שלום לכולם\ן

[קולולוש28]

שלום לכולם\ן

שלום לכולם, רואה את ההודעות ושמחה שיש מעין מקום כזה שאפשר להביא בו דילמות מהסוג הזה.. תהיות ומחשבות. גם עבורי ועבור בת הזוג שלי, בעתיד הלא רחוק..
אז ככה.. אני ובת זוגתי יחד כבר 4 שנים והגיע הזמן בזמן האחרון עבורנו, להתחיל תהליך של הבאת ילד לעולם(!) אנחנו מאוד מתרגשות ומוכנות ככל האפשר, אך עומדת בפנינו דילמה.. האחת רוצה להביא עם אבא פעיל, והשנייה רוצה להביא מתרומה, מבנק הזרע. שתינו אוחזות במקל, אמנם לא דוחפות אחת את השנייה קדימה ואחורה, אבל מחזיקות חזק במקל- כלומר- כל אחת מאוד בשלה, עם רשימת יתרונות שעולה על החסרונות.. וקשה לנו להניח את המקל ולצאת לדרך. אז החלטנו כצעד הבא פשוט לפגוש LIVE אנשים שעשו זאת כך או כך על מנת שאחת תוכל להיכנס לנקודת המבט של השנייה בצורה יותר אמיתית, לבחון את היתרונות והחסרונות בצורה יותר אמיתית ומוחשית ולבדוק איך זה מרגיש כך או כך- לפני שמחליטים.

כאן אני פונה אליכם, נשמח לשמוע עצות, מחשבות והגיגים לגבי שתי הדרכים, המלצות לכאן או לכאן, ברור לנו שבסופו של דבר אין טוב או רע, נכון או לא נכון אלא הרגשה משותפת שמכילה הן את היתרונות והן את החסרונות. בנוסף נשמח להיפגש עם זוגות שעשו את זה ומקיימים תא משפחתי, לכאן או לכאן. האמת כרגע חסרים לנו מפגשים עם זוגות שהחליטו להביא עם אבא פעיל, אבל כל מפגש או שיחה אפילו טלפונים (אם מתאים כך או כך)- תתקבל בברכה,

בהמון אהבה ותודה,

 

[כאן הם]

ההמלצה היחידה זה להתפשר בינכן

אני מאוד מאוד מבין כל אחת מכן, לחוד. אפשר בקלות להבין למה אחת חושבת שחשוב שהאב הביולוגי השני יהיה ידוע, ואפשר להבין למה השנייה חושבת שעדיך תרומת זרע אנונימית.

אבל אני ממש לא מבין רק דבר אחד: את הביטוי של אחת מכן שרוצה "אבא פעיל". במיוחד כשהיא במערכת זוגיות עם אישה.

איך שאני מבין את זה, היא רוצה "אבא פעיל" שיתערב בחיי הילד, יחד איתה, ויחד עם הבת זוג, שלוש הורים, שללא ספק יזרמו ביחד ויסכימו על כל דבר... כמו שכרגע היא מסכימה איתך (רק שני נשים) איך להביא ילדים לעולם? בנוסף, לבת זוג לא יהיו לעולם שום זכויות וחובות חוקיות על הילד כי אי אפשר: החוק, בכל העולם, לא מאפשר להורה שלישי שיהיו לו איזה שהן זכויות על הילד אם יש שני הורים ביולוגיים פעילים. ומי ירצה להיות אותו "אבא פעיל"? אפשר לחשוב שגברים משתגעים על הרעיון שהם יצטרחו להיות ביחסים לא רק אישה אחת, אלא שניים כדי לגדל את הילד שלהם בצורה "פעילה".

אבל למה לריב איתה? הכוונות שלה הן לא כדי לפגוע בך או לריב איתך. הכוונות שלה הן רק מסיבה אחת: טובת הילד... בין אם הכוונות נכונות, מעשיות או טובות, או לא. היא באמת חושבת ומאמינה ש"אבא פעיל" זה חשוב לילד.

את האמת, באופן אישי, אני חושב שהיא צודקת במידה מסוימת: לדעת מי האב הביולוגי שלך זה דבר חשוב לילד. מה היית חושבת הרגע אם הייתי אומר לך שהאב שלך לא ידוע? וזה גם די חשוב לילדים לפגוש ולהכיר את האב הביולוגי.

יחד עם זה, זה לא הכרח שהאב הביולוגי ידוע, מוכר או פעיל. בכלל לא!

