שלום לכולם - וברוכים הבאים!

[כלנית חייכנית]

התקשורת בחגים

איך מגשרים על הפערים בתקופת החגים כשכל המשפחה ניפגשת...אלה שלא נתקלים בהם ביומיום...אלה שצברו כעסים עם השנים...אלה שבאים כדי לחרחר ריב ומדון בליבם ואולי הם כלל לא אשמים כי הם כאלה-אנשי מדון. תמיד חשבתי שהחגים הם לאיחוד ואחוה והמון אהבה....כמה נאיבית הייתי והמציאות הוכיחה לי אחרת.. חג שמייח כלנית

 

[יעל ארבל]

שלום לכולם - וברוכים הבאים!

בעוד מספר דקות אנחנו מתחילים במפגש ללימוד העקרונות של תקשורת מקרבת. אתם מוזמנים להגיב, לשאול ולהתלבט איתנו. כדי להקל על כולנו אני פותחת כאן שרשור חדש ואפשר לכתוב הודעות כאן. הודעות שנכתבו בשרשור שנפתח לפני מספר ימים - ייענו בשרשור המקורי. מאחלת לכולנו מפגש נעים,

 

[ציפור דרור מעופפת]

שלום אני כאן ../images/Emo13.gif

 

[אייקו1]

מפגש? כאן? עכשיו?

אני יושבת לי כאן מוכנה ומזומנה, אפילו הבאתי כיבוד, ואף אחד לא בא? אז אני בינתיים אספר לי בדיחה/חידה: באיצטדיון כדורגל היו מלא אנשים, לפתע התחיל לרדת גשם, רק לאיש אחד היתה מטריה - איך יתכן שאף אחד לא נרטב?

 

[ארנינה]

הגענו. פשוט היה גשם... ../images/Emo13.gif

 

[מיקילוש1]

איזה כיף להכיר את הפורום הזה

במהלך השלוש שנים האחרונות למדתי במסגרת השתלמות גננות את נושא תקשורת לא אלימה. אני מיישמת את התוכנית בגן ובבית.

 

[דובדבן 1]

הי, גם אני מושפעת מהתוכנית ומנסה לי

ליישם, איזה פעילויות את עושה בגן?? האם את משתמשת במאגר הרגשות שיעל העלתה כאן? אני כרגע מרגישה תקועה אם ילדים שהיוזמות שלי לא מדברות אליהן.. ילדים מקשים,

 

[ארנינה]

את מוכנה להביא דוגמאות של תקיעות?

 

[דובדבן 1]

טוב דוגמא בעייתית

בגן השנה יש כמה בנות שמציקות אחת לשניה. האווירה היא כזאת. הערות כמו"השמלה שלך יפה, אבל שלה ממש מכוערת." אם את רוצה לבוא אלי אחר הצהריים אז אל תדברי איתה" "אני לא רוצה לשבת לידה היא לא יודעת לצייר יפה" "היא מגעילה אותי אם הנזלת שלה" ועוד. מאז שאני משתמשת בשפת הג'ירף לא נתקלתי באלימות מילולית שכזאת. אך השנה יש ילדה דומיננטית שמפעילה אותי אם הרוע שלה. ברור לי שהאסרטיביות שלה עושה לי. אני בנאדם שמאד חשוב לו לרצות. לדאוג לאווירה טובה - ואני משלמת מחירים. בשנים האחרונות אני עובדת על אסרטיביות. היא תוקפנית , תקיפה ומשיגה מטרות בלי לראות את הצד השני. לדוגמא: כשבאה סייעת חדשה .עוד לפני שנכנסה לגן אמרה לה "את מכוערת, ואנחנו לא רוצים אותך כאן. כדאי לך ללכת ולא לחזור!!!!!" אני לא הצלחתי לקבל שום הסבר להתבטאות הגסה. הפרדתי אותה מהפעילות השותפת וביחד הכנו ציור לקבלת הפנים לסיעת החדשה. כשבררו בבית מה גרם לה לתקוף את הסייעת הסבירה שחשבה שכך תחזיר את הסייעת הקודמת ....

