שלום...

[מלאך תלוש]

אין נפילות רכות כשאתה בפסגה...

אם זה סיום של מערכת יחסים סוערת אם זה אחרי הישג מרשים שאחריו אין כלום אם זה בעקבות נוף מדהים שראית בסוף העולם ואח"כ חוזרים למציאות או כל חוויה חזקה נפשית אחרת... שלושת סוגי המעוף אינם נמצאים אצל כל אחד - בד"כ סוג אחד לאדם. אם אתה מהסוג השלישי אתה מבין.

 

[האם של איתי]

בקר טוב לך מלאך, למרות שיש המון

על צלחתי הבוקר החלטתי לשתות איתך את הקפה בדרך כלל אני נוהגת לשתות את הקפה על מפתן הגן ולנסות להבחין מה קרה בו במשך הלילה תראה, המעוף השלישי הוא מעוף רמב"מים כזה של דרך המיצוע ואני אקרא לו למענך מעוף הכלים השלובים אתה יודע שתי מבחנות ומקור זרם בחיבור בין המבחנות על פי החוק אין מצב שבמבחנה אחת יהיה גובה המים שונה אלא לזמן קצר מאד הירף עין אחר כך המבחנות מתאזנות אנשי המעוף השני מזרימים כל הזמן נוזלים למבחנה אחת נקרא לה מבחנת האושר כשמבחנת החרטה מאזנת כל הזמן ככל שמפלס המים במבחנת האושר גבוה יותר תהליך האיזון יהיה טראומטי יותר חוק טבע אנשי המבחנה הראשונה לא מזרימים כמעט מים במבחנות הם חיים בסוג של אדישות אבל אני רוצה להוסיף לך מעוף נוסף שאני קוראת לו מעוף השלוה המעוף הכי עוצמתי שיש הוא לא תלוי במקום ובזמן הוא עילאי, אורגזמי ונמשך הכי הרבה זמן שיש מהסוג של הצרפתיה או אולי של מקובלים (לא מכירה מספיק את השניים) זה אולי המעוף הנדיר ביותר אין בי כוחות לתאר אותו הדבר הכי קרוב אל מה שאני מרגישה בקשר אליו הוא ספור הסרט "מלך ליום אחד" או שמו Le Roi du couer (בטח עשיתי שגיאת כתיב בלב) לטובת האפשרות שלא ראית את הסרט הוא מספר על עיירה קטנה בצרפת שנזנחה במלחמת העולם הראשונה על ידי יושביה מהפחד שהגרמנים יכבשו אותה והפכה לעיירת רפאים התושבים שכחו את בית המשוגעים על יושביו ואלה (המשוגעים) פורשים כנפים עוזבים את בית המשוגעים וכל אחד מהם חוזר אל המקום ממנו הוא בא חייל אנגלי שמגיע למקום נשבה בקסם של המשוגעים הכאילו חוזרים לעצמם הזונה חוזרת להיות זונה בעל בית המרזח חוזר לתפקידו וכן הלאה וכשהמלחמה נגמרת הוא מתפשט ובמערומיו מגיע לבית המשוגעים שם הוא פוגש את מלך המשוגעים זה הבלתי מוכתר מביט דרך החלון והסרט מסתיים במשפט משהו כמו "את המסעות הגדולים באמת אנחנו עושים דרך החלון"

 

[אלמרה]

עם יכולות מעוף כאלה.. מי צריך לאכול

אהבתי את הסיפור של הסרט... למה אף אחד לא מעיר אותי בזמן בבית הזה? לפספס סרט כזה (הוא בטח ישן) אני רץ לחפש בוידיומאטים וברחבי הרשת אולי אוכל להוריד אותו... לדעתי אין שום שגיאת כתיב בצרפתית שלך אם כי התרגום כתמיד בסרטים, חוטא למקור בו השם הוא "מלך הלב". אני יוצא היום למסע דרך החלון...

