שמאל-ימין-אתאיזם או "בעית הלאום"
ההודעה נכנבת עקב התבכבשות כעמט הסטרית שהיתה פה בימים האחרונים בנוגע להשקפות פוליטיות ונסיונות ליצור קורולוציות (שלדעתי אינן מבקומן כלל וכלל) בינן לבין השקפת עולם אתאיסטית. אם ניתן לערוך קורולציה בין השקפת עולם פוליטית לבין אתאיזם אז לדעתי הדרך היחידה בה ניתן לבצע זאת היא כזו- הומניזם , ההומניזם היא ראיית האדם כערך עליון משמע האינדיווידואום-כערך עליון. אולם גם מכאן אין לגזור דעת פוליטיות היות ויכול להיות אדם הומניסט ימני ושמאלני כאחד ולכל אחד צידוקים הומנסטיים להפליא מדוע הוא צודק או לא. בנוגע לויכוח של סמיגאול וטלמון: בעיית הלאומיות\לאומנות היא בעייתו המרכזית של עמינו. מהי המשמעות של הלאומיות היהודית כיום? מה עושה אותנו מצביר אנשים ל"עם"? קיים הבדל בין לאומיות במובן NATIONALITY לבין NATIONALISM הראשון מתייחס למציאות\עובדה השני למגמה. הראשון מתייחס לתכנים האקזיסטנציאליים העיקריים של האדם במובן חיי המעשה וחיי הרוח שלו וקיים קשר הדוק בינה לבין תכני התודעה שלו, הידע שיש לו על האומה אליה הוא משתייך הוא הרבה יותר רחב מהידע שיש לו לגבי כל קבוצה אנושית אחרת והיא גם קרובה יותר לליבוללא קשר לשיפוט ערכי כלשהוא. לאומיות במובן השני היא מגמתית היות ואדם לא מקבל את לאמויותו (במובן הראשון) כסתם עובדה קיימת אלא כפרוגרמה בחייו אין זו הלאומיות שאותה הוא יונק מהמציאות , אלא פרוגרמה של עיצוב מציאות מסוימת זוהי הלאומיות שהגבול בינה לבין פשיזם הוא מטושטש. זאת אומרת יש להבחין בקומפלקס על "עם ומסגרתו הפוליטית"-דהיינו-מדינתו- בשתי קטגוריות שונות: עם שהוא דבר נתון מבחינה הסטורית ואמפירית והוא מקיים לעצמו מסגרת קיומית בצורת מדינה. והיכוון המנוגד לכך-"עם של מדינה". כלומר, המדינה היא נתון והיא "המעצבת" בקירבה עם כאן הגבול בין לאומיות לפשיזם הוא מטושטש מאוד היות והיא שואבת את ערכיה לא ממגמה (ערך מבטא מגמה ולא מציאות!) אלא מ"עובדות"-גם אם "לגיטימיות". ה-בעיה שלנו כיום כיהודים היא שאין לנו לאום ערכי המאחד אותנו, אין לנו מגמה . בארה"ב קיימת חוקה שהיא הלאום הערכי המאחד את כל האזרחים המאקיראים באשר הם. לנו אין נכסים משותפים במובן הנפשי רוחני המשותפים לכלל ה"עם היהודי", התנ"ך הוא בטח שאינו כזה משום שרוב העם היהודי החי כיום אינו חושב שהוא מבטא משהו ערכי רלוונטי. כל מי שחושב שמה שמאחד את העם היהודי היא המדינה אמור לדעת שעם שהגדרתו וצידוקו הערכי היא תחומו הטריטוריאלי ומזה הוא יוצק ערכים-זוהי מהות הפשיזם. היהדות היתה פעם התוכן הלאומי של עם ישראל אולם מהמאה ה19 ואילך היא נמצאת במגמת התערערות והתמוטטות פנימית. התנ"ך כאמור לעיל מהווה מיטרד אצל רובו הגדול של העם היהודי החי כיום בעולם וממנו רוב רובו הגדול של העם אינו גוזר שום ערכים. ההגדרה היחידה לעם היא סובייקטיבית ז"א-קבוצת אנשים המרגישה כעם היא עם, מי שחושב שאנו לוחמים על הלאומיות שלנו הוא טועה! אנו לוחמים באוייבנו מבחוץ כדי לשמר את המנגנון המדינתי שלטוני שלנו שנקרא מדינה. שאלה זו היא שאלה סבוכה אבל לדעתי ותסלחו לי על הפיוטיות , נוגעת לעם נפשנו, היא מעלה שאלות כמו מהי מדינה? מיהו יהודי? מה בין יהודי לישראלי? וכו'. (כדי לומר דברים בשם אומרם יש לציין אלה דעותיו של פרופ' לייבוביץ' איתם אני מסכים בכל ליבי) נ.ב. למי שחושב לומר כי צה"ל הוא הוא משהו ערכי הרי שזוהי הגדרתו הפשיסטית של מוסוליני ל"עם":"קבוצת אנשים הלוחמים יחדיו". מה גם שקשה לי לראות את צה"ל כמשהו משותך ליהודי ישראלי\יהודי צרפתי\יהודי אמריקאי וכו'.
