שלום

pink floydror

New member
אני

לא מכיר הרבה שירים שלהם, אבל אני מתתתת על dont stop me now.. וחוץ מזה בלי קשר לזה שאני אוהב או לא את המוזיקה שלהם, זו להקה מדהימה, שמחה אופטימית כזאת, עזרה לי כשהייתי בדיכאון פעם אחת :)
 

amhay

New member
אתם חייבים לשמוע

את a night at the opera עם bohemian rhapsody שזה אחד השירים הכי טובים אי פעם
 

GingerBread Man

New member
השיר הזה הרבה יותר מדי

אובר רייטד לטעמי. נבחר כשיר המילניום.. תעשו לי טובה..
 

rainbow demon

New member
אולי כן ואולי לא...

לא יודע מי בחר אותו לשיר המילניום - כמות האנשים שרכשו את האלבום/סינגל,או חבורה של 5 שופטים או משהו בסגנון... בכל אופן, בוהמיין רפסודי הוא אחד מהשירים הכי ידועים של המאה החולפת, ואחד מסימני הדרך הכי חשובים בהיסטורית הרוק והוידאו. תזכור שבסוף הכל עניין של טעם - יש בטח אנשים שיבחרו שיר של בריטני לשיר המילניום ויהיו כאלה שיבחרו את הסימפוניה ה5 של בטהובן. אבל עם עובדות אין להתווכח - בוהמיין רפסודי היה ונשאר אבן יסוד חשוב בתולדות הרוק, וזה לא ממש משנה אם X אנשים אוהבים את זה וY אנשים לא.
 
לא מדוייק..

Bohemian Rhapsody הוא אחד עד היום אחד השירים הפופולריים ביותר בממלכה המאוחדת ובקולוניה שלה לשעבר, היא פלשתינה-א"י. אבל השיר אינו "אחד מסימני הדרך הכי חשובים בהסטוריית הרוק והוידאו". לשיר אין שום חשיבות, מכל כיוון שתסתכלו עליו. זה לא עניין של טעם בכלל -די להסתכל על ההסטוריה של הרוק והוידאו, כדי לראות שאין לשיר כל משקל, בטווח הארוך, מלבד על הקריירה של להקת קווין עצמה. ואלו הן העובדות, מה לעשות.
 

rainbow demon

New member
לא מדויק פעמיים...

בוא נעשה שאלון טריוויה קטנה- מאיזה ארץ באו הביטלס? פינק פלויד? לד זפלין? יוריה היפ? נכון, בריטניה. מאיפה קווין? נכון, בריטניה. לכל אחת מהלהקות, כולל קווין, היו שירים שהיו ציוני דרך, גדולים או כבירים, בתולדות הרוק. לומר שלשיר אין שום חשיבות, זה סתם מצביע על בורות - מוזיקלית והיסטורית, ואני חותם שזה פשוט מושפע מהסלידה שלך מהשיר והלהקה. לשיר היתה השפעה עצומה - הן על התפתחות כל הנושא של הוידאו קליפ, על התפתחות חשיבות הסינגל, ומבחינה מוזיקלית - הפיכת הרוק מבלדות קצרצרות ו4 אקורדים למשהו הרבה יותר מורכב, עם עלילה, עם מנגינות מתחלפות. שלא לדבר על שימוש ראשון וגאוני באפקטים לסינתיסייזר ולקולות. נכון, השיר השפיע לטובה רבות על הקריירה של קווין, אבל אם היית מתעמק קצת יותר לעומק, ונניח רואה סרט דוקומנטרי או שניים על הלהקה, היית אולי מבין שקווין השפיעה על הרוק , אולי פחות מפינק פלויד או לד זפלין, אבל ההשפעה היא בלתי ניתנת לביטול. אז לפני שאתה מדבר איתי על עובדות - קודם תבדוק אותם בעצמך.
 
אהממ..

