חמור. אבל הפסיכולוג/ית או מי שזה לא יהיה צריכים לקבל, לפחות כמוכם, את הזהות המגדרית, ולהביא אותה בחשבון. חוסמי הורמונים גבריים - חוץ מעניין החוקיות (למיטב ידיעתי זה לא חוקי בדיוק כמו הורמונים נשיים) - יש גם תופעות לואי שכדאי לבדוק, כל מיני בדיקות שצריך לעשות גם אם לוקחים באופן בלתי חוקי וכן הלאה. זה לא דבר קל. כאלטרנטיבה, יש עוד הרבה דברים שאפשר לעשות לפני הורמונים. למשל הסרת שער או פשוט הופעה נשית (ביגוד, איפור וכאלה) - זה לא קורה ביום. קיימת גם השאלה איך הבת שלכם עומדת לפני חברותיה, בבית הספר וכו'. אם יש לה למשל חברות/ים שמקבלות אותה. מחזיק לכם אצבעות
לאורי 0 תודה....
נתחיל מזה שכולכם אומרים שאני נהדרת. זה מאד מרגש מחמיא ונותן הרגשה טובה מעודד ומחבק. מעבר לזה אני ובעלי כמובן לא עלה בדעתינו אלטרנטיבה אחרת ואיננו מסוגלים להבין דרך אחרת חוץ מאשר לעודד לתמוך ולהקל. יותר מזה יש לנו צורך גדול לפצות את הילדה על הסבל והמצוקה שעברה עולות בנו מחשבות שאנחנו נשנה את העולם ושניפעל בגדול למען הקהילה ונשנה דברים מעוותים כמו הורים שדוחים את ילדהם ולא משנה מאיזו סיבה אני מלאת אמונה שאפשר להגיע לכל לב של אדם באשר הוא ונימצא את הדרך. אנחנו לא מרגישים גיבורים והתיסכול הגדול שלנו הוא איך ומה ומתי לעשות את הדברים הנכונים וזה מתסכל מאד אך אני מקווה שכולנו נימצא נתיב נכון אני מודה לך מאד ולכולם. אתכם באש ובמים איריס אמא גאה
נתחיל מזה שכולכם אומרים שאני נהדרת. זה מאד מרגש מחמיא ונותן הרגשה טובה מעודד ומחבק. מעבר לזה אני ובעלי כמובן לא עלה בדעתינו אלטרנטיבה אחרת ואיננו מסוגלים להבין דרך אחרת חוץ מאשר לעודד לתמוך ולהקל. יותר מזה יש לנו צורך גדול לפצות את הילדה על הסבל והמצוקה שעברה עולות בנו מחשבות שאנחנו נשנה את העולם ושניפעל בגדול למען הקהילה ונשנה דברים מעוותים כמו הורים שדוחים את ילדהם ולא משנה מאיזו סיבה אני מלאת אמונה שאפשר להגיע לכל לב של אדם באשר הוא ונימצא את הדרך. אנחנו לא מרגישים גיבורים והתיסכול הגדול שלנו הוא איך ומה ומתי לעשות את הדברים הנכונים וזה מתסכל מאד אך אני מקווה שכולנו נימצא נתיב נכון אני מודה לך מאד ולכולם. אתכם באש ובמים איריס אמא גאה
<חיבוק>
נפלא בעיני שאת כל כך תומכת! זה בפני עצמו כבר דבר גדול וחשוב. בעניין התחלת התהליך לפני גיל 18 - אני ממש לא מבינה בזה ולא סמכות, אבל אפ ברור לכולם לאן זה הולך, וברור שזה מה שנכון לבתך, למה לא לבדוק אופציות של להתחיל כבר עכשיו? נראה לי חשוב מאד לעשות את זה בהשגחת רופא, מישהו שיודע כמה, איעך ומה, אבל אם אי אפשר בארץ, אולי איכשהו דרך חו"ל או משהו כזה? אני לא יודעת איך, אבל הייתי מבררת. יש הגיון במה שאדם אמר על לטפל קודם בדיכאון, אבל אני לא בהכרח מסכימה. עבדתי פעם בעבודה שממש שנאתי, וכל העולם ניסה לרפא אותי, לעודד אותי, לתקן אותי - עד רמה של להציע לי תרופות פסיכיאטריות. בסוף פשוט עברתי לעבודה אחרת, והעניין נפתר בלי יותר מדי סיבוכים. אם הסיבה לדכאון היא שהתהליך לא מתקדם, אולי קידום שלו יפתור את העניין בפשטות. מצד שני, אני לא מכירה אותה או את המצב, אז אני באמת לא יודעת. זה לא פתרון לבעיות שלא נובעות ישירות מזה.
