צור החלמיש
New member
יוחנן היה התלמיד האהוב של ישוע
לא כתוב על פטרוס שום דבר דומה. כן הוא היה בחיר השליחים. אך הוא לא היה האפיפיור. בנוסף הטענה שהאפיפיור תמיד צודק ואף פעם לא טועה היא חסרת כל עמוד שדרה בדבר ה'. ראשית אם אנחנו לוקחים את פטרוס לדוגמה שהוא הרי מחינת הקתולים האפיפיור הראשון שאינו טועה לעולם, טעה גם טעה ואף חטא, ואנו יכולים לראות זאת באגרת אל הגלטים ב': 11-14, כְּשֶׁבָּא כֵּיפָא לְאַנְטִיוֹכְיָה הִתְיַצַּבְתִּי נֶגְדּוֹ מִפְּנֵי שֶׁנִּמְצָא בּוֹ דְּבַר אַשְׁמָה. בְּטֶרֶם בָּאוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים מֵאֵת יַעֲקֹב הוּא סָעַד יַחַד עִם הָאַחִים מִן הַגּוֹיִים, אֲבָל כַּאֲשֶׁר בָּאוּ הַלָּלוּ נָסוֹג מֵהֶם בִּגְלַל פַּחְדּוֹ מִן הָאַחִים הַנִּמּוֹלִים. וְיֶתֶר הָאַחִים הַיְּהוּדִים כִּחֲשׁוּ כָּמוֹהוּ, עַד שֶׁאֲפִלּוּ בַּר-נַבָּא נִגְרַר אַחֲרֵיהֶם בְּכַחֲשָׁם. בִּרְאוֹתִי כִּי הֵם סוֹטִים מֵאֱמֶת הַבְּשׂוֹרָה, אָמַרְתִּי לְכֵיפָא לְעֵינֵי כָּל הַנּוֹכְחִים: "אִם אַתָּה הַיְּהוּדִי מִתְנַהֵג כְּגוֹי וְלֹא כִּיהוּדִי, מַדּוּעַ תְּאַלֵּץ אֶת הַגּוֹיִים לִחְיוֹת כִּיהוּדִים?" נמצא בו דבר אשמה, והוא סטה מן הבשורה, ששאול אמר על דבר זה ברוח הקודש "אַךְ אִם מִישֶׁהוּ, אֲפִלּוּ אֲנַחְנוּ אוֹ מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם, יְבַשֵּׂר לָכֶם בְּשׂוֹרָה שׁוֹנָה מִזּוֹ שֶׁבִּשַּׂרְנוּ לָכֶם, חֵרֶם יִהְיֶה! אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר מַה שֶּׁאָמַרְנוּ קֹדֶם לָכֵן: אִם מִישֶׁהוּ יַשְׁמִיעַ לָכֶם בְּשׂוֹרָה שׁוֹנָה מִזּוֹ שֶׁקִּבַּלְתֶּם, חֵרֶם יִהְיֶה!" (גלטים א': 8,9) הבשורה היא שרק בחסדו של אלוהים אנחנו יכולים להיות רצויים לפניו, ולא במעשינו אנו. אל לנו לבטוח בבשרנו, במחשבתנו, ברגשותנו או ברצוננו. דבר שהדת הקתולית ושאר הזרמים המסורתיים בנצרות נוטים לעשות לרוב. הבטחון הוא במעשים של עצמך, אתה חייב לתת מעשה, ללכת לכנסיה ביום ראשון להתפלל תפילת אווה מריה, להתוודות לחגוג את החגים (שגם את זה שאול דוחה בדבר ה'), וכו'.
לא כתוב על פטרוס שום דבר דומה. כן הוא היה בחיר השליחים. אך הוא לא היה האפיפיור. בנוסף הטענה שהאפיפיור תמיד צודק ואף פעם לא טועה היא חסרת כל עמוד שדרה בדבר ה'. ראשית אם אנחנו לוקחים את פטרוס לדוגמה שהוא הרי מחינת הקתולים האפיפיור הראשון שאינו טועה לעולם, טעה גם טעה ואף חטא, ואנו יכולים לראות זאת באגרת אל הגלטים ב': 11-14, כְּשֶׁבָּא כֵּיפָא לְאַנְטִיוֹכְיָה הִתְיַצַּבְתִּי נֶגְדּוֹ מִפְּנֵי שֶׁנִּמְצָא בּוֹ דְּבַר אַשְׁמָה. בְּטֶרֶם בָּאוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים מֵאֵת יַעֲקֹב הוּא סָעַד יַחַד עִם הָאַחִים מִן הַגּוֹיִים, אֲבָל כַּאֲשֶׁר בָּאוּ הַלָּלוּ נָסוֹג מֵהֶם בִּגְלַל פַּחְדּוֹ מִן הָאַחִים הַנִּמּוֹלִים. וְיֶתֶר הָאַחִים הַיְּהוּדִים כִּחֲשׁוּ כָּמוֹהוּ, עַד שֶׁאֲפִלּוּ בַּר-נַבָּא נִגְרַר אַחֲרֵיהֶם בְּכַחֲשָׁם. בִּרְאוֹתִי כִּי הֵם סוֹטִים מֵאֱמֶת הַבְּשׂוֹרָה, אָמַרְתִּי לְכֵיפָא לְעֵינֵי כָּל הַנּוֹכְחִים: "אִם אַתָּה הַיְּהוּדִי מִתְנַהֵג כְּגוֹי וְלֹא כִּיהוּדִי, מַדּוּעַ תְּאַלֵּץ אֶת הַגּוֹיִים לִחְיוֹת כִּיהוּדִים?" נמצא בו דבר אשמה, והוא סטה מן הבשורה, ששאול אמר על דבר זה ברוח הקודש "אַךְ אִם מִישֶׁהוּ, אֲפִלּוּ אֲנַחְנוּ אוֹ מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם, יְבַשֵּׂר לָכֶם בְּשׂוֹרָה שׁוֹנָה מִזּוֹ שֶׁבִּשַּׂרְנוּ לָכֶם, חֵרֶם יִהְיֶה! אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר מַה שֶּׁאָמַרְנוּ קֹדֶם לָכֵן: אִם מִישֶׁהוּ יַשְׁמִיעַ לָכֶם בְּשׂוֹרָה שׁוֹנָה מִזּוֹ שֶׁקִּבַּלְתֶּם, חֵרֶם יִהְיֶה!" (גלטים א': 8,9) הבשורה היא שרק בחסדו של אלוהים אנחנו יכולים להיות רצויים לפניו, ולא במעשינו אנו. אל לנו לבטוח בבשרנו, במחשבתנו, ברגשותנו או ברצוננו. דבר שהדת הקתולית ושאר הזרמים המסורתיים בנצרות נוטים לעשות לרוב. הבטחון הוא במעשים של עצמך, אתה חייב לתת מעשה, ללכת לכנסיה ביום ראשון להתפלל תפילת אווה מריה, להתוודות לחגוג את החגים (שגם את זה שאול דוחה בדבר ה'), וכו'.