תגיד מה שתגיד עלי - כולל להתייחס אלי בלשון זכר - אבל בורות אינה אחת התכונות שניתן ליחס לי - לא אחרי 30 שנה של האזנה למוסיקה וקריאת אלפי ספרים ומאמרים בנושא. א. מה הקשר בין היותה של קווין להקה בריטית, לבין הטיעון שלך לגבי Bohemian Rhapsody? טרם הבינותי. ב. יש להקות בריטיות טובות, ויש להקות בריטיות גרועות. ככה זה בכל מקום, הלא כן? לא כל דבר שנעשה ע"י להקה בריטית הוא "ציון דרך". נו, באמת... ג. אין לי דעה לכאן או לכאן על קווין עצמה. זו אינה אחת הלהקות האהובות עלי, אבל אני גם לא סולדת ממנה. ד. לשיר לא היתה "השפעה עצומה". ראשית, וידאו-קליפים התפתחו בלאו הכי באותה תקופה; קווין היו פשוט אחת הלהקות שעשתה שימוש במדיום הזה. הוא היה מגיע לאן שהגיע גם בלעדיה. שנית, הטיעון שלך לגבי השפעה על "התפתחות הסינגל" הוא מגוחך, ומעיד - תסלח לי - על בורות שלך בהיסטוריה של הסינגלים. שלישית, מבחינה מוסיקלית - שירים עם "עלילה", מורכבות, ואורך של יותר מ-4 דקות הוקלטו שנים רבות לפני Bohemian Rhapsody. שוב, ראה הערתי מקודם לגבי הכרת ההסטוריה של המוסיקה: יתכן שתרצה להאזין לאלבום בשם "סרג'נט פפר" לפני שאתה מייחס משקל כה רב לשיר הזה. או, אולי Pet Sounds של הביץ' בויז. רביעית, שימוש באפקטים - כנ"ל. לגבי סרטים דוקומנטריים על הלהקה וכו' - אני מכירה את תולדותיה וקראתי רבות עליה. זה הספיק לי. לקווין לא היתה השפעה גדולה על הרוק. הם מעולם לא נהיו פופולריים בארה"ב, למשל, בגלל שאופי הלהקה היה מאוד "בריטי" - היינו יותר ליברלי ממה שהחברה האמריקאית השמרנית היתה מוכנה לקבל. גם התזמון של הקריירה שלהם היה מעניין - הם התחילו כלהקת גלאם, באמצע שנות השבעים, כאשר גל הגלאם כבר עבר את שיאו, ועשו מעבר לפופ נטו, בהצלחה מסחרית לא מבוטלת. אבל הם נשארו באופן מובהק חלק מהמיינסטרים של הבידור הבריטי, זה שפונה לכל המשפחה, וזה אולי סוד הפופולריות העצומה שלהם עד היום. בכל מקרה, אף להקה או ז'אנר מוסיקלי בריטי לא שאב מקווין, למרות הפופולריות העצומה של הלהקה, ומכאן ש"השפעה" אמנותית לא היתה לה.
 