 

[מלאך תלוש]

המעוף הנדיר

אכן ישנו כזה מעוף אך הוא נדיר. במסעותי, נתקלתי בכמה וכמה אנשים שהלכו עם זה עד הסוף. לאחר שיחות מרובות עם הללו, הבנתי שהם יודעים שגם למעוף הזה יש מחיר. חלקם עשו זאת בגיל צעיר וחדוות הקמת המשפחה נמנעה מהם. עקב תקשורת לקויה עם שאר האנושות, הסיכוי שזה יקרה להם הוא קלוש. כמו כן, אנשים אלה אינם נמצאים בלהקות, הם זאבים בודדים אשר מצאו אושר מסויים ואיבדו אחר. חלקם, אחרי 20 או 30 שנה נוטש את אורח החיים, חלקם נאלצים לרדת מידי פעם מהשלווה, לחזור לארצותיהם לזמן קצר על מנת למלא מצברים, כן, כסף וכך הם יורדים מטה לתקופות בתקווה מתמדת לחזור ולרחף. למרות זאת, את האור שבעיניהם לא רואים הרבה את כמות השלווה והרגיעה, שהיא לחלוטין טבעית, אי אפשר לקחת מהם, ועם רמת האושר שלהם קשה להתחרות לפרקים, חשב המלאך להישאב לעולמם, ללא הצלחה. האנשים האלה נולדו עם כנפיים טורבו ועם אומץ שיש למעט.

 

[האם של איתי]

ותאר לעצמך מלאך כמה נדיר

מעוף השלוה בתוך העולם הסואן במסעותי בעיקר במזרח הבנתי שאפשר להגיע לשלווה שאיננה תלויה בדבר גם באורח החיים הקטרטי ובאשר לאולימפיאדת האושר היא בוטלה מזמן לכל אחד יש מפלס משלו וההגדרה מתחדשת כל העת קוראים לזה מסע לגילוי העצמי יש במסע הזה המון צמתים של אושר שברוב הפעמים הוא אפילו לא מובן לטייל ואם אני חושבת עוד פעם המרוץ אל האושר הפרטי או ליתר דיוק המעוף תלוי א. ברצון להיות מאושר ב. בהתפנות להיות מאושר ג. בהערכת המצב ד בשהייה מקסימאלית מתמכרת בתוכו ה ולהרגיש את הפרטיות האינטימית שלו

 

[מלאך תלוש]

אכן...

אני גר באי באמצע ת"א. מרפסת ירוקה ונעימה, ברחוב צדדי, ממש על יד העורק הראשי. שקט כאן גם אצלי שקט. לפני שבוע בדיוק עצרתי להערכת מצב אין כמו שחייה יומית, בבריכה שעל הגג של דיזינגוף סנטר, להעריך אותו טוב יותר. הבריכה פתוחה 24 שעות כך שמוצא אני את עצמי שם בשעות הלילה המאוחרות. אני והמציל שנאבק בשינה. ובחזרה למה שכתבת, אכן אין צורך לנדוד רחוק על מנת למצוא למעשה, זה כ"כ קרוב, במרחק אפס מעצמנו מסע לגילוי עצמי? אפשר לומר שגיליתי את עצמי עוד לפני שיצאתי... רק אישור לזה אנו מצפים מהמסע ---------------------- כמו ששמים לב, הכתיבה שלי היא אסוציטיבית - אין באמת קשר בין חלק לחלק... לכן ההפרדה

 

[האם של איתי]

אני עזבתי את העיר

אחרי שנים של יד על דופק ההתרחשויות רבות מאד אפילו חיה עירונית על כל המשתמע שיניתי כיוון לפני שלוש שנים עזבתי את העיר לטובת מושב ואחרי שנתיים הסתלקתי משם כי איכזב, בלי לולים בלי פרות בלי איכרים רק ארבע על ארבע ארזתי ועברתי לצוק קרוע אל הים ואני לא יודעת את נפשי בהבדל ממך אני התחלתי את המסע מאפס ידעתי על עצמי מעט והיום רק עוד מעט ואני נפעמת כל יום מחדש החוף המדהים עוזר השלווה תורמת ואנשים כמוך גם

