שלום

[רחל צ]

שלום ../images/Emo13.gif

אני קוראת כבר תקופה לא קצרה כאן ואשמח להצטרף.

מודה לכן על המידע הרב הקיים כאן ואשמח יום אחד גם להשתתף במידע שיעזור/ישתף אחרות מנסיוני לכשיהיה... מהיום בו אני חושבת על הלידה ברורה לי הדרך בה ארצה (והיא נטולת התערבות) לפעמים חוששת שבמקום אליו אגיע לא יקבלו את דעתי ורצוני ויחליטו בשבילי ומידיי פעם משתעשעת ברעיון להגיע הכי מאוחר שאפשר ובכך ליצור עובדה. פתאום העניין הזה שאין לי שמץ של מושג איך אני אהיה בו גם קוסם לי וגם ממלא אותי בחששות ולא מעצמי אלא מה"מערכת"...לא ברור לי אם הם כאן בשבילי או בשבילם בשביל הסטטיסטיקה או בשביל הכסף של האשפוז וכו'. וכן, משתעשעת לפעמים ברעיון של לידת בית אך מאמינה שאדחה זאת ל"פעם הבאה..." סתם כמה הרהורים לסיפתח...

 

[אשכר ש]

חייבת לשתף

שהכי עצוב לי לקרוא, כשמישהי כותבת על לידת בית שאולי היא תשאיר זאת לפעם הבאה. למה בעצם? הלידה הראשונה היא הכי חשובה! היא זו שאולי תחרוט בך טראומה נפשית/פיזית, היא זו שאולי תגרום ללידה הבאה שלך להיות בסיכון גבוה (ואז רוב הסיכויים שלידת בית תשלל, אפילו אם רק מטעמי בירוקרטיה), היא זו שיכולה לתת לך חווית לידה נפלאה, כזו שרק תגרום לך לרצות ללדת שוב, ולהרגיש את מלוא עוצמתך הנשית. ברור שחווית לידה מצויינת יכולה להיות גם בבי"ח. אני מתייחסת ספיציפית לגישה (שהיא לא רק שלך) שלידת בית היא לא כ"כ טובה בלידה ראשונה. אחוז ההתערבויות בלידה ראשונה בבית נמוך בהרבה מלידה ראשונה בבית חולים. אז, אם כבר לידת בית נראית לך, למה בעצם את רוצה לדחות את זה לאח"כ? אני חלילה לא שופטת, רק מנסה להאיר את הנקודה שדווקא בלידה ראשונה חשוב ללדת בבית. ממליצה לך לקרוא את המאמר הבא מתוך מאמרי הפורום: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=1345&a=59505&c=6343&sc=0&ssc=0 וכמובן ברוכה הבאה

 

[אלמה1]

אני מסכימה עם אשכר

ומזדהה מאוד עם החששות שלך לגבי ההתמודדות עם המערכת. אני זוכרת את עצמי בהריון הראשון בשיחות ארוכות עם מדריכת ההכנה ללידה שלי שנגעו בעיקר להתמודדות מול הצוות הרפואי. אני בטוחה שאם היו לי בזמנו הנתונים והידע שיש לי היום, הייתי שוקלת לידת בית. בזמנו, זו לא היתה אופציה קימת עבורי וחבל. למזלי, הלידה הראשונה עברה די חלק מהבחינה הזאת ובכל זאת בראיה לאחור אני יכולה לראות דברים שהיו יכלוים להיות אחרת. עוד לא קיבלתי סופית את ההחלטה האם ללדת בבית, אך הנטיה שלי מאוד חיובית בנושא ואני ממליצה לך, בעקבות דברייך, להתחיל לקרוא ולהעמיק יותר בנושא. אני בטוחה שזה יעזור לך בכל החלטה שתיבחרי. לצערי, אני מכירה יותר מדי בנות סביבי שאינן מודעות אפילו לנזק שהמערכת הרפואית עשתה להן (הן בטוחות שהצילו אותן ואת ילדן) וכיום הן במצב (נפשי ופיזי) שלא מאפשר להן לחשוב אפילו על לידת בית. בהצלחה

 

[תNר]

רקלצמי...