וכמו שהראתי, זה פשוט לא מעשי והגיוני "אבא פעיל" אצל זוג לסביות במערכת יחסים. אם כי אני דווקא כן מכיר די טוב שלישיה כזו שבה דברים הולכים לא רע.


אני מציע להתפשר, שלדעתי האישית זה יהיה גם טוב לך ולילדיך. הפשרה היחידה היא אב ביולוגי ידוע, אבל לא פעיל או מעורב בצורה מינימלית בחיי הילד. אם אפשר להבטיח לך שהאב לא יהיה פעיל או יהיה פעיל בצורה מאוד מוגבלת, היית הולכת על זה? למה לא?

הבעיה הגדולה מאוד(!) עם תורם זרע ידוע, בישראל, זה איך להבטיח שהמעורבות שלו עם הילד תהיה מוגבלת בדיוק ובצורה איך שאתן מצפות. יש דרכים ואפשרויות טובות לזה. אם זה נשמע לך, אשמח להסביר.

לא! אני לא מעוניין להיות תורם זרע ידוע עבורכן. אני כבר תורם זרע ידוע עבור זוג לסביות אחד וזהו זה.


רענן

 

[קולולוש28]

רענן

היי רענן, מקסים בכמה רצינות אתה עונה לכל תגובה ותגובה, מהבטן ובאמת- אני מאוד מעריכה את זה. תודה. באמת הדברים שהעלית הם בדיוק הדברים שעל הפרק, אותם נקודות שעליהם הקונפליקט. אני מאוד פוחדת ממעורבות שהיא יותר מדי מצד אבא פעיל, וזו אחת הסיבות שאני מחזיקה בדעתי.. איך אפשר לדעת מה יהיה אחרי שבן אדם ישנה את הסטטוס שלו ויהיה אבא פתאום? אני לא יודעת מה יצא ממני או מהחברה שלי שהיא תיכנס להריון ובכלל אחרי שתלד.. איזה חתולה אימהית תצא ממנה.. אז החשש שלי הוא שפתאום אני לא ארצה שום מעורבות וארצה את הילדים שלי איתי, לגדל אותם עפי החינוך שלי בא לתת להם, ולסגור את התא המשפחתי בצורה, בעיני, הכי טבעית- כתא שלם וסגור. מצד שני זה כל כך חשוב לה שאני לא יכולה להאטם לזה לגמריי ולכן אני רוצה לראות זאת בעיניים.. לראות איך זה כן יכול להצליח בדרך שהיא בוחרת ומשתדלת לא להאטם בדעתי. היא זאת שמביאה את הילד ראשונה והיא הולכת לעבור את כל התהליכיים והפיזים והרגשיים וההורמונלית, הייתי רוצה שבנוסף לתמיכה מבחוץ שתהיה בטונות, שתהייה לה כמה שיותר תמיכה- גם מבפנים, כאישה , כאמא וכבת זוג.. בגלל זה אני רוצה לפגוש בפועל אנשים שעשו את זה כך או כך...
אשמח לשמוע פרטים על דרך שבה אפשר להבטיח התערבות מינימלית...

תודה על ההתייחסות

יום נפלא

 

[כאן הם]

הנה

תודה רבה על מה שכתבת.

הנה כמה רעיונות שלדעתי יעבדו... אבל לפני כן, עקרון קטן: תורם זרע ידוע שלא מעורב בגידול ילד זה רק גבר שלא מתעניין בגידול ילדים. ממש לא חסר גברים עם הגישה הזו. גישה די טיפוסית להרבה גברים... ויש גם נשים כאלו. זה לא אומר שהם שונאים ילדים, או שהם אנשים רעים, או שהם לא יכולים להסתדר עם ילדים או מערכת יחסים מסוימת איתם. להפך! גברים שלא מתעניינים בילדים וגידול משפחה זה מכיוון שהם מתעניינים במשהו אחר. רובם הם דווקא סופר חברותיים. דוגמאות קלאסיות זה הגבר הקרייריסט, גבר מדען/איש מחקר/מומחה שמקדיש את חייו לנושא מסויים, פרפרים חברתיים לא-מתחייבים בוהמים, וכולי וכולי.

כשהם יפגשו את הילד שלהם, הם דווקא עשויים מאוד אהודים על הילד, מאוד נחמדים לילד (עם איבוד סבלנות אחרי כמה זמן) ודווקא דמות מאוד חיובית ותורמת עבור הילד לטווח הארוך.

