שלום לכולם

[Miss Choco1]

אמור להיות בתגובה למיכל

 

[מיכל וזהו2]

../images/Emo4.gif לא הבנתי

למה אנחנו אוהבות להיות קורבן? גם בBDSM הרצון להיות בצד הכנוע זה כדי לאבד שליטה -> לא לקחת אחריות . למה אני לא רוצה לקחת אחריות בענייני הלב? למה אני נותנת את הלב שלי לאחרים ובוטחת בהם גםכשהם לא ראויים שינווטו אותי למקום מבטחים? למה אני רוצה להיות המסכנה כדי שאחר כך אוכל לבוא ולהטיח בהם אשמה ולהיות צודקת? אני שמה לב שזה קורה לי הרבה , אני סופגת וסופגת ואומרת לעצמי, בסוף האמת תצא לאור , בסוף הוא יבין שאני הייתי הצודקת והוא זה שטעה ולא התייחס אליי יפה. למה אני מחכה להכרה הזו? אוףףף

 

[Miss Choco1]

כדי לאבד שליטה באמת

את חייבת שתהיה לך איזושהיא שליטה. לבחור במודע לעשות את זה זה לא כמו להניח למישהו אחר פשוט לקחת את העניינים בידיים. זה כל העניין בבדס"מ, הדברים נעשים מתוך מודעות ובחירה, הסכמה הדדית. זה דורש הרבה בגרות נפשית לדעתי. אני מזדהה קצת עם מה שאת כותבת : יותר נוח וקל להיות בתפקיד הקורבן, המסכנה, הפגועה, הצדיקה מאשר לקחת אחריות ולדרוש מה שמגיע. קל יותר לוותר ולהחליק על יחס מגעיל מאשר לקום ולומר "עד כאן". זה דורש אומץ. זה כמו התנהגות פולנית כזו של "לא נעים" (וזה אגב מאפיין הרבה אנשים, לא רק פולנים, בלי גזענות).

 

[מיכל וזהו2]

זה בדיוק ה"לא נעים " הזה

שמונע ממני לעמוד על שלי

 

[ineni]

מה שהבהיר לי שהקשר שלי באמת חולה

היה כששמתי לב שבכל הפעמים שאני הקרבתי הכל בשביל עידו, אפילו לא היה לי את היכולת להרגיש שהקרבתי משהו. הייתי מאושרת להיכשל בבחינה, לאחר לעבודה, לא לפגוש חברות ובמקום זה לעזור לו בלימודיו האקדמיים (שבלעדי לא היה לו סיכוי לעבור אותם). הייתי ככ מכורה אליו שלא הייתי צריכה להתגבר על רצונותיי בשבילו. זה היה מה שרציתי. את אומרת שהכניעות שלך נבעה מהתנהגות פולנית של "לא נעים". אז תדעי לך שעם כל כמה שצריך לדעת להתגבר על רגש כזה, זה מצב טוב יחסית: לפחות את לא באמת רוצה.

 

[נורית הדרי]

אכן, כמה שאת צודקת...

היכולת המוזרה הזאת לשמוח שאנחנו חיוניות - אפילו במחיר הקרבה עצמית.

 

[ineni]

נורית, תפס אותי המשפט...

"מדוע אישה שגברים אוהבים אותה צריכה להתנצל על זה??" תמיד מקומם אותי לראות שהמצליחים חשים צורך "להתנצל" על הצלחתם, לגמד אותה במילים כמו "זה היה במקרה", "באמת לא מגיע לי" ועל זה הדרך. למה אנחנו לא בטוחים בעצמנו ובזכותנו להצלחות? מיס שוקו יקרה, ברוכה הבאה. את יודעת, נראה לי שהבסיס של ההתמכרות הזאת הוא באמת חוסר ביטחון, כמו שציינת. את כאילו מגדירה את עצמך וכמה את "שווה" לפי איך שהאחרים (=הגברים) תופסים אותך. ולגבי יחסי שליטה-כניעה: את פורטת כאן על מיתר רגיש. גם אני תמיד "אהבתי" בצורה מסויימת להיות הצד הפסיבי, הכנוע. ואני רואה את הדפוס הזה שחזר על עצמו במיטה ומחוצה לה. לא הצלחתי ליצור הפרדה בין השניים, כי בדרך משונה אהבתי להיות הפסיבית המערכת היחסים כולה, לא רק במיטה: להיות המובלת, המקבלת, זו שהולכת בדרך שבן הזוג היתווה. לא זאת שמקבלת החלטות. אני מאוד חוששת לגבי מערכות יחסים עתידיות: הפסיביות הזאת היא כן מימד באופיי, ואני חוששת ששוב אגרר ואטבע ולא אדע לשים את הגבול בין להיות פסיבית במידה מסויימת לבין אבדן זהות מוחלט.