ההודעה נכנבת עקב התבכבשות כעמט הסטרית שהיתה פה בימים האחרונים בנוגע להשקפות פוליטיות ונסיונות ליצור קורולוציות (שלדעתי אינן מבקומן כלל וכלל) בינן לבין השקפת עולם אתאיסטית. אם ניתן לערוך קורולציה בין השקפת עולם פוליטית לבין אתאיזם אז לדעתי הדרך היחידה בה ניתן לבצע זאת היא כזו- הומניזם , ההומניזם היא ראיית האדם כערך עליון משמע האינדיווידואום-כערך עליון. אולם גם מכאן אין לגזור דעת פוליטיות היות ויכול להיות אדם הומניסט ימני ושמאלני כאחד ולכל אחד צידוקים הומנסטיים להפליא מדוע הוא צודק או לא. בנוגע לויכוח של סמיגאול וטלמון: בעיית הלאומיות\לאומנות היא בעייתו המרכזית של עמינו. מהי המשמעות של הלאומיות היהודית כיום? מה עושה אותנו מצביר אנשים ל"עם"? קיים הבדל בין לאומיות במובן NATIONALITY לבין NATIONALISM הראשון מתייחס למציאות\עובדה השני למגמה. הראשון מתייחס לתכנים האקזיסטנציאליים העיקריים של האדם במובן חיי המעשה וחיי הרוח שלו וקיים קשר הדוק בינה לבין תכני התודעה שלו, הידע שיש לו על האומה אליה הוא משתייך הוא הרבה יותר רחב מהידע שיש לו לגבי כל קבוצה אנושית אחרת והיא גם קרובה יותר לליבוללא קשר לשיפוט ערכי כלשהוא. לאומיות במובן השני היא מגמתית היות ואדם לא מקבל את לאמויותו (במובן הראשון) כסתם עובדה קיימת אלא כפרוגרמה בחייו אין זו הלאומיות שאותה הוא יונק מהמציאות , אלא פרוגרמה של עיצוב מציאות מסוימת זוהי הלאומיות שהגבול בינה לבין פשיזם הוא מטושטש. זאת אומרת יש להבחין בקומפלקס על "עם ומסגרתו הפוליטית"-דהיינו-מדינתו- בשתי קטגוריות שונות: עם שהוא דבר נתון מבחינה הסטורית ואמפירית והוא מקיים לעצמו מסגרת קיומית בצורת מדינה. והיכוון המנוגד לכך-"עם של מדינה". כלומר, המדינה היא נתון והיא "המעצבת" בקירבה עם כאן הגבול בין לאומיות לפשיזם הוא מטושטש מאוד היות והיא שואבת את ערכיה לא ממגמה (ערך מבטא מגמה ולא מציאות!) אלא מ"עובדות"-גם אם "לגיטימיות". ה-בעיה שלנו כיום כיהודים היא שאין לנו לאום ערכי המאחד אותנו, אין לנו מגמה . בארה"ב קיימת חוקה שהיא הלאום הערכי המאחד את כל האזרחים המאקיראים באשר הם. לנו אין נכסים משותפים במובן הנפשי רוחני המשותפים לכלל ה"עם היהודי", התנ"ך הוא בטח שאינו כזה משום שרוב העם היהודי החי כיום אינו חושב שהוא מבטא משהו ערכי רלוונטי. כל מי שחושב שמה שמאחד את העם היהודי היא המדינה אמור לדעת שעם שהגדרתו וצידוקו הערכי היא תחומו הטריטוריאלי ומזה הוא יוצק ערכים-זוהי מהות הפשיזם. היהדות היתה פעם התוכן הלאומי של עם ישראל אולם מהמאה ה19 ואילך היא נמצאת במגמת התערערות והתמוטטות פנימית. התנ"ך כאמור לעיל מהווה מיטרד אצל רובו הגדול של העם היהודי החי כיום בעולם וממנו רוב רובו הגדול של העם אינו גוזר שום ערכים. ההגדרה היחידה לעם היא סובייקטיבית ז"א-קבוצת אנשים המרגישה כעם היא עם, מי שחושב שאנו לוחמים על הלאומיות שלנו הוא טועה! אנו לוחמים באוייבנו מבחוץ כדי לשמר את המנגנון המדינתי שלטוני שלנו שנקרא מדינה. שאלה זו היא שאלה סבוכה אבל לדעתי ותסלחו לי על הפיוטיות , נוגעת לעם נפשנו, היא מעלה שאלות כמו מהי מדינה? מיהו יהודי? מה בין יהודי לישראלי? וכו'. (כדי לומר דברים בשם אומרם יש לציין אלה דעותיו של פרופ' לייבוביץ' איתם אני מסכים בכל ליבי) נ.ב. למי שחושב לומר כי צה"ל הוא הוא משהו ערכי הרי שזוהי הגדרתו הפשיסטית של מוסוליני ל"עם":"קבוצת אנשים הלוחמים יחדיו". מה גם שקשה לי לראות את צה"ל כמשהו משותך ליהודי ישראלי\יהודי צרפתי\יהודי אמריקאי וכו'.
