כן טוב, הזיכרון שלי על הפנים
אני לא זוכרת מה אכלתי לארוחת ערב היום
אחד הסיפורים הכי מוצלחים/גרועים על הזכרון הכושל שלי (וזה מפתיע שאני זוכרת אותו. אולי בגלל הפאדיחה) היה
חודשיים אחרי שסיימתי י"ב. הסתובבתי עם חברה בקניון ואז ניגשה אליי חיילת בהתלהבות וחיבקה אותי ושאלה מה שלומי ואמרה איזה כיף לראות אותי ובלה בלה אחרי חצי דקה שיחת חולין היא אמרה שהיא חייבת לעוף ונעלמה. איך שהיא הלכה הסתכלתי על חברה שלי ושאלתי אותה מי לעזאזל זו הייתה והיא הסתכלה עליי במבט מזועזע שאף פעם לא אשכח ואמרה לי "את אמיתית?? זו אלינה, היא ישבה לידך בכיתה במשך 6 שנים!!"