תודה לך על דבריך
אי אפשר שלא להתייחס לכתוב "אהיה אשר אהיה" במסגרת התייחסות לפרשות השבוע. זה הרי מובן מאליו. אלא מה שהתכוונתי אליו הוא שאינני מכיר מליבוביץ', הן בכתביו, הן בהרצאותיו והן בראיונותיו שימוש בטרמינולוגיה מסורתית נוסח "אהיה אשר אהיה" או "בורא עולם" וכיוצ"ב בבואו להתייחס ברצינות לשאלה מיהו או מהו האלהים עבורו. כמליצה במסגרת שיח כללי הדבר אפשרי אבל לא כמענה לשאלה ישירה על אלהים.
אם מסורת ישראל מייחסת לר' עקיבא את המאמר " ... שכל הכתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים" אין להתפלא שמסורת ישראל "מכשירה" את הז'אנר של פרשנות אליגורית, ובכללה הרמב"ם. הרי ר' עקיבא היה במובן זה חריג וסבר כך נגד הדעה שאין מקומו של שיר השירים בין ספרי הקודש. כל 2000 השנים שלאחר מכן, החל מספרות חז"ל ועד היום, בין במסגרות דתיות אמוניות בין אם הן חילוניות, אומנותיות, סיפרותיות וכד' - הן שנים של התייחסות לכתובים שאיננה דוחה את האלגוריה. אדרבא. כל זה "ממבט מעוף הציפור" אולם ברור לי שיהיו כאלה שיטענו שפרשנות א' לא רק שאיננה נראית להם אלא שהיא פסולה, ועל כן יעדיפו אחרת.
כתבת שאינך מקבל את ליבוביץ בדבריו שהרמב"ם העדיף את אמונת הקדמות על אמונת חידוש הבריאה מאין. לדעתי, ליבוביץ לא רק הסיק את הדברים מעיונו המעמיק במו"נ אלא גם מכתביו האחרים של הרמב"ם, אותם וודאי הכיר היטב, ובקשר לכך אני רוצה לצטט לך מ'אגרת הרמב"ם לחכמי קהל אנשי מארשילייא' שבה הוא אומר בין היתר על סוגיית חידוש העולם או קדמותו:
" ... ויש ביניהם מחלוקת גדולה בזה העולם כולו, שהוא הגלגל ומה שבתוכו: רובם אומרים שאינו הווה ונפסד, אלא כך עומד, היה ויהיה לעולם ולעולמי עולמים. והרי הוא כמו שהקב"ה שהוא מסבב אותו מעולם כך היה, זה סובב וזה מסבב, ושניהם יחד לא ימצא זה בלא זה.
ויש מהם אומרים שזה הגלגל הזה ייפסד, והבורא ית' בראו, אבל יש שם דבר אחד מצוי עם הבורא ית' כמו החומר ביד היוצר, ומאותו המצוי עמו הוא עושה כל מה שירצה, פעמים יעשה מקצת אותו החומר שמים, ומקצתו ארץ, ופעמים אם ירצה ייקח אותו המקצת שעשה ממנו שמים ויעשה ממנו דבר אחר. אבל להוציא יש מאין - אי אפשר.
ויש מן הפילוסופים מי שאומר כמו שאמרו הנביאים, שהשם ית' ברא כל הנבראים מאין, ושאין שם עם הבורא דבר אחר אלא זה הנברא שהמציאו. ובזה הדבר היא המחלוקת הגדולה, וזה הוא הדבר שהכירו אברהם אבינו ע"ה. וכבר חיברו בדבר זה אלף ספרים בראיות ברורות שיערוך כל אחד ואחד שיחזיק דבריו.
ועקר התורה התמימה היא, שהבורא ית' לבדו הוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלוהים, והוא שברא הכל יש מאין, וכל מי שאינו מודה בדבר זה הוא כופר בעיקר וקיצץ בנטיעות ( ראה ליבוביץ על בראשית ברא ... ). וכבר חברתי אני חבור גדול בלשון ערב בעניינים אלה, ושם ביארתי הראיות הברורות והמופתים החזקים על מציאות הבורא ית', ושהוא אחד ושאינו גוף וגויה ולא כוח בגוף. ושברתי כל אותן הראיות שאומרים הפילוסופים שהם ראיות שהעולם לא נברא. וגם פרקתי כל הקושיות שהקשו עלינו על שאנו אומרים שהאל ברא הכל יש מאין.... וכו' "
יש לא מעט חוקרים שרואים בקטעים אחדים שבמו"נ "פרוטוטיפ" למשנתו של שפינוזה והספרות המחקרית מלאה בזה.
גילויי דחייה מובהקים כלפי הפילוסופיה באשר היא מכרסמת את אושיות הדת אנו מוצאים כבר בתלמוד, ומי יודע אם ובאיזו מידה מלחמת החשמונאים ביוונות לא שיקפה גם אספקט זה, כך ש"הגאון" לא הראשון ואף לא האחרון שמגנה את השפעת הפילוסופיה על עקרונות האמונה הדתית - וגם אני בין אלה.