 

[ארנינה]

מתחילה מהסוף: "מאחורי כל צרחה יש

צורך" - זה המוטו שלי בתקשורת מקרבת. אני באמת ובתמים חושבת, שמעט מאד אנשים הם באמת "רעים". ואולי במיוחד כשמדובר בילדים. כשילדה מתנהגת כמו שאת מתארת - בעיקר נחמץ לי הלב. כי אני מתארת לעצמי שהיא חיה בכזאת כמות של רעב להתייחסות לצרכים שלה, שהדרך שהיא מצאה ללכוד תשומת לב אליהם היא זאת שאת מתארת: צרחות (גם שתיקות הן לפעמים צרחות!). האמנות העמוקה של לחיות תקשורת מקרבת (ואני אומרת "אמנות" כי זה לגמרי לא מובן מאליו) היא המאמץ להישאר בערנות לרעיון הזה, לחיפוש האמיתי אחר האנושי שבכל מעשה. עצם זה שאני אומרת לעצמי את המאנטרה הזאת "מאחורי כל צרחה....", גם אם אני בשום אופן לא מצליחה להבין מהו (לעזאזל) הצורך, מאפשרת לי לבוא במגע עם החמלה שלי, שמצידה מולידה בי שרירים חדשים של הבנה ויכולת הכלה. מכאן - גם נולדות לי, בהדרגה, תגובות חדשות, בעיקר שאלות שאני מפנה לאותה ילדה - במקום לפעול כלפיה באופן שלרוב לא נותן לה אפשרות לבטא את מלוא המצוקה שלה. למשל: אז את ממש לא נהנית לראות את הסייעת כאן? (כי ברור לי שהשימוש ב"מכוערת" הוא לא אישי, אלא נועד להביע משהו רגשי). ואם היא ממשיכה אחרי כמה פעשמים של נסיונות אמפתיים מצידי - אני עוברת לביטוי עצמי מאד ברור ואסרטיבי (שלא מנסה לרַצות אותה! - גם כאן יש לך הזדמנות להתעצם): "את יודעת, נורא עצוב לי לשמוע אותך מדברת ככה. אני מתארת לי שמשהו מאד לא מוצא חן בעינייך, אבל מאד קשה לי לשמוע את המלים האלו, כי אני חושבת שהן יכולות להעליב. את מוכנה לנסות להגיד לי מה היית רוצה עכשיו?" מתאים לך לנסות?

 

[דובדבן 1]

בהחלט מתאים לי לנסות

אני חושבת שאני מגיבה תגובות דומות כשאני מתכננת תגובה , זה לא יוצא ספונטני. איך היית מגיבה להצקות שלה בחברת הילדים?

 

[ארנינה]

ואיזה כיף שכיף לך! ושהגעת. ברוכה!

 

[אייקו1]

היי ארנינה נעים מאוד אני מיכל ../images/Emo13.gif

והתשובה: האף של האחד שהיתה לו מטריה לא נרטב...משמע: אף אחד לא נרטב

 

[יעל ארבל]

ארנינה באמצע לכתוב תשובה-

היא מוסרת שהיא מתחת למטריה ותגיח בקרוב...

 

[ארנינה]