rainbow demon

New member
התשובות שלי

א. הקשר הוא, שאמרת שמכיוון שקווין היתה פופולארית בממלכה הבריטית ותו לא, אין לה כביכול אפשרות להשפיע על הרוק. הבאתי לך דוגמאות מנגד. ב. אכן, יש להקות בריטיות טובות ויש גרועות. קווין לא להקה גרועה. להפך קווין היא אחת הלהקות הבריטיות הטובות בכל הזמנים. לא אמרתי שכל דבר שקווין עשתה היה ציון דרך. להפך, לקווין היו הרבה רגעי שפל בקריירה(בעיקר בין השנים 1980-1984) שנבעו מבחירות מוזיקליות שגויות. אבל לקווין היום 2-3 רגעים שהם ללא ספק רגעים חשובים בתולדות הרוק בכלל ובתולדות הלהקה בפרט. ג. לפי הדיבור שלך עליה, זה נראה אחרת לגמרי. ד. הוידאו קליפים היו מגיעים ללא ספק לאן שהם הגיעו, אין ספק. אבל זה היה קורה הרבה יותר מאוחר, וייתכן שהכל היה נראה אחרת. קווין לא המציאו את הגלגל אבל הם הראשונים שהשתמשו בגלגל עם צמיג גומי כשכולם השתמשו בגלגלי עץ. ייתכן ואני בור בקשר להיסטורית הסינגלים, אבל אני לא נוטה להאמין להערות כאלה כשאין מאחוריהן נימוק או דוגמא. לסרג'נט פפר הקשבתי לא פעם אחת ולא פעמיים (מפתיע אותך?), לביץ' בויז אני לא מקשיב כי אני לא אוהב את הסגנון שלהם (אף שפרדי מרקיורי עשה קאבר לאחד מהשירים היותר טובים שלהם). שימוש באפקטים - לא כנ"ל. אף להקה שאני מכיר לא השתמשה באפקט להכפלת הקולות בשביל לעשות אפקט של כ200 קולות מוכפלים לפני כן . אם היתה כזו, אשמח לדוגמא. להיות פופולרי בארצות הברית זה לא מה שהופך את הלהקה למשפיעה וחשובה. אגב, זה לא שלקווין לא היו להיטים בטופ10 האמריקאי. להפך, אני יכול לציין לפחות 5 סינגלים שעשו את זה. קווין זכתה לפופולאריות עצומה בדרום אמריקה ואירופה ובבריה"מ (אף שהלהקה צונזרה על ידי השלטונות, הקלטות הפירטיות נחטפו כמו לחמניות טריות), כשארצות הברית נשלטה על ידי להקות הדיסקו,פאנק וקאנטרי. אכן, אני מסכים שלקווין היו החלטות מוזיקליות משונות וחסרות הגיון, מה שכנראה פגם כנראה בקיטלוג הלהקה תחת קטגוריה "הלהקה הבריטית הטובה ביותר אחרי פינק פלויד" וכן תקופת הפופ (שהיתה בין השנים 1984-1989) והפאנק/דיסקו (שקדמה לתקופת הפופ והיתה אחת התקופות המוזרות בתולדות הלהקה) עד היום מעלה בי חלחלה קלילה. אולם למרות זאת לקווין היתה השפעה רבה על להקות לא מעטות, די להסתכל על רשימת הלהקות והאמנים שבחרו לעשות קאברים לקווין, ולהיות מודהמים מטווח הז'אנרים - וויקליף ז'אן, דרים תיאטר, אלטון ג'ון, גאנס אנד רוזס, פרל ג'ם, ניין אינצ' ניילס, אנטרקס, מלמסטיין, טרביס, סקורפיונס, דף לפרד, מטאליקה, רובי וויליאמס, שרה ברייטמן, והרשימה עוד ארוכה.... השפעה אמנותית גרידא על סגנון זה או אחר היה לקווין רק על סגנון הגלאם, שכאמור פרח מהעולם. אבל להקות שהושפעו ומושפעות, אני לא אספור גם על שתי ידיים.
 
חלק ב'