נפלא בעיני שאת כל כך תומכת! זה בפני עצמו כבר דבר גדול וחשוב. בעניין התחלת התהליך לפני גיל 18 - אני ממש לא מבינה בזה ולא סמכות, אבל אפ ברור לכולם לאן זה הולך, וברור שזה מה שנכון לבתך, למה לא לבדוק אופציות של להתחיל כבר עכשיו? נראה לי חשוב מאד לעשות את זה בהשגחת רופא, מישהו שיודע כמה, איעך ומה, אבל אם אי אפשר בארץ, אולי איכשהו דרך חו"ל או משהו כזה? אני לא יודעת איך, אבל הייתי מבררת. יש הגיון במה שאדם אמר על לטפל קודם בדיכאון, אבל אני לא בהכרח מסכימה. עבדתי פעם בעבודה שממש שנאתי, וכל העולם ניסה לרפא אותי, לעודד אותי, לתקן אותי - עד רמה של להציע לי תרופות פסיכיאטריות. בסוף פשוט עברתי לעבודה אחרת, והעניין נפתר בלי יותר מדי סיבוכים. אם הסיבה לדכאון היא שהתהליך לא מתקדם, אולי קידום שלו יפתור את העניין בפשטות. מצד שני, אני לא מכירה אותה או את המצב, אז אני באמת לא יודעת. זה לא פתרון לבעיות שלא נובעות ישירות מזה.
היי איריס - כולי לרשותך
ברגע שכתבת כאן - ניצחת בכל המערכה. חיבוקים וכל הכבוד. אני אשה שעברה ניתוח שינוי מין לפני 8 חודשים, בגיל... 53, אחרי תהליך ארווווך של 39 שנות מחקר ו- 14 שנות מעבר. והכל לבד לבד... התמודדתי ועדיין מתמודדת עם קבלה אצל הילדים, ואצל המשפחה המורחבת. הקיצר: הריני מגוייסת בזאת לפרוייקט הנהדר שלכם, במפגשים ככל שתרצו, בהתכתבות, במידע אדיר שצברתי (אני מדענית). כיתבי לי ונקבע פגישה, ואתן לך טלפון לכל שאלה ורגע (אסור כאן בפורום) [email protected] חיבוקים יערה
ברגע שכתבת כאן - ניצחת בכל המערכה. חיבוקים וכל הכבוד. אני אשה שעברה ניתוח שינוי מין לפני 8 חודשים, בגיל... 53, אחרי תהליך ארווווך של 39 שנות מחקר ו- 14 שנות מעבר. והכל לבד לבד... התמודדתי ועדיין מתמודדת עם קבלה אצל הילדים, ואצל המשפחה המורחבת. הקיצר: הריני מגוייסת בזאת לפרוייקט הנהדר שלכם, במפגשים ככל שתרצו, בהתכתבות, במידע אדיר שצברתי (אני מדענית). כיתבי לי ונקבע פגישה, ואתן לך טלפון לכל שאלה ורגע (אסור כאן בפורום) [email protected] חיבוקים יערה
ליערה תגובה מאיריס....