שלום מאד - גם ממני

לפני - וגם אחרי - שאני פונה להתייחס לדברים שכתבכתם - ועוד תכתבו, אני רוצה להגיד כמה מילות הכוונה ראשוניות: אנחנו כאן לא כדי לפתור בעיות. ומן הסתם גם לא נספיק לכסות ולו רבע מסך היריעה הרחבה והעמוקה של מודל תקשורת מקרבת. מה כן? אני כאן כדי ללמוד, לנסות להבין, ולפעמים להסביר - איך אני רואה יחסים בין בני אדם - וקודם כל עם עצמי. נקודת המוצא שלי - ושל תקשורת מקרבת - היא השאיפה לראות מעבר למלים, לסיפור, לסרט שרץ בראש שלנו. אל תוך הסרט הזה אני מכוונת פנס (שפעמים רבות אני היא המחזיקה בו, כשאני מעבירה סדנא למשל), בהנחה שכל החומר שאני מחפשת שם - ישנו, וקיים אצל האדם שמולי; רק שתשומת-הלב שלו או שלה נתונה כרגע לסיפור שרץ בראש, שממנו נובעות כל תגובותיו/ה. כשאני מגיבה מתוך הסיפור, לרוב אני עושה זאת אחרי ש"מצאתי" מי אשם במצב; כי הסיפורים שלנו הם תוצאה של החיפוש אחרי מי אשם ומי לא בסדר. ואז או שזה "הם" או שזאת אני. מכאן הדרך לכעס, אשמה או פחד - קצרה ופשוטה. לעומת זאת, כשאני מצליחה לחצות את הסיפור ולראות מעבר לו - אני מגלה עולמות שלמים, מדהימים, של יופי אנושי. גם כשהמעשים שאנשים עשו (או אני) לא ממש אהובים עלי. טוב. ניגש למלאכה. תשאלו. הביאו סיפורים מהבית, מהעבודה, מהזוגיות, התלבטויות, כמיהות - כל מה שיכול לאכלס את המפגשים שיש לנו עם עצמנו ועם סביבתנו. ומה שנספיק - יבורך. מה שלא - אנחנו כאן גם מחר. אפילו מחרתיים...

 

[אייקו1]

תקשורת באה מהמילה קשר

קשר הוא לפעמים גם פלונטר.. אני לומדת להקשיב לעצמי, בנוסף, אני מקשיבה לאחר - מה מבין הדברים שלו, "מקפיצים" אותי עדיין קשה לי להפריד ביני לבין האחר ולהקשיב לו הקשבה מלאה, אוביקטיבית, בלי לראות את עצמי בסיטואציות דומות. ביחוד כשלמדתי שכולנו השתקפויות אחד של השני. אם לחברה שלי יש בעיה שהיא מעלה, סביר להניח שזו בעיה שגם אני עובדת עליה בדיוק, שכן, יותר קל לנו לראות דברים כאלה אצל האחרים מאשר אצלנו. יצא מבולבל?

 

[יעל ארבל]

מאגר רגשות

אני מצרפת בהודעה הזאת דף ובו רשימת הרגשות שקיימים אצלנו. רגשות הוא אחד המרכיבים בתקשורת מקרבת והדף הזה יהיה רלוונטי ממש בעוד דקה כשארנינה תסיים את התשובה שלה לדברים של אייקו.

 

[דובדבן 1]

מסתכלת על מאגר הרגשות ומנסה להתחבר

את מוכנה לתת לנו יותר כלים לשימוש במאגר הרגשות?

 

[יעל ארבל]

היי דובדבן

את מדברת על כלים שקשורים באיזה מצב כדאי להשתמש בו, או ממש באופן פיזי איך עושים בו שימוש? אני אענה משהו - ואם זה לא זה, אז תכווני אותי קצת. בסדר? מאז שאני מכירה את המודל ורוצה להשתמש בו במצבים יום-יומיים, גם בהבנה של עצמי (מה אני מרגישה, מה אני צריכה) וגם בהבנה של אחרים (שימוש באמפתיה) - אני לוקחת איתי את מאגר הרגשות והצרכים לכל מקום שאני הולכת אליו. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי נורא רוצה להבין מה קורה לי עכשיו, מה אני מרגישה ולא מצליחה, אז אני שולפת את המאגר מהתיק שלי ומעיינת בו. זה עושה הבדל במיוחד כשאני חווה בליל של רגשות שאין לי מושג מאיפה להתחיל להסתכל עליהם. כשאני מנסה להקשיב למישהו (באמת להקשיב) ולהבין מעבר למלים שהוא מדבר, לעתים קרובות אני נעזרת במאגרי הרגשות והצרכים כדי לזהות מה הוא או היא עשויים להרגיש עכשיו כשהם אומרים מה שהם אומרים. השימוש במאגרים האלו מאוד מקל את היכולת להתבטא בתקשורת מקרבת לפי השפה של המודל. ואם אפשר קצת להקל על החיים.... אז למה לא?

 

[יערית111]

מה עם קנאה? מה עם נקמה? מה עם

מה עם ריקנות, שיעמום, תיסכול, יאוש, ועוד כמה שאפשר לחשוב עליהם. לא הכנסתם שם כמה רגשות מאוד בסיסיים