עוד לא הבנתי מה הקשר בין היותה של קווין להקה בריטית, לטענתך שהיא להקה משפיעה. קווין לא היתה אחת הלהקות הבריטיות "הטובות בכל הזמנים". אף מקור רציני, המוכר לי, אינו מונה אותה ככזו. קווין לא השפיעה על השימוש בווידאו. הוא החל להיות נפוץ באותה תקופה ממילא. מדוע אתה טוען שזה "היה קורה מאוחר יותר" אלמלא הם? הסטוריית הסינגלים: טרם הוכחת מדוע Bohemian Rhapsody הוא שיר בעל חשיבות בהסטורית הסינגלים, כפי שטענת. אני מחכה להוכחה. מאחר שאתה העלית את הטענה ראשון, נטל ההוכחה הוא עליך. לא אכפת לי אם אתה אוהב את הביץ' בויז או לא. גם אני לא אוהבת אותם במיוחד. נתתי את שתי הלהקות כדוגמא לאמנים שהרחיבו את הרפרטואר של המוסיקה, כשהקליטו שירים ארוכים, מורכבים, ובעלי אפקטים, שנים רבות לפני קווין. אפקטים - כן כנ"ל. ראה הדוגמאות לעיל. לגבי הכפלת קולות: הביץ' בויז עשו את זה עם Good Vibrations בשנת 1966. ובעצם, פיל ספקטור עשה את זה עוד בראשית שנות הששים, עם כל האמנים שהפיק. אגב, עלה על דעתך שבשנות השבעים היו שינויים טכנולוגיים, שלא היו זמינים לאמנים קודם, וקווין פשוט השתמשו באמצעים חדשים אלו? נניח שזה המצב: האם זה הופך אותם ללהקה חשובה? משפיעה? לא. קווין לא הצליחה בארה"ב כפי שהצליחה במקומות אחרים. היו לה סינגלים במצעד האמריקאי, אבל לא היתה לה "נוכחות" שם. כפי שאמרתי, זה נבע מהתדמית הליברלית של הלהקה. לא היה לה שום סיכוי להצליח בארה"ב מלכתחילה - כך היה גם לגבי כל שאר אמני הגלאם - וחבל על כך. אגב, ההתנגדות שלך לדיסקו, פאנק וקאנטרי מעידה על חשיבה שמרנית. מה רע בסגנונות אלו? בוודאי שיצאו מהם אמנים טובים בהרבה מקווין. ומה הבעיה בזה שקווין הקליטו שירי פופ/דיסקו? זה מה שהפך אותם למפורסמים ופופולריים בכל העולם (כפי שאתה מעיד בעצמך). הם הסבו הנאה רבה למיליונים (אולי עשרות מיליונים) של בני אדם. מה רע בזה? אכן יש גרסאות כיסוי לשירים של קווין, מה שמעיד על הפופולריות העצומה של הלהקה ושיריה. אך לא היתה ללהקה שום השפעה אמנותית לטווח ארוך - אף אחד לא "הלך בדרכה" - פשוט כי לא היתה לה דרך ייחודית. קווין היתה להקת פופ של אמצע הדרך. בידור לכל המשפחה. ואין כל פסול בזה. לקווין לא היתה השפעה אפילו על הגלאם, משום שהם התחילו לקראת סוף עידן הגלאם ממילא. הם נבנו על הבסיס שהקימו טי רקס ודייויד בואי, שנים קודם לכן. אדרבא, תן לי שמות של להקות שהושפעו ומושפעות - והן בעלות נוכחות משמעותית בעולם המוסיקה. עדיין נטל ההוכחה עליך, להוכיח שקווין היא להקה חשובה ומשפיעה. בינתיים, לא הצלחת. דעתי על הלהקה, כאמור, לא משנה בכלל. אין לי כלום נגדם. אני אדישה לחלוטין. לא כל אחד חייב להיות "מעריץ" של אמן זה או אחר, כדי לדון עליו או עליה בצורה רצינית.
 

rainbow demon

New member
חלק ג' (ואחרון?)

