שלום

GingerBread Man

New member
זה סוג אחד של התמסחרות

ההתמסחרותץ שאני מדבר עליה היא שינוי (או המשך) הסגנון המוזיקלי בעקבות דרישת קהל
 

rainbow demon

New member
אני אחדד קצת את ההגדרה שלך...

ההתמסחרות היא לעבור לסגנון המוזיקלי שמוכר(מלשון למכור) יותר או מה שנהיה פופולארי יותר. לפי דעתי, הביטלס עברו לנגן יותר פסיכדלי כי זה נהיה יותר פופולארי מ"ילדי הפרחים" למשל.. באותם שנים קמו להקות הפסיכדל הפופולאריות ביותר - כולל פינק ולד.. הם התחילו לתפוס תאוצה ופופולאריות.. הביטלס לא רצו להשאר מאחור, ועברו לסגנון החדש. הם אמנם ניגנו חומר יותר בוגר מאשר להקות אחרות אבל זה נגזרת מהגיל והנסיון המוזיקלי, ולאו דווקא הרצון להיות שונים.
 
תיקונים קלים, והמשך הדיון

הביטלס היו בין הלהקות הבריטיות הראשונות להקליט מוסיקה פסיכדלית. הם עשו זאת כבר ב-1966, עם Revolver. זה היה לפני פינק פלויד. הבריטי הראשון שהקליט פסיכדליה באופן רציני היה דווקא דונובן, עם האלבום Sunshine Superman, גם כן בשנת 1966. לד זפלין מעולם לא ניגנו פסיכדליה. באשר ל"התמסחרות" - עדיין המונח אינו ברור לי. נניח שניקח את ההגדרה שלכם - כניעה לטעם הקהל - ונבדוק מה קרה עם הפלויד בשנת 1967 (כאן זה פורום פינק פלויד, כזכור): כשהפלויד הקליטו שני סינגלים מצליחים - See Emily Play ו-Arnold Layne בתחילת שנת 1967, כעסו עליהם האוהדים ה"ותיקים" - אלו שהיו באים לראות אותם ב-UFO ומועדונים אחרים. האוהדים טענו שהלהקה "התמסחרה" כי הקליטה שירי פופ לרדיו. מסיבה זו, סרבה הלהקה לנגן את הסינגלים בהופעות (וזכו לתגובות אלימות על כך, מחוץ ללונדון). האם צדקו האוהדים? האם הלהקה "התמסחרה" כאשר הקליטה את הסינגלים?
 

Jam Head

New member
../images/Emo45.gif

אני מסכים איתך לגמריי , הביטלס לפי דעתי עשו את הדבר הכי הפוך לתהליך ההתמסחרות בשנות ה- 60. הם היו יכולים להמשיך לנגן את הרוק-אנד-רול הדביק שלהם ולהמשיך לקבל חשיפה תקשורתית ענקית , אבל במקום זה הם לקחו סיכון והמירו את הסגנון המוסיקלי שלהם ועצמו את הגל הפסיכודלי . בתקופה ההיא הגל הזה עדיין לא נהיה פופולרי והביטלס היו יכולים להימחק אם הם היו מוצאים אלבום בינוני , אבל הם הוציאו את סרגנ'ט פפר :) וההמשך כבר ידוע.
 

amhay

New member
קודם כל....

סרג'נט פפר,יחסית לאבי רוד וריבולבר הוא אכן בינוני לגבי המושג "התמסחרות" - הוא בסה"כ תרוץ למעריץ להגיד אני לא אוהב יותר את החומר הזה אלא רק את החומר הישן - אין דבר כזה התמסחרות,סה"כ ניסיון לתרץ את מה שקרה לאומן...
 
למען האמת...

אני לא רואה שום הבדל בין סרג'נט פפרס לבין אלבום בינוני. מה שמזכיר לי שאלה מסויימת... מישהו כאן רואה את אביי רוד כאלבום פרוגרסיבי באיזשהו מובן?
 

Jam Head

New member
אני רואה בו

את ההתחלה של הפרוג , יש בו הרבה מאוד מוטיבים. פרוג קל שכזה :)
 
למעלה