אחרי שעברתי אי אלו לידות ביתחולימיות אני יודעת שאוכל לעבור לידת בית. יש כאלה שיודעות את זה עלצמן למן הרגע הראשון

. אני לא כזו. ולכן הגיוני לי, שהגעתי לאפשרות של לידת בית רק אחרי שמיציתי את הסטנדרט הקיים.

 

[אשכר ש]

אבל יש הבדל

בין לדעת לפני הלידה הראשונה, שאת רוצה ללדת אחרת, ובין להגיע למסקנה הזו אחרי שכבר ילדת בבית חולים ואז את רוצה בפעם הבאה שיהיה אחרת. כלומר כוונתי היא, ולא בהתייחס אישית לרחל, שאם מראש יודעים שרוצים ללדת בצורה מסויימת, למשל מישהי שאומרת שהחלום שלה הוא לידת בית, לא צריך לדחות את החלום, כי הלידה הספיציפית הזו תהיה רק פעם אחת, לא ניתן יהיה לשנות אותה. אם מישהי עוד לא בשלה, לא גיבשה דעה וכו' זה לא אותו המצב מבחינתי, אני מתכוונת לאלו שרוצות אך חושבות שזה לא מתאים ללידה ראשונה מכל מיני סיבות.

 

[debby12]

מסכימה עם כל מילה

לצערי נאלצתי ללדת את הלידה הראשונה בבית חולים מסיבות רפואיות, דבר שהותיר בי טראומה שלא תימחה.

 

[רחל צ]

אז ככה...

אני מסכימה ומרגישה שהכל נכון במאמר וכבר קראתי אותו... אבל התחושה האישית שלי ,שאולי אכן נובעת מהלא נודע, היא שזה עדיין לא אני באמת. אני קוראת עוד ועוד ומנסה לדמיין את עצמי יולדת בבית ולא מצליחה, מצד שני גם לא רואה את התמונה של עצמי יולדת בשום מקום אחר, אולי אני צריכה עוד לעבוד על עצמי... אני חושבת שזה בסופו של דבר תהליך שלוקח זמן ואם ארגיש שזו המטרה אני אכוון אליה אבל זה חייב להגיע מתוכי לפני שאני מחליטה עם הראש. הייתי רוצה לשמוע התיחסות גם על הכוונה להגיע כמה שיותר מאוחר לבית החולים... (וסליחה שהתעצבת בגלל דבריי...)

 

[בלינקה]

אני דווקא יכולה להבין אותך

וזה אחרי שישבתי וחשבתי עם עצמי. זה מאד נכון, אני חושבת, להגיע מאוחר לבית יולדות, או לכל הפחות לא מוקדם מדי. מצד שני, אם את לא מתכננת על לידת בית, לא כדאי שתמצאי את עצמך יולדת בבית בטעות. אפשר לזהות בערך באיזה שלב את נמצאת. אם תקחי דולה מיומנת שתהיה איתך עוד בבית, היא תוכל פחות או יותר לזהות מה מצבך לפי ההתנהגות שלך. מצד שני, אם תקחי דולה סיכוי טוב שגם אם תגיעי לא עד כדי כך מאוחר לא כל כך יתערבו לך בלידה

יש לי תחושה שאת בעיקר עוד צריכה להתבשל, להתחזק, ולעצב את המחשבות שלך. קראת את "לידה פעילה"? בן הזוג שלך מבין על מה את מדברת ומה את רוצה, והוא בעניין? שקלתם לעשות קורס הכנה ללידה מתאים? אלו דברים שיתנו לך כלים ויעזרו לך להיות מגובשת עם עצמך גם מול צוות חדר לידה.

 

[הקטנה באלפי ישראל]

דולה עושה גם בדיקות פנימיות../images/Emo35.gif

איך היא יודעת מתי צריך להתפנות

 

[בלינקה]