מכיוון שבעצמך אמרת שאת אדישה לחלוטין ללהקה, אני לא רואה טעם להתאמץ לחפש הוכחות ודוגמאות לטענות שלי, כי את ממילא תמצאי דרך לבטל אותם או למצוא כביכול דוגמא שתסתור אותם. חבל לי על המאמץ, השעה מאוחרת והמיטה קוראת לי. מה שכן עדיין יש לי כמה דברים להוסיף. ההיגד שקווין היא אחת הלהקות הטובות בכל הזמנים שייצאה בריטניה הוא סובייקטיבי לחלוטין. אולם הוא היגד סובייקטיבי שמליוני (אם לא עשרות מליוני) אנשים בעולם יסכימו איתו, והוא לא ניתן לביטול כאילו היה קליפת השום. בקשר לוידאו - אני לא אפרט יותר מדי (ראי את תחילת ההודעה להסברים), רק אתן לך אנלוגיה - כיצד היו מתפתחים זרמים כמו דאדא באומנות ללא אימפרסיוניזם? אין ספק שמישהו היה מעלה בסופו של דבר את הרעיון שלא צריך לצייר הכל כמו שהוא באמת, אבל איך זה היה נראה ומתי זה היה קורה? הBOHEMIAN RAPHSODY נחשב לאבן דרך בהיסטורית הסינגלים כי הוא היה הסינגל הראשון שנבנה סביבו קמפיין שיווקי אחד (לאו דווקא קשור לאלבום בו הוא מופיע). שימוש באפקטים חדשים שאמנים קודמים לא השתמשו בהם הוא סוג של הימור. חוץ מזה קווין השתמשו באותם אבטיפוסים בסגנון כזה שגם לאוזן מודרנית של שנות ה2000 זה לא היה נשמע צורם למדי. להיות הראשון שקונה מכונית בזמן שכולם עדיין נוסעים על מרכבות סוסים , ולעשות את זה כאילו זה משהו מולד ומושרש במשך שנים. ציטוט: "היו לה סינגלים במצעד האמריקאי, אבל לא היתה לה "נוכחות" שם" ובכן אישה יקרה הסבירי לי נא מה צריך יותר מאשר טופ10 בשביל לקבל נוכחות במצעד האמריקאי? אגב, אין לי שום התנגדות לא לדיסקו לא לפאנק ולא לקאנטרי.. להפך, תקופות מסוימות בחיי שמעתי גם דיסקו וגם פאנק, ויש לי אפילו אלבום קאנטרי פארודי על ה"חומה", ואני אולי האחרון בתבל שיש לו חשיבה שמרנית! ואין לאף אחד מהדברים הנ"ל קשר לעובדה שכשקווין יצרו שירי דיסקו, פופ ופאנק - זה פשוט נשמע זוועה, גם הלהקה מודה שאלו היו השנים החשוכות שלה. לקווין לא היה קו מוזיקלי אחד.. למעשה הלהקה שינתה את סגנונה במשך השנים יותר מפעם אחת. אני לא אשפיל את עצמי בנסיון להגדיר את הסגנונות שאותם הלהקה ניגנה, כי אני לבטח לא יודע אפילו איך חצי מהם נקראים, אבל זה היה היחוד של קווין - לקחת לכאורה סגנון מוזיקלי קיים ומעובד, ולעשות ממנו משהו עם זווית קצת אחרת, יותר קשורה לקווין, ולאופי הלהקה. גם תקופת הפופ של קווין אופיינה בקו בוגר, מושקע וייחודי. לדוגמא, אני אישית לא מסוגל לשמוע כמעט שירים משנות ה80 (בעיקר מאמצע העשור).. זה פשוט צורם לי באוזניים. לעומת זאת שירי קווין לא עושים עליי השפעה כזו, להפך אני מתחבר לשירים, למוזיקה, למילים.... אין אפילו מה להשוות בין I WANT TO BREAK FREE(שיר רנדומלי של קווין שעלה לי בראש עכשיו) לכל שיר אחר של שנות ה80, אפילו יהיה זה השיר שנבחר לשיר העשור. ישנן להקות מחווה רבות לקווין (להקות שמנגנות חומר של קווין וחומר דומה), שכמובן אף אחת מהן לא זוכה להצלחה מסחרית מסחררת, אבל להקות ואמנים שמושפעים או לפחות הושפעו תקופתית מקווין הם למשל - ג'ורג' מייקל, רדיוהד ודף לפרד (בעיקר בחומר היותר מאוחר שלהם). לסיכום, את ניסית לשנות את דעתי (או להעיר את עולמי, או משהו), ואני ניסיתי לשנות את דעתך, אבל כנראה שזה לא יעזור, לא לך ולא לי, אז אם יש לך להוסיף משהו , את מוזמנת. אין לי שום ספק שהנסיון העשיר שלך במוזיקה (לפי טענתך שאני מאמין לה) עוזר לך לתת דוגמאות, ולתת פרטים היסטורים, אבל הוא לא בהכרח נותן לך את הכלים לנתח את הנתונים הרבים ולהגיע לכל המסקנות הנכונות. מצד שני, ייתכן שאני זה שטועה בניתוחים. אני בכל אופן אמרתי את מה שרציתי לומר, ומבחינתי הדיון הזה מסתיים.
 
