השרוול בסדר גמור - לא נכשל ולא כלום.
ירדת 60 קילו בשנה וחצי עם השרוול, אז שום דבר לא נכשל.
אחרי 3 שנים, ברור שיכולת האכילה עם השרוול תגדל. זה ידוע לכל, וצפוי, ונערכים לכך מראש.
אם לא ערוכים לכך - לא עושים שרוול!
אין ניתוח שמאפשר לאדם שמן לאכול בלי תכנון וחשבון, ובלי השתדלות מכסימלית בתזונה נכונה ובהרגלי אכילה ובפעילות גופנית.
הניתוחים מיועדים רק לעזור למי שעושה את ההשתדלות המכסימלית - להצליח בה. כי שמנים גדולים סובלים מתופעה של השמנה בקלות והרזיה בקושי, שהופכת את המאמצים שלהם לבלתי מוצלחים ולא מספיקים לצורך השגת המטרה. לכן מוסיפים להם עזרה באמצעות ניתוחים. אבל לא כדי שייפטרו מהמאמץ ההתנהגותי והחשיבתי.
גם מעקף התריסריון אינו ניתוח פלא שאף אחד לא ישמין ממנו במשך השנים, אם יאכל כל מה שבא לו ללא חשבון והשתדלות - הגם שהרופאים והספרות אומרים שניתוח זה מאפשר זאת...
המציאות בשטח הראתה שגם מעוקפי תריסריון השמינו, ובכלל - יש הרבה סיבות טובות למה הניתוח הזה לא יביא את התוצאה הכתובה בספרות (כמו שניתוח טבעת לא מתנהג כמו שכתוב בספר, אלא יש התנהגויות לא ברורות של מערכת העיכול, שונות מאוד מאדם לאדם, וצריך לדעת להיערך אליו ולהתנהל איתו נכון מלכתחילה כדי להצליח בו ולמנוע את כל ההסתבכויות והתקלות הנפוצות בו כל כך).
במעקף תריסריון זה מאוד תלוי כמה מעי עוקף המנתח. והוא לא יכול לדעת מראש כמה מעי טוב לגוף שלך לעקוף. רק בדיעבד, אחרי כמה זמן, הוא יכול לדעת אם הוא עקף פחות מידי מעי ואז אין מספיק אי ספיגה ואת לא מרזה מספיק או משמינה עם השנים, או עקף יותר מידי מעי ואז יש יותר מידי אי ספיגה ואת מבלה בבתי חולים ובמחלקות שיקום כדי להשלים חסרים תזונתיים וכדי להחלים מהזעזועי מוח שקיבלת כשהתעלפת מחוסר תזונתי חמור. וזה כשאת צעירה עדיין. ומה יהיה בגיל 60, 70, 80, כשמאבדים את התיאבון? וכשמערכת העיכול המעוותת מזדקנת בנוסף? את רוצה להיות רזה, אבל לחיות רק עד גיל 65? בקושי לראות נכדים?
כשאני לא מדברת כבר על סיכוני המוות בניתוח זה (ובפרט כניתוח חוזר שלישי!), על הסיבוכים בהיפרדות של השקות ובחסימות מעיים, ואפילו לא על הבילוי המאסיבי בשירותים, כשהריח מזעזע... ובכלל, החיים שמחייבים כל הזמן לקחת אבקת חלבון, ויטמינים, עם משמעת עצמית טוטאלית, וגם זה בתקווה שהגוף יצליח בכלל לספוג את התוספים...
לא עדיף כבר משמעת עצמית באורח חיים ותזונה נכון?
כמו כן, צריך לדעת טוב טוב מה זה סקופינרו ומה זה דודנל סוויש. לא מה שהמנתח הסביר לך בכמה דקות. זה כתוב בספר. צריך להכיר מנותחים, שזה החיים שלהם המילים הללו, ולהבין איך זה נראה בחיים, במציאות, לא בספר הרפואה. לדעת לפני הניתוח לקראת מה את הולכת (מה שלא כל כך קרה בניתוחים הקודמים שלך).
כמו כן, צריך להבין כמה שמנת אחרי ניתוח השרוול כתוצאה מגדילת יכולת האכילה, ומה את אוכלת כל שעתיים.
האם שמנת למשקל 125? הגיוני שלא.
אז צריך להבין למה את חושבת ש-65 ק"ג זה המשקל הטוב עבורך, והאם את ממשיכה באותה עוצמה של פעילות גופנית וכושר, ובכל זאת שמנת עשרות ק"ג עקב גדילת האכילה, למרות שאת אוכלת מזון דל קלורי.
כי אם לא - משהו בחשיבה שלך צריך תיקון, הציפיות שלך לא ריאליות, וחסר לך הרבה מידע וידע התנהגותי שיכול לעזור לך הרבה יותר מאשר ניתוח מעקף תריסריון...
ניתוח לא מטפל בהפרעת אכילה וחשיבה, ולא מייתר את הטיפול בה. אין דרך לעקוף את ההפרעה, והיא תתבטא בכל מיני דרכים אם תנסי לעקוף אותה כמו תריסריון...
וכל הדרכים הללו לא מאפשרות חיים תקינים בלי להתבייש בעצמך ובאיך שאת נראית/מתנהגת...
את מוזמנת להתקשר אלי לייעוץ והכוונה בתחום ההתנהגות והחשיבה, והידע הנחוץ לך, כדי שתוכלי לוותר על ניתוח נוסף, או אפילו לגשת לניתוח נוסף עם ידע והבנה, בלי להיאלץ לומר אחרי הניתוח: למה לא אמרו לי את זה קודם?
טל' 03-5781855, אופירה, לא בשבת, להשאיר הודעה בתא הקולי. הייעוץ בהתנדבות, ואורך השיחה כשעה.