 

[מיכל וזהו2]

וואוו, הגעתי לפורום הנכון

זה מדהים כמה אני מזדהה עם מה שאתן כותבות , מילה במילה. אומרים שצרת רבים - נחמה לטיפשים... ובכל זאת , זה טוב לדעת שיש עוד אנשים במצב שלי < אני לא הפסיכית היחידה

> ואולי נוכל לכתוב כאן איך לצאת מזה יחד, ולהגיע למסקנות שלנו יחד , ולצאת חזקות יותר יחד

 

[נורית הדרי]

שמחה שהגעת לכאן...

ובאמת החלום הרטוב שלי זה שתכונן כאן קהילה של נשים איתנות ברגשותיהן ולא אוצרות אנושיים חבולים , מתבוססים בהרס עצמי. את לא פסיכית יקירתי. ממש לא . אף אחת מאיתנו לא פסיכית. יש כאן דווקא חבורה דיי חריגה של נשים בעלות תעוזה פנימית יוצאת דופן. להגדיר את עצמנו כמכורות לאשליית אהבה? כתלותיות יתר? כמכורות ליחסי מין משפילים? זה האומץ בהתגלמותו. לפחות בעיני.... וכמובן, יש לנו גם איש כאן שיכול להעיד שגם הצד השני לא לגמרי שלם כל כך כמו שאנחנו מדמיינות אותו....

 

[נורית הדרי]

כן , אני באמת חושבת שלהתנצל

על הצלחותייך ולייחס אותן למזל , זה הצד השני של לא לקחת אחריות על חייך. אם הצלחותייך הן מקרה , הרי גם מה שמכוער בך הוא לא בדיוק אשמתך.... משחק כזה שאנחנו משחקות בשביל להישאר קורבן חסר ישע מצד אחד (כשמדובר בכיעור שלנו) ונסיכה זוהרת מהצד השני (כשמדובר ביופי שלנו) אבל הקו הקבוע כאן הוא שאין לנו, כביכול, שליטה.... לא אנחנו בחרנו... באותה מידה שאני אישה יפה, חכמה וחזקה כמו פלדה, אני גם קשוחה, קרה מתנשאת , כוחנית וחסרת חמלה. זה הכל אני - ואלוהים הטוב עדי שזה קשה מאוד לסבול את זה - כל כך הרבה אחריות ....

 

[Miss Choco1]

לשים את הגבול

זה בהחלט קשה, לדעתי הדבר הכי גרוע שיכול לקרות בזוגיות הוא אובדן הזהות העצמית. אולי עצם העובדה שאת מודעת לזה, בן זוג רגיש ואוהב, ופתיחות בינכם אולי תוכל לעזור. בנזוג שלא אכפת לו "יאכל" את כולך. מי שכן אכפת לו ממך, יאהב את האישיות שלך וירצה לשמר אותה כי הרי בה הוא התאהב מלכתחילה. מצד שני, אולי אני אופטימית מדי...

 

[Miss Choco1]

חוסר בטחון

הוא המפתח כאן. לא הצלחתי עדיין להפנים בעצמי כמה שאני מוצלחת וכו' אלא חייבת חיזוקים מבחוץ כל הזמן. סקס זו דרך נהדרת להשיג אותם. תמיד היה לי חוסר ביטחון מסויים אבל בסיום נישואי, האקס טרח לנפץ ולדרוך כל שריד לבטחון זה, בעיקר בתחום המיני ומאז אני מרגישה כאילו אני צריכה להוכיח לעצמי ולעולם שאני שווה. כל אחד שאומר שאני הכי טובה שהייתה לו בחיים גורם לי לאופוריה מוחלטת. רע, זה ידוע לי, זה צריך לנבוע מבפנים, מתוכי ולא דרך אחרים. לגבי הבדס"מ, מאז ומעולם הייתה לי משיכה לכך, אבל לאחרונה הנושא התפתח. אני מוצאת שלהיות כנועה משחרר אותי מקבלת החלטות, מלקיחת אחריות ובמיוחד אחרי שהייתי בתפקיד "המטפלת" בקשר הזוגי שלי. אוהבת שיתיחסו אלי באופן משפיל, אולי בתת מודע אני חושבת שזה מה שמגיע לי על התנהגותי או בכלל על מי שאני. כאב פיזי מהנה אותי, מקל על הכאבים מבפנים. כשלא רוצים להרגיש משהו, קל למסך את הרגשות במשהו אחר.