למה אני עוד ערה בשעה כזאת???

כמה נקודות לגבי מה שכתבת. אני מתנצלת על הקיצור - השעה מאוחרת ואני עייפה. כתבת: "ההיגד שקווין היא אחת הלהקות הטובות בכל הזמנים שייצאה בריטניה הוא סובייקטיבי לחלוטין. אולם הוא היגד סובייקטיבי שמליוני (אם לא עשרות מליוני) אנשים בעולם יסכימו איתו, והוא לא ניתן לביטול כאילו היה קליפת השום" מיליונים גם מעריצים את בריטני ספיירס ודומיה, וחושבים שהיא הכי טובה. זה אומר שהם צודקים? כתבת: "רק אתן לך אנלוגיה - כיצד היו מתפתחים זרמים כמו דאדא באומנות ללא אימפרסיוניזם?" האנלוגיה הזו אינה במקומה. מדובר, הרי, בסה"כ בשימוש בטכנולוגיה מסויימת - וידאו - שהתפתחה באותה תקופה. המעבר מאימפרסיוניזם לדאדא וכו', לא כלל שינויים טכנולוגיים משמעותיים (אלא רק שינויים תרבותיים: עליית המודרניזם וכו' וכיו"ב). בנוסף, קיימת בדבריך הנחה סמויה, לפיה השימוש בקליפים ע"י הלהקה נעשה מטעמים אמנותיים. אני קצת יותר צינית, מכיוון שאני מכירה את המנגנונים של תעשיית המוסיקה. ההנחה שלי תהיה שהשימוש בקליפים היה רעיון של חברת התקליטים או הנהלת הלהקה, לאו דווקא הלהקה עצמה - וזאת לצורכי אותו "קמפיין" שהזכרת. אבל יכול להיות שאני טועה. כתבת: "הBOHEMIAN RAPHSODY נחשב לאבן דרך בהיסטורית הסינגלים כי הוא היה הסינגל הראשון שנבנה סביבו קמפיין שיווקי אחד (לאו דווקא קשור לאלבום בו הוא מופיע)." ריינבו חמודי: במשך כל המאה העשרים, עד שנת 1967 לערך, כל תעשיית המוסיקה הפופולרית נסבה סביב סינגלים. אלבומים היו מצרך נילווה, אם בכלל יצאו!. הסינגל היה המרכז, וברוב המקרים - המוצר היחיד ששווק. ההסטוריה של הפופ היא ההסטוריה של הסינגל. רק כאשר להקות פופ פיתחו יומרות בתחום ההפקה (ראה סרג'נט פפר), הפך האלבום להיות מוצר הכרחי, ומוצר המשווק בפני עצמו. (עד כדי כך, שהיום סינגלים - אם בכלל הם משווקים - מוצאים כדי לקדם אלבומים. למעשה, שוק הסינגלים במדינות המערב שבק חיים, לפי הדיווחים מחברות התקליטים.) הייתי רוצה להמליץ לך לקרוא ספר חשוב, בשם The Sound of the City, שנכתב ע"י צ'רלי ג'ילט (Charlie Gillette). זה היה אחד הספרים הראשונים שנכתבו על מוסיקת הפופ ברצינות, לפני כשלושים שנה. ג'ילט מראה בספר, צעד אחר צעד, איך צמח הרוק'נ'רול בארה"ב מתוך הבלוז, הריתם'נ'בלוז והקאנטרי, כאשר התפתחות זו התרחשה כל-כולה במצעדי הסינגלים. ספרו של ג'ילט נחשב לאבן דרך בכתיבה על רוק, וממצאיו מקובלים על הכל. כתבת: ובכן אישה יקרה הסבירי לי נא מה צריך יותר מאשר טופ10 בשביל לקבל נוכחות במצעד האמריקאי? קווין לא נהיו להקה פופולרית בארה"ב, למרות שהיו להם כמה סינגלים במצעד. הם לא עשו סיבובי הופעות (מצליחים, בכ"א) בארה"ב, לא נכתב עליהם בצורה משמעותית בעיתונות המוסיקה, לא היו להם הופעות משמעותיות בטלוויזיה (אם בכלל - אני לא בטוחה), הם לא הושמעו בתחנות FM (שבאותן שנים היו קובעות-הטעם של מאזיני הרוק הרציניים). קהל צרכני הרוק