לעומת זאת, זה פשוט אור אדום חזק אם תורם הזרע הידוע אומר שהוא אוהב לגדל ילדים.

אז הנה כמה רעיונות:

1. תורם הזרע הידוע הוא מחו"ל, רצוי לא יהודי. יכול להיות שהוא בביקור או שהות זמנית בארץ כרגע. מכיוון שהוא לא אזרח ישראלי, לא יכול להפוך לאזרח ישראלי, וגר בארץ אחרת, אז מבחינה מעשית הוא לא יכול להתערב בחיי הילד, לא יכול לדרוש זכויות ולא יכול להתבע לחובותיו.

2. גברים שלא מתעניינים בגידול ילדים, כמו שהסברתי לעיל. ומכיוון שהם לא מתעניינים, את צריכה לזהות אותם, לפנות אליהם ולעניין אותם ברעיון שאתן תגדלו ילדים עבורם. אין סיכוי שהם מחפשים כרגע מישהי להיות תורם זרע ידוע עבורה. צריכים לעניין אותם בנושא. החשש והסיוט של גברים אלו בנושא הוא רק אחד: שח"ח אתן תתבעו אותם לעזור עם הילד, גם מבחינה כספית. כאן גם אתן וגם הוא צריכים להבין שאם הוא נתבע, הוא יכול לתבוע בחזרה את זכויותיו ולעשות לכן את המוות וצרות אמיתיות. אגב, לדעתי יש סיכוי טוב שגברים כאלו כן יסכימו לסייע כלכלית בגידול הילד... במיוחד אלו שיש להם אמצעים. סה"כ, לאיפוא ילך כל הכסף שלהם?

3. בארה"ב ואולי עוד כמה מקומות, כמו במקרה שלי, יש פרוצדורה משפטית לפני ההפריה שבה תורם הזרע מוותר מראש על זכויותיו וחובותיו כלפי הילד שיוולד. אבל, עד כמה שאני מבין, אתן תצטרחו ללדת בארה"ב כדי לקבל תעודת לידה אוטומטית עם רק השמות של שניכן כהורים של הילד.

4. מכיוון אחר: לפנות לגברים שיש להם ילדים משלהם שהם מגדלים, ולבקש מהם שיהיו תורמי זרע ידועים לא מעורבים. כמובן, המועמדים הכי טובים זה גברים הומואים עם ילדים ושותף. אולי יהיו גם סטרייטים שיסכימו, במיוחד גרושים - הם לא יכולים להתבע להרבה סיוע עבור ילד נוסף. אם לגבר יש ילדים משלו שאותם הוא מגדל, הוא בטח לא רוצה ולא יכול להקדיש זמן לילד נוסף. לתדהמתי, רק לפני כמה חודשים, יצרתי קשר מחדש עם חבר מהכיתה בתיכון בישראל... שידוע היה לי שהוא הומו... והוא סיפר לי שהוא עם שותף + ילדים + ילדים נוספים עם שני לסביות. אני מקווה להפגש איתו בביקורי בישראל החודש. ואני יכול להגיד שאותן לסביות ידעו מה הן עשו: בחרו גבר מאוד מרשים, מוצלח, מצליח ויופי של דמות אב ביולוגי עבור ילדן. אולי יותר מידי.

5. האח של אחת מכן. אני חושב שזה רעיון נהדר. אבל ח"ח במקרה של פרידה, זה יכול להיות מאוד מאוד מכוער.


לגבי 3, זה האפשרות החוקית היחידה שבה שניכן תהיו אמהות חוקיות לכל דבר לילד. כל שאר האפשרויות, האב הביולוגי בישראל הוא עם זכויות מלאות כלפי הילד והאמא השנייה לא יכולה לקבל שום זכויות על הילד.

בקיצור, אתן צריכות לפרסם את עצמכן בצורה אנונימית בכל המקומות שבהם הגברים האלו מסתובבים. יענו לכן די הרבה פסיכופטים, אבל יהיו גברים אחרים סבירים שזה יעניין אותם.

רענן

 

[קולולוש28]

תודה רבה רבה

אתה פשוט טיפוס מרגש... כמה כוונה ואכפתיות והומור.. תודה שוב מקרב לב על ההשתדלות הזמן והאכפתיות. גאה להיות בקהילה בה יש אנשים כמוך שנותנים תחושה של אכפתיות אמיתית שהכי קרובה למשפחה. מרגש

 

[with my love]

הסיבות לדרך בה בחרנו

ראשית, ה"דרך" היא בנק הזרע, כלומר תרומה אנונימית.