 

[Miss Choco1]

תודה לכל מי שהגיב

אני בהחלט חושבת להתחיל בשינוי, הגעתי למסקנה שהמצב הנוכחי כפי שהוא רע לי וגורם לי סבל. בהתאם לכך קיבלתי כל מיני החלטות לגבי עצמי. לגבי כתיבת יומן, זה רעיון נחמד, לא מזמן התחלתי לכתוב בבלוג ואולי יום אחד כשארגיש מוכנה לכך אוכל גם לפרסם.

 

[מיכל וזהו2]

אולי תשתפי אותי בחלק מההחלטות?../images/Emo13.gif

גם אני החלטתי כמה החלטות , החלטתי לצאת עם אנשים חדשים לסנן את המניאקים כמה שיותר <זה הקטע שאני תמיד נופלת בו> החלטתי להשקיע בעצמי

 

[Miss Choco1]

דיבורים לחוד ומעשים לחוד

אומנם סיננתי כמה, אבל בינתיים ממשיכה בבילויים הסדרתיים שלי. החלטתי שאני אשתדל לא להכיר יותר אנשים חדשים, מי שיש לי עכשיו זה די והותר. לחתוך קשרים עם כולם, לא ילך בוודאות, זה כמו גמילה מסמים. למזלי הטוב אין לי הרבה מדי מניאקים באוסף, ובטוח שאשתדל לא להכניס כמה כאלו. המצב האידאלי היה לקחת חופש מכולם לעצמי, או מקסימום להשאר עם אחד שעושה לי טוב. עדיין צריכה לחשוב על זה...

 

[spooni]

אל תשפטי את עצמך יותר מידי ואל

תדרשי מעצמך יותר מידי. את התחלת בתהליך כלשהו וזה קודם כל להיות מודעת למה עושה לך טוב ומה לא. בסופו של דבר את תעיפי את כל אלו שלא עושים לך טוב כי ההרגשה של היופ אחרי תציק לך, והפגישות איתם יהפכו לסיוט ולא להנאה ותרצי יותר ויותר להיות עם עצמך כי את יודעת איך לעשות טוב לעצמך. תתמקדי בעצמך, תמצאי לך איש/אשת שיחה , תהני בדרכים שכן עושים לך טוב. ו...גם טיפול לא יזיק. אני ממליצה על ביואנרגיה. בהצלחה

 

[נורית הדרי]

אולי תתחילי כאן?

לחשוב על זה? למשל, לספר מה כל כך מפחיד בעצם ברעיון של "לבד"? אני מוכרחה לחלוק איתך אנקדוטה קטנה: כשהתחלתי לגלגל בראש שלי את האופציה של "לבד לגמרי - מהחלטה ומבחירה" הראש החולה שלי לא הפסיק לצרוח לי באוזן שאף אחד לא יאמין לי שזה מבחירה. שהלבד שלי יוכיח סופית שנכשלתי כאישה, ושאני מושכת בערך כמו קומקום חלוד. משהו כמו ההוא שמדונה הציע לו זיון, והוא סרב בנימוק שאיש לא יאמין לו....

 

[Miss Choco1]

רציתי לשתף

וואו, לא רגילה שהשם שלי מופיע כל כך הרבה בשרשורים... מהתגובה האחרונה שלי לפני שעתיים הצלחתי לעשות מעשה. מישהו חדש שהכרתי היה אמור לבוא אלי לארוחה (ובטח גם לקינוח), והצלחתי לאזור מספיק כוחות ואומץ כדי לבטל! ידעתי שאני ארגיש רע אחרי, ולכן העדפתי להמנע מלהכניס את עצמי למצב כזה. הרגשתי צורך להסביר לו קצת למה ביטלתי, אחרי הכל לא אוהבת לפגוע. אני גאה בעצמי! צעד ראשון בדרך הארוכה, אולי?

 

[נורית הדרי]

../images/Emo106.gif../images/Emo47.gif

 

[spooni]

כל הכבוד ../images/Emo13.gif