האמריקאי לא הכיר כלל את קווין. השווה, לדוגמא, ללד זפלין, או לסטונס, או ל"מי", או אפילו לפינק פלויד, במידה מסויימת - להקות בריטיות שבאותן שנים שלטו בשוק האמריקאי, כולל המדיה האמריקאית (ולפעמים בלי סינגלים בכלל, במקרה של לד זפלין). שוב, הסיבות לכך, לדעתי, אינן נעוצות במוסיקה של הלהקה, אלא בתדמית שלה: עד היום הקהל האמריקאי הוא שמרני מאוד ואינו מסוגל לקבל להקות המציעות זהות מינית לא ברורה. גם ההומור הבריטי שלהם הוא זר לתרבות האמריקאית. זו הסיבה שסגנון הגלאם לא תפש באמריקה בכלל. אפילו דייויד בואי, בשנות הגלאם שלו, לא נראה יותר מאשר דמות שוליים סהרורית, עם קומץ אוהדים מקומיים (בעיקר בניו יורק, שהיא עיר יותר "תרבותית"). הנסיון היחיד, המוכר לי, לייצר גלאם אמריקאי היה אליס קופר בראשית דרכו. הנסיון הזה נכשל לחלוטין. קופר אימץ שם נשי ("אליס") עלה לבמה עם שמלה ואיפור, וחיקה את כל השטיקים של טי רקס. הקהל האמריקאי לא הבין, ודחה את זה לחלוטין. קופר שינה כיוון, בהתאם, ויצר את התדמית המוכרת שלו. תחשוב על היחס שלהם לבוי ג'ורג' בזמנו, אפילו לג'ורג' מייקל ... הם עוד לא מוכנים לזה. כתבת: "גם תקופת הפופ של קווין אופיינה בקו בוגר, מושקע וייחודי". אני מבינה שאתה רואה את I want to be free כדוגמא לשיר "בוגר, מושקע וייחודי" כזה? זהו שיר חמוד והומוריסטי. ראית את הקליפ לשיר? לא הייתי בדיוק קוראת לזה שיר "בוגר". מאידך, זו דוגמא מצויינת לטענה שלי לעיל, שהקהל האמריקאי לא היה מסוגל לקבל את קווין. קליפ כזה היה, מן הסתם, מצונזר שם. נדמה לי שאפילו לא ניסו להקרין אותו שם, או שעשו גרסה אחרת(?). בבריטניה, לעומת זאת, הקליפ הזה הוא אחד האהובים ביותר, עד היום. אגב שנות השמונים: בשנים האלו נעשו הרבה מאוד דברים טובים, ולאו דווקא במצעדי הפזמונים. קצת קיצוני לבטל את כל השירים שנעשו באותן שנים, לא? להקות שמושפעות מקווין: איך רדיוהד וג'ורג' מייקל מושפעים מקווין? אשמח לשמוע. להקות מחווה לא נחשבות, כי הן אינן יוצרות חומר מקורי. ריינבו, אם קווין עושים לך את זה - סחתיין. כל אחד והטעם שלו. אני לא מעוניינת לשנות את דעתך - רק לתת לך קצת מידע שיאפשר לך לראות את הדברים בפרספקטיבה קצת יותר עשירה. גם אני הייתי פעם במקום שאתה נמצא עכשיו, ועם הזמן למדתי שהדברים הרבה יותר מורכבים ממה שחשבתי. יש הרבה מאוד "ספין" בכל מה שקשור לתעשיית המוסיקה; לחברות התקליטים יש אינטרס להציג את האמנים שאת מוצריהם הן מנסות למכור כ"הכי טובים" או "הכי גדולים" וכו' וכו', וזאת מסיבות ברורות. חלק מערוצי התקשורת לעיתים קרובות משתפים פעולה עם חברות התקליטים, משיקולים כלכליים. אנשים צעירים לעיתים קרובות "קונים" את הלוקשים האלו, פשוט משום שאין להם עדיין את המידע הרלבנטי. למזלנו, עם הזמן, רוב האנשים לומדים להפריד בין ה"הייפ" לבין המציאות - וזאת ללא ויתור על טעמם המוסיקלי.
 

rainbow demon

New member
אני לא חושב שזה אלבום כזה טוב..