אנחנו רואות את זה כך:
הכרנו, התאהבנו, עברנו לגור יחד ואפילו התחתנו... ואז הגיע הרגע להרחיב את המשפחה שלנו.
לא היססנו לרגע, לא חשבנו בכלל להביא ילד עם אב ידוע.
למה לנו?
למה לערב גורם שלישי שיהיה מעורב בחיים שלנו, בחיים של הילד שלנו,בחיים של המשפחה שלנו?
רצינו ילד משלנו, להרחיב את התא הקטן שלנו
רק שמבחינה ביולוגית הדבר לא אפשרי. וזה העיניין עבורנו:
התרומה היא פרט טכני ותו לא, כדי להביא ילד לעולם.
שימי לב שאני משתמשת במילה "תרומה" ולא "תורם" ובטח ובטח שלא "אבא",
כי זה בדיוק מה שזה עבורנו. מבחינתנו לא מעורב אדם בתהליך, אלא חלקיק אנטומי קטן שלא יכולנו לספק בעצמנו.

הנסיך המדהים שלנו, שישן ממש עכשיו בחדר הסמוך,
הוא פרי יצירתנו ואף אחד לא ישכנע אותנו אחרת.
לא מסוגלת להעלות בכלל על הדעת, שבגידול שלו היה משתתף עוד אדם.
אדם מבחוץ, שלא שותף לזוגיות שלנו, לאהבה שלנו, לחיים שלנו.
אדם שהיה מעורב בחינוך שלו, אדם שהיה משפיע על האופי והאישיות שלו
והכי חשוב - אדם שהיה בא ולוקח את הילד שלנו פעם בשבוע.
בעינינו מה שהיה ועודנו חשוב, הוא שלגוזל שלנו יהיו שני הורים שאוהבים אותו ויעשו הכל בשבילו
ואכן-זה מה שהוא מקבל. אז מה אם אין לו "אבא"?? יש לו סבא ודוד וחבר ועוד אינספור דמויות גבריות בחייו,
אבל יש לו גם שתי אמהות ששותפות במידה שווה בהבאתו לעולם ובגידולו.

(כמובן שכל מה שנכתב כאן בא להבהיר - זו הדרך שלנו ומה שמתאים לנו באופן אישי.
לא מזלזלת או פוסלת שום החלטה או דרך שמתאימה לאנשים אחרים).

 

[קולולוש28]

כמה אהבה

כמה אהבה יש במילותייך זה מקסים. מודה לך על השיתוף והכנות.. בן כמה הנסיך, אם יותר לי לשאול? וגם האם הוא כבר שאל\שואל שאלות על מקום של אבא בחייו, אם בכלל.. ואם לא.. אז חשבתן מה תגידו לו? עברתם או הולכות לעבור איזשהו ליווי מקצועי? אשמח לשמוע..

תודה

 

[על שפת הנחל]

שאלות של נסיכים

גם אצלנו שתי אמהות וילדים שנולדו מתרומת זרע מבנק הזרע. הנסיך בן 10 והנסיכה בת 4.
מלכתחילה המשפחה הוצגה ונחוותה כמקום טבעי ובטוח. מלכתחילה הוסבר שאמנם אין הרבה משפחות של שתי אמהות, אך יש הרבה משפחות כאלה שאנחנו מכירים (המשפחה של.. ושל.. ושל.. וכו'). הילדים פגשו ופוגשים הרבה מאוד משפחות דומות בכל מיני אירועים חברתיים קהילתיים ואישיים.
'שאלת האבא' - לא חיכינו עד שתשאל, למרות שכשנשאלה התקבלו תשובות. מלכתחילה, וכל פעם בהתאם לגיל הילדים, נאמר שאנחנו משפחה של שתי אמהות ואין אצלנו אבא. נאמר בטבעיות, בלי להתנצל ובלי דרמטיות. תיאור מצב. עם הזמן, התווספו הסברים על בנק הזרע. על כך שתינוק נולד מצירוף של ביצית וזרע ושהיה חסר לנו זרע ולכן הלכנו לבנק הזרע.
עוד דבר שתמיד נאמר זה שאנחנו, האמהות אהבנו מאוד אחת את השניה והחלטנו להקים יחד משפחה ולהוליד ילדים. הילדים כביטוי לאהבה, כמו בעצם בכל משפחה.