נתחיל בתודה תודה. שנית אני רוצה לשתף אותך ואת כולם ברגשותיי ובמה שעובר עליי. אומנם בזמן כה קצר אגרנו אני ובעלי מידע רחב ומכל הבא ליד בנושא ובטוחה שיש עוד מה לדעת וללמוד . בין זה לבין לחוות דברים ההבדל גדול, היום עם כל הידע והקבלה והפתיחות והרצון האדיר להשתחרר ממצוקות רגשיות שאנחנו חוווים יש עדיין נקודות שלא השלמנו איתם בתור הורים או קשה לנו להפריד את ההגיון מהרגש,יש למשל יסורי מצפון מהעבר מהילדות שלה איך לא ידענו? למה התנהגנו ככה?ואם היינו אז פועלים אחרת? למה לא היינו יותר קשובים? כל החוויות הקשות שהילדה חוותה בבית הספר ומהסביבה כי תמיד היא היתה מין איזה עוף מוזר. יש גם את חוסר האונים והרחמים שבתור הורים מציפים אותנו באובר וזה גורם לנו כרגע לפגיעה בתיפקוד היום יומי. אני למשל לא חזרתי לעבוד מאז היציאה מהארון יש לי התקפי חרדה התפרצויות בכי מצבי רוח משתנים מן תסמיני דכאון. כמובן שאנו נעזרים בטיפול מקצועי משפחתי אבל כרגע כולנו בקרשים. אז אם עד עכשיו חשבתם שאני סופרוואמן אז תדעו שאולי יש לי פוטנציאל אבל כרגע לו אני בתקופה הכי קשה שחוויתי בחיי . אבל יחד עם זאת אני ובעלי רוצים בתור הורים להיות טובים וגדולים מהחיים לתת לילדה שלנו את הכלים לחיות טוב . באופן כללי אנחנו אנשים מאד פתוחים וחמים ובלי שום קשר אוהבים לעזור ולתרום וביתנו פתוח לכל ומכבדים כל אדם באשר הוא וחינכנו את בנותינו לסבלנות וסובלנות להסביר פנים לזולת ולשונה להיות אדיב וכו...אין לכם מושג כמה הילדה שלנו יישמה במהלך השנים ממש מילדות את המושגים הללו תמיד אבל תמיד היתה בה חמלה על החלש,השונה,הנכה בצורה בילתי ניתנת להסבר ואל כך אני גאה מאד וביגלל זה תמיד נחשבה לדמות נאהבת ונערצת שמוקפת חברים ובני משפחה פשוט סטארית זאת המילה הנכונה מלאת אצילות נפש.אני כותבת את זה ולא מסוגלת להפסיק את הדמעות...קשה לי להמשיך.... אני בסדר אני מאד מקווה שלמרות גילה הצעיר החברה תדע לתגמל אותה כראוי על אישיותה המאד מיוחדת ועל תרומתה. אני אומנם כותבת בסערת רגשות אבל הבטחנו לעצמנו שנפעל ונלחם למען הקהילה כדי שתלמד לקבל את השונה ולעזור לחלש. מהמקום שאנחנו נימצאים עכשיו קשה מאד ליפעול אבל אני בטוחה שעוד תישמעו עליינו. כל דבר בעתו. אני זקוקה להפסקה סליחה אבל אני יחזור איריס אמא גאה אתכם באש ובמים.
נתחיל בתודה תודה. שנית אני רוצה לשתף אותך ואת כולם ברגשותיי ובמה שעובר עליי. אומנם בזמן כה קצר אגרנו אני ובעלי מידע רחב ומכל הבא ליד בנושא ובטוחה שיש עוד מה לדעת וללמוד . בין זה לבין לחוות דברים ההבדל גדול, היום עם כל הידע והקבלה והפתיחות והרצון האדיר להשתחרר ממצוקות רגשיות שאנחנו חוווים יש עדיין נקודות שלא השלמנו איתם בתור הורים או קשה לנו להפריד את ההגיון מהרגש,יש למשל יסורי מצפון מהעבר מהילדות שלה איך לא ידענו? למה התנהגנו ככה?