 

[מלאך תלוש]

ככל שעוברות השנים

השלווה שלי פחות תלויה באיפה אני נמצא. היו שנים של נדודים, יבשות, חופים, צוקים בודדים ואפילו מערה אחת או שתיים באי קרוב לאנטרקטיקה אני גר בת"א אבל ממש לא חיה עירונית אוהב להיות בבית, לא אוהב לצאת (מלבד העבודה שהיא ברעננה) אני מניח שאלו הן השנים האחרונות שלי כאן. קראתי על הצוק שלך, נשמע כמו מקום נפלא החוכמה היא לקחת מקום כמו שלך, ללב ולגור בת"א

 

[שילה1]

מלאך.."אני מניח שאלו השנים האחרונות

שלי כאן".אפשר פרוש? כאן בת"א?בארץ או בעולם הזה? לא כל כך הבנתי.

 

[מלאך תלוש]

ת"א...אני לא הולך לשום מקום...

רק מת"א..

 

[האם של איתי]

לא טענתי לרגע שאני חכמה - ליהפך

בלב שלי נצורות המון פינות של יופי, שלווה, ומפגשים אנושיים מרגשים אני ממש לא צריכה להתבונן בתמונה כדי להזכר יש מקומות שהשפיעו עלי ביותר ובמהלך הסנסציה בעצמה הם נצרבו בליבי והם שם יחד עם זההסביבה האורבאנית שהיתה חלק מעצמותי הפסיקה לדבר אלי ואין לי שום כוונה לשחק בנדמה לי אני רוצה להתעורר בבקר אל הגן אני רוצה לבחון את מעוף הפרפרים הלבנים להתבונן בשלל הציפורים שפוקדות את הפרחים (לא כמו קוסטה ריקה, אבל בזעיר אנפין) וכן, להגיע אל הצוק בשעות אחר הצהרים ולהתלטף עם הרוח אי בזה שום חכמה יש בזה חווית חיים טוטאלית אחרת לגמרי ממה שהייתי מורגלת שנותנת לי המון השראה

 

[האם של איתי]

מלאך תלוש, אני מרגישה שאני חסרה

את הכנפים לעוף איתך בשעה זו של הלילה אני מבטיחה תוספת הולמת מחר אני מודה לך על שהשקעת במבוא אני כמובן מבטיחה להצטיין כדי להשתתף ממש בקורס לילה טוב והרבה שמחה

 

[מלאך תלוש]

גם המלאך הולך לישון

לילה טוב

 

[אלמרה]

מחר .. מחר!

 

[ד שם בדוי]

../images/Emo140.gif

סליחה על החוצפה שלי. אנחנו מכירים מאנשהוא? למה אני שואלת? כי כתבת את סיפור חיי.

 

[ד שם בדוי]

ה../images/Emo39.gif היה למלאך...

אומיתי - אַת אֶת המחמאות שלך כבר קיבלת...

 

[האם של איתי]

הבנתי

את נוקטת בשיטתה של תהילה של עגנון ואני מתענגת

 

[ד שם בדוי]

לצערי

זה הספר היחידי של עגנון שהצלחתי לקרוא בזמן התיכון וגם אותו כבר שכחתי למרות שאהבתיו. אח"כ קראתי את "שירה" שלו ודוקא נהניתי (אולי מפני שהקריאה היתה מבחירה. אולי לא) ואפילו זוכרת.

 

[האם של איתי]

פירוש

תהילה תמיד אומרת ליעקב אני חושבת שקוראים למספר שקצבו לה כך וכך מילים לכן היא נזהרת בהן שלא לעבור על המיכסה

 

[ד שם בדוי]

תודה

באמת שכחתי מהיכן הרעיון היפהפה הזה. כ"כ שכחתי שחשבתי שהמצאתי אותו... כמו את חוק 80:20 שגם אותו חשבתי שהמצאתי. אבל הסתבר לי שלא.