מידי פעם, ממש פעם ב.. יש שאלות, לעיתים אנחנו אפילו מזכירות בעצמנו את העובדות שלא ישכחו

מידי פעם יש תהיות של ילדים, ואנחנו עונות ומסבירות, ללא חוויה של קושי או מבוכה. אין סיבה לזה. הם באמת נוצרו מאהבה ואני מאחלת להרבה ילדים הורים כמו שיש להם.

 

[scarlet26]

בלת״ק

מילה שלמדתי בפורומים בפייסבוק - בלי לקרוא תגובות קודמות

אנחנו אמהות בעזרת תרומה אנונימית אוטוטו שנה.
שנה מעלפת, מדהימה, מתישה, אני חושבת לפעמים שאפילו בין שתינו שאנחנו כל כך מסונכרנות בדעותינו בצורה מדהימה אחרי כל כך הרבה שנים ביחד ועם כל כך הרבה אהבה, אפילו ביננו השנה הזו היתה גם ככה כל כך מורכבת ועם כל כך הרבה אתגרים לעיתים לזוגיות שנדמה לי שצלע שלישית היתה יכולה להיות ממש הרסנית לזוגיות ולהורות שלנו.
בתור האמא שעברה לידה לפעמים היה לי קשה ״לחלוק״ את התינוק עם זוגתי ורציתי אותו רק לעצמי כך שיש מצב שהייתי מתחרפנת אך היה גם גבר בכל הסיפור הזה שאולי לא היה אמפתי למצב ההורמונלי והרגיש שלי.
לעומת זאת,
ברגעים אלו ממש עומד אחי בבית החולים יחד עם בן זוגו והאישה שאיתה הוא חתום על הסכם ומצפה להולדת בנו - ילדם השני המשותף. שלושתם אנשים לא פשוטים ולכל אחד מהם דעות נחרצות וגם שם ישנה זוגיות מצד אחד ואמא שותפה מהצד השני ובכל זאת הם כבר שלוש שנים הורים לאחיינית המתוקה שלי ומצליחים לעמוד בכל האתגרים של הורות-הורות משותפת-זוגיות-זוגיות חד מינית ומקיימים משפחה אלטרנטיבית למופת.

אז אני מניחה שממש כל אחד ומה שמתאים לו...
בהצלחה!!!!

 

[מטיילת בענן]

נראה לי שההודעה שלך נבלעת בשרשור

איך הזמן טס כשנהנים...

עוד לא הגענו לשלב הזה, אבל כבר עכשיו אני מרגישה שאם היה מישהו מהותי בחיים שלי שאיננו אשתי, ושהייתה לו את הלגיטימיות לקבל החלטות כמו שתינו בלי מודעות ורגישות מספקת להיריון שלי ולכל החוויה המטורפת הזו שאנחנו עוברות, שתינו רגשית ואני גם פיזית - הייתי גם אני מתחרפנת.

מספיק אנחנו משתגעות כשההורים אומרים לנו מה אנחנו צריכות לעשות בכל מיני עניינים ואנחנו חושבות אחרת לגמרי .

באמת צריכים להיות מאוד מודעים לזוגיות ולעצמנו כדי לקבל החלטה האם מתאים לנו להכניס גורם להורות משולשת או לא. כל פעם שאני קוראת כאן הודעות שמתלבטות בזה אני מקווה שההחלטות לאחר מכן מתקבלות מתוך מודעות מלאה עד כמה שאפשר לעצמנו ולבעיות שבדרך (לא משנה מה ההחלטה).

אגב, על הדרך עולה לי עכשיו ההכרה בקושי הממש גדול של חד הוריות. רק המחשבה על זה שהייתי עוברת כניסה להיריון והיריון ללא אשתי היא קשה. בלי ההירתמות המוחלטת שלה למאמצי הבית והחיים בזמן שאני לא מתפקדת, או העזרה שלה לכאבים או עניינים כאלו ואחרים שמעורבים בהיריון זה מרגיש לי כמעט בלתי אפשרי, או לכל הפחות מאוד מתסכל.

סקרלט, תעדכני מה קורה עם האח והאחיין הנולד

 

[ווילי וונקה1]

מקסימה שאת!

ניסחת כל כך יפה את מה שגם אני מרגישה....
וכמו שכתבה קולולוש - ממש אפשר להרגיש את האהבה במילים שלך.

 

[על שפת הנחל]

כתבת מקסים ואני מזדהה עם כל מילה

 

[ninii]

השאלה האולטימיטיבית...