ואם היינו אז פועלים אחרת? למה לא היינו יותר קשובים? כל החוויות הקשות שהילדה חוותה בבית הספר ומהסביבה כי תמיד היא היתה מין איזה עוף מוזר. יש גם את חוסר האונים והרחמים שבתור הורים מציפים אותנו באובר וזה גורם לנו כרגע לפגיעה בתיפקוד היום יומי. אני למשל לא חזרתי לעבוד מאז היציאה מהארון יש לי התקפי חרדה התפרצויות בכי מצבי רוח משתנים מן תסמיני דכאון. כמובן שאנו נעזרים בטיפול מקצועי משפחתי אבל כרגע כולנו בקרשים. אז אם עד עכשיו חשבתם שאני סופרוואמן אז תדעו שאולי יש לי פוטנציאל אבל כרגע לו אני בתקופה הכי קשה שחוויתי בחיי . אבל יחד עם זאת אני ובעלי רוצים בתור הורים להיות טובים וגדולים מהחיים לתת לילדה שלנו את הכלים לחיות טוב . באופן כללי אנחנו אנשים מאד פתוחים וחמים ובלי שום קשר אוהבים לעזור ולתרום וביתנו פתוח לכל ומכבדים כל אדם באשר הוא וחינכנו את בנותינו לסבלנות וסובלנות להסביר פנים לזולת ולשונה להיות אדיב וכו...אין לכם מושג כמה הילדה שלנו יישמה במהלך השנים ממש מילדות את המושגים הללו תמיד אבל תמיד היתה בה חמלה על החלש,השונה,הנכה בצורה בילתי ניתנת להסבר ואל כך אני גאה מאד וביגלל זה תמיד נחשבה לדמות נאהבת ונערצת שמוקפת חברים ובני משפחה פשוט סטארית זאת המילה הנכונה מלאת אצילות נפש.אני כותבת את זה ולא מסוגלת להפסיק את הדמעות...קשה לי להמשיך.... אני בסדר אני מאד מקווה שלמרות גילה הצעיר החברה תדע לתגמל אותה כראוי על אישיותה המאד מיוחדת ועל תרומתה. אני אומנם כותבת בסערת רגשות אבל הבטחנו לעצמנו שנפעל ונלחם למען הקהילה כדי שתלמד לקבל את השונה ולעזור לחלש. מהמקום שאנחנו נימצאים עכשיו קשה מאד ליפעול אבל אני בטוחה שעוד תישמעו עליינו. כל דבר בעתו. אני זקוקה להפסקה סליחה אבל אני יחזור איריס אמא גאה אתכם באש ובמים.
איריס יקרה - הכל לפי לוח הזמנים שלך
אני יודעת גם לחבק בשתיקה, גם לבכות בצוותא. כל שאני מציעה - להיות לצידך, להאזין עוד ועוד כשתרצי - אדבר, ואז קשה לעצור אותי
אני חושבת שגם הילדה זקוקה לחיבוק - קשה לה עם ההתפרקות שלכם מאוחר יותר, אני חושבת שהסיפור שלי יכול לעודד אבל כרגע את פשוט בתקופת אבלות (שאלי את הפסיכולוגית) ובאבלות אין יושבים לבד אלא מזמינים אורחים ומתאבלים בחברותא גם צוחקים בין הדמעות אני יכולה צ'יק צ'ק לארגן לך המון אורחים וגם להביא כיבוד אין כמו חיבוק וחיוך להעניק לנו כוחות להמשיך במלחמה - ואצלכם זו אומנם התחלה, אבל בניצחון אדיר חיבוקים יערה
אני יודעת גם לחבק בשתיקה, גם לבכות בצוותא. כל שאני מציעה - להיות לצידך, להאזין עוד ועוד כשתרצי - אדבר, ואז קשה לעצור אותי
לא מצליחה.
אני רואה את המעטפה המהבהבת, מקליקה ויוצא לי כרטיס אישי לא מופיעה לי תגובה, הבנות שלי בטוח מבינות אבל לא רוצות לעזור לי. האם מה שנשלח לשם רק אני יכולה ליראות או עוד יכולים להגיע לזה? ודרך אגב הבת שלי לא חזרה הביתה אבל שוחחנו בטלפון ואני מקווה שיהיה בסדר. אנחנו ככל הניראה בעלי ואני נגיע היום למצעד, הוא מהסס לא יודעת למה. איריס
אני רואה את המעטפה המהבהבת, מקליקה ויוצא לי כרטיס אישי לא מופיעה לי תגובה, הבנות שלי בטוח מבינות אבל לא רוצות לעזור לי. האם מה שנשלח לשם רק אני יכולה ליראות או עוד יכולים להגיע לזה? ודרך אגב הבת שלי לא חזרה הביתה אבל שוחחנו בטלפון ואני מקווה שיהיה בסדר. אנחנו ככל הניראה בעלי ואני נגיע היום למצעד, הוא מהסס לא יודעת למה. איריס
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.