דולה ממש לא עושה בדיקות פנימיות

אבל לכל שלב בלידה יש את ההתנהגות האופיינית לו. בשלב הלטנטי (בערך עד 3-4 ס"מ פתיחה) את עוד מתפקדת פחות או יותר כרגיל בין ציר לציר, מחייכת, מדברת, הציר רק מפסיק אותך לרגע ואז את חוזרת לענייניך.ץ יש התרגשות באוויר, אבל את עוד מאד מתקשרת. כשמתחיל השלב האקטיבי (בערך 3-4 ס"מ עד פתיחה מלאה) הצירים הפוכים להיות כואבים יותר, את יותר ויותר מכונסת בעצמך ופחות ופחות מתקשרת, בין ציר לציר בעיקר נחה ככל שהפתיחה מתקדמת. בשלב המעבר (בערך 7-10 ס"מ) יש איזושהו שינוי. זה שלב של יאוש לפעמים. כבר מאד כואב, הצירים מאד ארוכים וההפרש ביניהם מאד קצר. גם האדרנלין מתחיל להיכנס לתמונה ומצד אחד עוד יש צירי פתיחה, אבל גם צירי לחץ מתחילים להגיע. הרבה נשים לא יודעות מה לעשות עכשיו. תעשו לי מסג'-אל תגעו בי. אני רוצה למקלחת-אני חייבת לצאת. זה שלב ה"משה, מה עשית לי!!!!!!!!". דולה מנוסה, שראתה הרבה לידות (כמו גם מיילדת) תדע להבחין לפי התנהגות בלבד. גם כל אדם אחר, שיודע את הבסיס שתיארתי עכשיו, יכול לנחש בצורה די טובה בערך באיזה שלב הלידה נמצאת.

 

[הקטנה באלפי ישראל]

אז לא מתייחסים, למשל לפרק הזמן בין

הצירים, ולארכם

ההתנהגות- היא המדד האמיתי

 

[בלינקה]

זה הכל ביחד

ומכיוון שכל לידה שונה מרעותה, עוד יותר צריך להסתכל על המכלול.

 

[הקטנה באלפי ישראל]

אז איך אני אדע מתי להתפנות לבי"ח../images/Emo35.gif

 

[בלינקה]

איך היה בפעמים הקודמות?

 

[הקטנה באלפי ישראל]

בפעמים הקודמות הלכתי

כשהצירים היו מסודרים, כל-2 או 3 דקות, ואורך כל ציר היה כחצי דקה. תמיד אני מקווה שכיוון שזו לידה חוזרת, הפעם הלידה תתקדם מהר יותר, אבל.....זה עדיין לא קרה לי.....

 

[בלינקה]

זו בעיה, בלידה שביעית ../images/Emo3.gif

באמת צריך לעשות איזו הערכה גם על סמך הרגשה והתנהגות. וחלק מהחוכמה הוא לדעת מה לעשות כשאת כבר מגיעה לבית היולדות.

 

[הקטנה באלפי ישראל]

זה מה שחשבתי גם בלידה החמישית...../images/Emo6.gif

אבל תמיד אני מוצאת את עצמי עם שעות ארוכות של צירים בלתי נגמרים...

יש לציין שבלניאדו, שם ילדתי בכל הפעמים, נתנו לי לטייל ככל שיכולתי, עד שלא חשתי נעים "להתקפל" במסדרון, מול כל הממתינים, ורק אחר- כך נכנסתי לחדר הלידה. חבל שאין מקום אחר ל"טיולים" כאלה..... אולי הייתי מצליחה למשוך יותר זמן מחוץ לחדר הלידה. לגבי התחושה שלי- אם זה היה כל כך ברור לי- הייתי נוסעת בזמן, אבל כאשר הצירים כל כך צפופים, אני חוששת שמא, לפתע, הלידה תתפתח מהר, ואני לא אספיק להגיע.... מה שבפועל- מעולם לא קרה. להיפך...

....

 

[בלינקה]

בלניאדו את יכולה ללכת לטייל בים

 

[הקטנה באלפי ישראל]

זה מה שאני עושה כשאומרים לי:

"לכי לטייל שעתיים, תחזרי ואז נראה מה התפתח..." (וזה קורה כאשר לאחר, נאמר, 8 שעות של צירים בחדר הלידה, הם פשוט נעלמים להם

וכלום לא עוזר להשיב אותם, כולל עליה וירידה בשלוש הקומות, כמה פעמים

.). אבל כאשר אומרים לי להכנס לחדר הלידה, ואני מבקשת רשות להסתובב ככל יכולתי, זה אומר שאני כבר אחרי חוקן, מקלחת וכותונת בית-חולים, וא נראה לי שיתנו לי לטייל בים...

 

[הקטנה באלפי ישראל]

וא=לא........