כשאני התחלתי לחשוב על ילדים, לא יכלתי לעמות במחשבה שלילד שלי לא תהייה חוויה של דמות אב. אחרי כמה שנים הבנתי שזה קשור לתפיסת החיים שלי והמקום של אבא שלי בחיים שלי.
היום כשהבן שלי בן 5 חודשים וקשה לי להשאיר אותו בלעדיי אפילו עם אמא שלי (ששנים היה לה משפחתון בבית, וכמובן גידלה אותנו לבדה כמעט לגמרי) ואני לא יכולה לחשוב בכלל על משמורת משותפת או הסדרי ראיה... אני כ"כ שמחה שלא נכנעתי לתבנית שבנויה לי בראש.

הדבר היחידי שאני יכולה להמליץ עליו בחום הוא טיפול זוגי. שום ניסיון של אף אחד לא באמת יעיד על העתיד. כל סיטואציה יכולה להצליח או לא. העיקר שתיהיו שלמות עם ההחלטה ותבינו את ההשלכות של כל אחת מן ההחלטות על החיים שלכן.

 

[פרח7]

אם עכשיו קשה להגיע להחלטה

איך זה ירגיש כשעל כל דילמה עתידית הנוגעת לילד, מי שיהיה "שובר השוויון", זה שיחליט, יהיה האב של הילד?


השאלה שהבאת עולה כמעט תמיד כשלסביות רוצות להרחיב את המשפחה וללדת ילדים,
תרומת זרע או אבא לילד

אני אתן פה רשימה בסיסית של בעד ונגד
מעניין אותי לדעת מה מכל אלה הדברים שמעסיקים אתכן ועל איזה עוד יתרונות וחסרונות אתן דנות בינכן לבין עצמכן


אבא פעיל -
יתרונות -
*** גנטיקה ידועה
*** שותפות בפרנסת הילד, ובכלל בנשיאת "נטל" הטיפול בו ובאופן כללי דאגה לרווחתו.
*** יש דמות אב (למי שחושב שזה חשוב)

חסרונות -
*** בת הזוג של היולדת (האמא הביולוגית) לא נחשבת לאמא בעיני הרשויות - יש לזה המון השלכות בעיקר בזמן פרידה או מוות של האמא הביולוגית, אבל יכולות להיות לזה גם השלכות ביומיום בתוך הזוגיות.
(רק על ההשלכות בכל אחד מהמקרים אפשר לכתוב לפחות 100 מילים

)
*** אין עצמאות בקבלת החלטות על חינוך ו/או על מקום מגורים (תלות באבא הפעיל)
*** הילד מתנייד בין שני בתים



תרומת זרע
יתרונות-
*** שתי האמהות תהיינה שוות חובות וזכויות ומוכרות כאמהות באופן רשמי
*** אין תלות במישהו חיצוני בקבלת החלטות
*** הילד חי בבית אחד ולא מתנייד

חסרונות -
*** גנטיקה לא ידועה (למי שחשובה הגנטיקה)
*** אין תמיכה כלכלית וגם לא אחרת
*** אין דמות אב

 

[קולולוש28]

פרח חמודה

תגובה מאוד מפורטת אפילו קצת עזרת לנו לעשותת סדר בדברים.. דברים נוספים שמעסיקים אותנו-
איך מתמודדים עם שאלות של הילד לגבי זהות אביו?
עד כמה השפעה של אבא פעיל יכולה לבוא בינינו כזוג?

אני לצורך העניין , מעסיק אותי מאוד הנושא של המקום שלי בתוך המערכת יחסים המשולשת הזו.. אני אומרת לצורך העניין עד כמה התא הזה, במידה ויש אבא פעיל- עד כמה הוא חם וסגור ואישי ושלי ושל זוגתי. מודה שחושבת גם על טובתי ביחד עם טובת הילד אחרי הכל אני רואה את עצמי אימא לכל דבר למרות שבת הזוג שלי מביאה ראשונה ביולוגית את הילד. אני מאוד מאמינה בכמה שפחות גירויים והשפעות גם לילד וגם למשפחה שסובבת אותו.
בנוסף לכך אני מפחדת לקחת סיכון על משהו שאני עדיין לא חוויתי כמו להיות אמא... ואם לא יבוא לי שייקחו לי את הילד בחגים למשפחה אחרת? ואם לא יבוא לי להתמודד עם עוד גורם מחליט, שסביר מאוד יאהב את הילד ובטח יהיה רגיש וירצה להיות אביו לכל דבר? איזה חתולה תצא ממני בתור אמא? ואיזה נמר יצא מה"אבא הפעיל".

