יש לי יש לי
מהותו של תרגום שהוא מחליף טקסט אחד בטקסט אחר. משעה שמוצג הטקסט המתרגם, כבר אין הטקסט המתורגם, המקורי, נוכח יותר. כך למשל, אם אנו קוראים ספר מתורגם, אין אנו נחשפים לטקסט המקורי. הוא כביכול מסולק מן הבמה.
אבל אסא כשר אינו מעוניין בסילוק הטקסט המקורי. הוא אינו מעוניין בסילוק הדיבר הראשון מן הטקסט. לאסא כשר יש כבוד בלתי מעורער לטקסט המקראי כמות שהוא. וזה הטעם הנוסף לכך שהוא אינו רוצה להשתמש במונח "מתרגם". הדיבר הראשון ישאר על כנו, כמות שהוא, גם אם אי אפשר להגיד עליו יותר ממה שגלום בדיבר השני.
זה גם עולה בקנה אחד עם מחויבותו של כשר שהפרשנות שהוא מציע תהיה "קבילה מבפנים". אילו היה מציע לסלק את הדיבר הראשון מן הטקסט, ברור שזו אינה יכולה להיות הצעה שתהיה קבילה מבפנים.