שוב,
בגלל זה אמרתי בתחילת דברי שיש ויש. אני מכירה את זה שיש רופאים שכל החלטותיהם זה לתת דקסמול כפי שנכתב כאן, כמו שאני יודעת שיש כלכלנים שמחליטים על תקציב שלם של סל התרופות, ודוגמאות לא חסרות. העניין הוא, שקיימת הסתברות גבוהה יחסית, לכך שמקצוע הרפואה טומן בחובו מעין "אסופה" או איך שלא תקראי לזה, של קשיים פסיכולוגיים ופיזיים, שבוודאי ובוודאי קיימים במקצועות אחרים, אולם לא תמיד בעוצמה הזו. נכון, מתמחים במשפטים הם עבדים. אבל שוב, קשה לי למצוא כאלו שבמשך 5 שנים מחייהם עשו משמרות פעמיים ויותר בשבוע. ויש אנשים שעובדים בתורנויות, אבל שוב, קשה לי למצוא כאלו שניסו לנתח אדם אחרי יממה שלמה. (אלא אם כן זוהי תורנות מפוקפקת במיוחד...) אלו לא המצאות, עשו על זה כתבה לאחרונה בטלוויזיה, וזוהי בהחלט לא האדרה... זה מה שנקרא- "ללכת על זה על אף ולמרות הכול". ואסיים בנימה אישית, כמי שחוותה את החג הזה עם משפחתה הקטנה : )- את רואה פתאום כמה שלילדים שלך חשוב שאת נמצאת בבית. זה מתחוור במלוא העוצמה, כשההורים ביחד והילדים רואים אותם ביחד ועושים דברים ביחד והדבר שבין היתר הכי העציב אותי, זו הידיעה, המאוד פשוטה, והיא פשוט קיימת, שעוד כמה שנים, כמובן אם אסיים בהצלחה את לימודיי, יהיו כמה חגים, וביניהם ראש השנה, ליל הסדר וכאלה, שאני פשוט לא אהיה בבית.. וקשה לי לתאר את זה במלים. זה לא היה כך אף פעם במקצוע הכלכלה, וזוהי עובדה קיימת. השלמה אמרנו?... בברכת חג שמח.