בת זוגתי יותר מתעסקת במקום של טובת הילד, איך להתמודד עם הצורך הבסיסי הזה באב, שיודעים איפה הוא ומיהו, איך עונים על שאלות, איך מתמודדים עם הפן החברתי בקבוצת השווים וכו'.
היא מוטרדת ממה יקרה עם הילד במקרה של פרידה לא עלינו, איפה הוא יהיה מי ידאג לו, וכו'?
מה יקרה אם מישהי מאיתנו תתהפך פתאום.. תרצה לצאת מהקשר וכו'?

 

[על שפת הנחל]

טובת הילד

שיהיו לו שני הורים שאוהבים אותו וידאגו לכל מחסורו הרגשי והפיזי לתמיד, והכי רצוי באותה משפחה.
איך טובת הילד מסתדרת עם הרעיון שהילד לא יוולד להוריו שאוהבים אחד את השני?
הורות, היא אמנם גם ביטוי לכמיהה אישית של בני אדם בנפרד מיצירת זוגיות, אבל פעמים רבות היא ביטוי טבעי למימוש אהבה זוגית. הרצון להמשיך הלאה יחד, להפוך מזוג למשפחה. איך זה אצלכן?

 

[פרח7]

טובת הילד2

לא מאמינה בססמאות ולא מאמינה בדרך אחת נכונה לגדל את הילדים.
יתכן שניתן לומר שבממוצע עדיף כך או אחרת
אבל כשמגיעים לאישי, אין משמעות לממוצע, מה שיהיה חשוב זה מה שיתאים לילד שלכן. וצריך לזכור שאנחנו עדיין לא מכירים אותו ולא יודעים מה באמת יתאים לו.
אז,
יש ילדים שאולי ירגישו מחסור באבא
מצד שני, יש ילדים שהניידות בין הבתים תהיה להם קשה
אין לדעת מהם הדברים שיהיו חשובים לילד שיוולד לכן ,
כך שהשערות בנוגע ל"טובת הילד" שטרם נולד ואופיו ומשאלותיו עדיין לא
ידועים.
לכן בהתחשבות בגורם של "טובת הילד" קשה לפסול דרך אחת על פני השניה.
אז במה כן צריך להתמקד לדעתי?
אני חושבת שאתן צריכות להחליט בתוך איזו מערכת יהיה לכן נוח להתנהל.

שלושה נושאים נוספים העלית-
איך מתמודדים עם השאלות של הילד לגבי התורם?
איך מתמודדים עם החברה?
מה יקרה אם פתאום משיהי תתהפך ותהיה פרידה?

|הגדש|איך מתמודדים עם השאלות של הילד לגבי התורם?
באותה צורה שמתמודדים עם השאלות של הילד באשר ל"למה הוא גר בשני בתים" בכנות ובהתאמה לגילו
ברגע שאתן חורגות מהמודל של אבא אמא שהם זוג נשוי הגר בבית אחד והילד הוא ביולוגי של שניהם, יהיו שאלות.
אני מניחה שאם תרגישו טוב עם הבחירה שלכן, לא תהיה לכן בעיה לענות על זה
ואם תרצו שלל עצות איך אמהות ואבות ענו פה על שאלות כאלה ודומות, גם את זה אפשר לפרט (נראה לי קצת מוקדם אבל אפשרי אם זה יעזור לכן(

איך מתמודדים עם החברה -
נמצאים מחוץ לארון בכל מקום ומספרים בכנות וללא חשש שאתן זוג ושהילד הוא של שתיכן או לחלופין שהילד הוא שלכן ושל אבא שלו ושיש לו שני בתים - גם את נושא שני הבתים צריך להסביר, כי לפעמים יגיעו חברים מהגן ובית הספר לשחק יחד אחה"צ לבית אחד ולפעמים לבית השני.

כך שבינתיים אין הבדל גדול, בכל מקרה יצטרכו להיות הסברים לילד ולסביבה.

השאלות הבאות שהעלית, הן השאלות שבהן יש הבדל בין שני המודלים.

