../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif
קודם כל זה צובט בלב. אני בטוחה.
גם ככה תקופת ההרחקה שאחרי הלידה היא מאוד קשה, מעייפת, מתסכלת, מבלבלת. ההורמונים בצונאמי, ואיתם מצבי הרוח שלנו, השכל נדפק, הגוף מותש, ואפילו חיבוק מעודד מהאיש-אין. {כל זה לכל אחת, קל וחומר כשאין לכם פינה פרטית משלכם וכו'} כשנוסף לכל זה גם "גילוי" שכזה על אישך, אני בטוחה שנהיה קשה עוד יותר.
אני לא יודעת אם מתאים לך כרגע, אבל אני רוצה לנסות לספר לך מה אני רואה פה מרחוק... יש לך איש שאוהב אותך ואת יקרה לו, הוא מאמין בקשר שלכם ומספיק בטוח איתך וכנה כדי לדבר על התחושות שלו. גם ה"פחות ראויות". יש לו אמון בך. זה נפלא! לא כולם מנהלים תקשורת פתוחה שכזו. בעיניי צריך לעודד ולהודות אחד לשני כשיש גילויי לב שכאלו, גם אם לא קל לנו עם התחושות שעולות. אני מאמינה שאם אישך היה "מחפש ריגוש בחוץ" כהגדרתך, הוא לא היה משתף אותך בתחושות שלו כלפי הבחורה ההיא. אבל לפעמים אנחנו "מוצאים" מבלי שהתכוונו בכלל "לחפש". אבל משהו במישהו אחר נוגע בנו מבפנים. מעניין אותנו, מרתק אותנו, מצחיק אותנו, מדבר איתנו בדיוק על אותו גל, נותן לנו תחושה של הבנה הדדית שמפתיעה אותנו ומושכת אותנו לרצות עוד... לפעמים אנחנו תופסים את עצמנו פתאום בזמן וקולטים שאנחנו הולכים ונקשרים לאדם השני, ולפעמים פחות מודעים. אם בבסיס טוב לנו - או סתם יש לנו מצפון חזק- נחזור מהר. אם רע לנו- או שמצפון ונאמנות זה לא הצד החזק- כנראה שנמשיך... אישך בוחר לעצור את עצמו ומשתף אותך- מן הסתם כדי שתעזרי לו להתמודד- בעיניי, זה כבר חצי מהדרך. את כותבת ש"רגש זה דבר שאין לנו שליטה עליו"- אבל לפי הציווים הרגשיים שיש בתורה עולה שרגש זה דבר שניתן לעבוד עליו. אחרת לו היינו מצווים לאהוב את הקב"ה, את רענו וכו'. או לא לחמוד וכו'. איך עובדים על רגש? אני מאמינה שבאמצעות עבודה שכלית (ממש לעשות לעצמנו תרגילים מחשבתיים שיגרמו לנו לראות את הטוב בבן/בת-זוגנו ולראות את הסכנות שבגורם הזר והמעטה בערכו של הגורם הזר), ובאמצעות הגברת המתיקות שחווים במה שאנחנו רוצים להתקרב אליו. ונקודה אחרונה- האם כשיהיה ביניכם מגע גופני היא תעלם לא מהראש? אני מאמינה שלולא העבודה השכלית-רגשית שלעיל היא לא תעלם לא מהראש רק מצד המגע. אבל מאידך, למגע הגופני יש השפעה עמוקה נפשית-רגשית עלינו ועל הקשר שלנו, הרבה ממה שאנחנו נוטים לייחס במודע. לפחות אצלי זה ככה. והריחוק/קירוב הנפשי מושפעים המוןןןןן מהריחוק/קירוב הגופני. זה לא אומר שכשאסורים אז בהכרח נגזר ריחוק נפשי. אלא שצריך לגייס כוחות מודעים להשקיע בקשר הנפשי אז פי כמה וכמה מכשמותרים. במצבך אחרי לידה בטח נזקקים לכוחות נפש עצומים בשביל זה, אבל אני מאמינה שאת תמצאי אותם בתוכך /בתוככם!
סליחה על המגילות....