יש 4-5 שירים שאני אוהב, אבל יש גם קטעים מוזרים (למשל SWEET LADY שעד היום אני לא מסוגל לשמוע עד הסוף). לעומת זאת QUEEN2 הוא אלבום חובה.
 

I n n u e n d o

New member
אוקי תזהרו ממני.

שום מילה. קווין היא להקה בפני עצמה ביטלס היא להקה בפני עצמה וזה סגנון שונה לגמרי של מוזיקה. קווין של שנות ה70 היא קווין שכולם יזכרו בקווין היותר טובה קווין של שנות ה80 היא קווין הממוסחרת כל להקה מתמסחרת,זה נכון.אלבומים שבאמת חובה בכל בית של קווין אלא Queen 2 וכמובן Night at the opera. חבל שאנשים שומעים שיר או שניים של להקה מסויימת וישר קוטלים אותה בל אם זאת קווין או להקה אחרת.
 

GingerBread Man

New member
לא כל להקה מתמסחרת

הביטלס מעולם לא התמסחרו, לד זפ התמסחרו בקושי. ג'נסיס התמסחרה, קווין התמסחרה אפילו פינק פלויד התמסחרה (לא בטוח אבל נראה לי). אולי זה באמת מקום לשאלה: כמעט כולם מסכימים שלאחר החומה חלה הדרדרות אדירה ברמת המוזיקה של פינק פלויד (יש כאלה שחושבים שזה קרה לאחר עזיבת ווטרס). אז האם אתם חושבים שההדרדרות היא בגלל התמסחרות או בגלל משהו אחר?
 
מה זה בדיוק התמסחרות?

לא ברור לי בדיוק למה כוונתכם, אבל נראה שהנושא מעסיק מאוד רבים מכם. למה כוונתכם ב"התמסחרות"? אני גם לא בטוחה ש"כמעט כולם מסכימים" שהיתה התדרדרות ברמת המוזיקה של הפלויד לאחר "החומה". יש כאלה הרואים בשני האלבומים האחרונים שיפור, לעומת האלבומים האחרונים שכתב ווטרס עם הלהקה.
 

I n n u e n d o

New member
אין דבר כזה לא מתמסחרת

אפילו הביטלס התמסחרו התמסחרות זה שהוא מפרסמים את עצמם בצורה שלא קשורה בכלל למוזיקה שלהם כמו שסאבלימינעל עכשיו עושה פרסומות לשוקו.
 

GingerBread Man

New member
אל תשווי את סאבלימינאל לביטלס

דווקא בתקופה שהם התפרסמו שינו הביטלס יוון ועברו למוזיקה פסיכודלית שהיא הרבה יותר קשה לעיכול מהרוקנרול המתוק שהם עשו קודם לכן. או אולי זה היה בכלל כי פול מקטרני מת?
 

I n n u e n d o

New member
אני השוותי?!

בחיים לא אשווה מישהו לסאבלימינעל. בחיים. אפילו לא מישהו שאני שונאת. נתתי רק לזה ששאל מה זה התמסחרות דוגמא להתמסחרות של אומן.
 
טרם הבינותי...

מה זה התמסחרות. האם הכוונה לעשיית פרסומות? מכירת מוצרים (מלבד תקליטים)? אם כן מדוע לא להשוות את הביטלס לסבלימינל (לדוגמא)? הרי הביטלס היו אלופי העולם במכירת "מוצרים נלווים" עם שמם ודמותם, החל מפוסטרים, תיקי-אוכל לבית ספר ועד פאות נכריות.
 
למעלה