במקרה של חו"ח פרידה -

**** פרידה בין בנות הזוג במודל של שתי אמהות -
מומלץ מאד כבר בהתחלה לרשום את הילד כילד של שתיכן - כלומר לעשות "אימוץ" - פרוצדורה מול המדינה - מבאסת אבל לא בעייתית.
אם הילד רשום פורמלית כבן של שתיכן -
במקרה של פרידה, זה כמו אצל כל זוג הטרוסקסואלי שמתגרש ויש לו ילדים. האמא הביולוגית לא יכולה למנוע מהאמא הלא ביולוגית ומהצד השני, האמא הלא ביולוגית, לא יכולה להתכחש לילד והיא חייבת בהמשך נשיאת האחריות לרווחתו הכלכלית והרגשית.
אם אין אימוץ והילד רשום כילד של האמא הביולוגית בלבד -
אתן יכולות לנהוג באחריות כאילו היה הילד רשום או לברוח מאחריות כלפי הילד, ולהכחיש את ההורות של האמא הלא ביולוגית - הכחשת הורות היא מעשה אכזרי בעיני, כי היא נטישה של ילד.
כיוון שאין רישום ואין אחריות פורמלית, הנטישה או הנטשה עלולה להיות יוזמה של האמא הביולוגית, של האמא הלא ביולוגית או כתוצאה מהחלטה משותפת של שתיהן.


***** במקרה של פרידה במודל של אבא ושתי אמהות
עוד לפני הפרידה, היו לילד שני בתים בהם הוא בילה זמן
לכן סביר להניח שלא תרצו לטלטל את הילד בין שלושה בתים כך שאחת מכן תצטרך לוותר על לינה של הילד בביתה ובכלל כל עניין הסדרי הראייה ע"י שלושה הורים שלא גרים יחד, מסתבך.
- מלבד זאת, גם במודל הזה, כמו במודל של שתי אמהות ללא אימוץ, כיוון שהאמא הלא ביולוגית לא רשומה כאמא של הילד, יש סכנה להנטשת/נטישת האמא הלא ביולוגית והרחקתה מהילד - רק כי זה אפשרי חוקית וכי בפרידות אנשים מתחרפנים לפעמים.




במקרה של חו"ח מוות של האמא הביולוגית -
הילד נשאר אצל האמא הלא ביולוגית - נעלם רק הורה אחד מחייו ולא שניים.
במקרה של חו"ח מוות של האמא הלא ביולוגית -
אם יש אימוץ - לפעמים יש זכויות שמגיעות ליתום, אם ההורה עובד במערכות הביטחון ועוד (מקרה פביולה בוהדנה ז"ל) ואם יש רישום פורמלי הילד יורש את זכויות היתום.


יצאה תגובה ארוכה

 

[פרח7]

ועוד משהו חשוב

אם החלטתן ששתיכן אמהות,
אם אתן בוחרות במודל של שתי אמהות ואבא
אני מקווה שזה לא בשביל להסתיר או לגמד את ההורות של האמא הלא ביולוגית.
כי אם זה נעשה בשביל לאפשר לילד לחיות בארון, בעיני זו טעות שתיצור מתחים לא רק בזוגיות אלא בכלל בדינמיקה המשפחתית.

 

[קולולוש28]

בנושא הזה

זה ממש לא הכיוון, אנחנו לגמרי מחוץ לארון וגם הילד יהיה חלק מזה לחלוטין. לא מעוניינות בשום צורה של הסתרה או סוד, בכל זאת למדנו משהו מהדרך הארוכה של הקהילה, ונרצה להיות את השינוי אותו אנחנו מבקשות

 

[על שפת הנחל]

ומבקשת להדגיש נקודה נוספת

למרות שהיא לא נעימה.
בהרבה מאוד מהמקרים של פרידה שהתרחשה בין זוג נשים שהולידו ילד עם גבר (כלומר מצב של אם ביולוגית, אם לא ביולוגית ואב ביולוגי) היתה הנטשה של האם הלא ביולוגית. אני אומרת את זה בצער רב ובכאב גדול. אף אם ביולוגית לא חשבה כנראה שתעשה זאת, אבל ברגע האמת של הפרידה, זה נראה לה ולאב הכי נכון וזה מה שקרה, ואני מכירה לא מעט מקרים כאלה. האפשרות הזאת לבדה, היא נורת אזהרה מבהילה לאמהות לא ביולוגיות שמסכימות להיות חלק מהסדר כזה.

כך, שאם על טובת הילד נניח אפשר להתווכח, אם כי קשה לי להבין למה טוב מלכתחילה לילד לגדול בשני בתים, הרי על הסיכון שנוטלת אם לא ביולוגית במודל המשולש, אין ויכוח.