אינני חושב שניתן להתייחס לאיזו הגות שהיא שכאילו צמחה בוואקום. לא בהגות עיונית ולא בהגות מדעית. כל הגות נשענת, מושפעת וניזונה מאחרות, וחלק ממלאכתם של חוקרים להראות ע"י הוכחות חותכות ומנומקות כיצד פלוני מושפע מהגותו של אלמוני. זהו ספורט אקדמי אינטלקטואלי מוכר וידוע. הרמב"ם עצמו כידוע, לא מסתיר את העובדה שהוא לוקח מאריסטו ומעיד על עצמו שקרא ספרים רבים. אין ספק לפיכך שגם הוא עצמו היה חניך של השפעות מקודמיו וגם ה"וויה נגטיבה" כבר מצוייה בפרשנותם של כתבי אפלטון. מאלף בעיניי מחקרה של פרופ' ע. ערן על ר' אברהם אבן דאוד בו היא מראה כיצד הרמב"ם קבל ממנו ולעתים ניתן למצוא במו"נ כמעט ציטוטים מספרו "ספר האמונה הרמה". כדי להצביע על השפעות ספיציפיות עוזרת מאד ההתמצאות ובקיאות בשפת המקור, וזה כמעט תנאי עבור חוקר מיקצועי, ולא די להישען על תרגום זה או אחר, ואכן פרופ' ערן התמחתה ( כמו פרופ' מ. שוורץ ז"ל ) בשפה הערבית ובספרות הפילוסופית של ימי הביניים ובהשפעות הגומלין בין הוגים שונים, מה שגם מחייב עיון מוקפד בכתבי יד וכו'. לפיכך אין להתפלא על כך שגם הקבלה ינקה והושפעה, לא רק מתורות מזרחיות ( הודו ) ולא רק מהגות ניאואפלטונית, ולא רק מחז"ל ומספרות ההיכלות והמרכבה - אלא גם מהרמב"ם. ידוע עיסוקו של אברהם אבולעפיה "אבי הקבלה הנבואית" ( כך ע"פ פרופ' אידל ) שידע את "המורה" על בוריו ובכתביו הוא מעיד שלימד את "המורה" ברחבי אירופה, אולם למרות זאת "התפתח" בכוונים אחרים מתוך אמונה עמוקה שפיסגת ההגות נמצאת מעבר "למורה" ומעבר לפילוסופיה - בהגות הקבלית.
כאשר נחשפתי לראשונה לליבוביץ ותורתו התייחסתי כמו רבים אחרים לכל מוצא פיו שכאילו נאמר "מפי הגבורה", אבל דווקא הודות לו אני משקיע מאז שעות לימוד שבועיות רבות מהן הפקתי שני לקחים עקרוניים עקריים : הראשון - שדווקא ריבוי הפרשנויות וריבוי דברי ההגות הם אלה שמפיחים את רוח הנצחיות של "תורת ישראל" במובן '70 פנים לתורה', ואין הפנים זהות ואין שום פן עדיף על חברו - אלא בעיני המעדיף. והלקח השני שהוא תוצר של הראשון - לקבל בכבוד הראוי את דעתו האמונית והפרשנית של האחר, מותר כמובן להתווכח ולהתפלמס, ואולי אף רצוי - אבל כל זאת מבלי להשתלח בדברי בוז וחרפות באחר - ובמיוחד כשאינך יודע די, ברוח נבואתו הפלורליסטית של מיכה כאנטיתזה לישעיהו ב' : כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד.
אם מותר לי להתבטא כלפיך באופן אישי, לדעתי הופעתך בפורום ליבוביץ היא מתנה חשובה ויקרה מאד. אינני רוצה לחטוא ביתר מתק שפתיים, ולכן רק בקצרה - אין לי ספק שבבואך לכאן הצטרפת אל שורה של גולשים שלא רק מעוניינים מאד בליבוביץ והגותו אלא שניכר בהם גם ידע וגם מחשבה שישכילו את כולנו. יישר כוח.
אי אפשר שלא להתייחס לכתוב "אהיה אשר אהיה" במסגרת התייחסות לפרשות השבוע. זה הרי מובן מאליו. אלא מה שהתכוונתי אליו הוא שאינני מכיר מליבוביץ', הן בכתביו, הן בהרצאותיו והן בראיונותיו שימוש בטרמינולוגיה מסורתית נוסח "אהיה אשר אהיה" או "בורא עולם" וכיוצ"ב בבואו להתייחס ברצינות לשאלה מיהו או מהו האלהים עבורו. כמליצה במסגרת שיח כללי הדבר אפשרי אבל לא כמענה לשאלה ישירה על אלהים.
אם מסורת ישראל מייחסת לר' עקיבא את המאמר " ... שכל הכתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים" אין להתפלא שמסורת ישראל "מכשירה" את הז'אנר של פרשנות אליגורית, ובכללה הרמב"ם. הרי ר' עקיבא היה במובן זה חריג וסבר כך נגד הדעה שאין מקומו של שיר השירים בין ספרי הקודש. כל 2000 השנים שלאחר מכן, החל מספרות חז"ל ועד היום, בין במסגרות דתיות אמוניות בין אם הן חילוניות, אומנותיות, סיפרותיות וכד' - הן שנים של התייחסות לכתובים שאיננה דוחה את האלגוריה. אדרבא. כל זה "ממבט מעוף הציפור" אולם ברור לי שיהיו כאלה שיטענו שפרשנות א' לא רק שאיננה נראית להם אלא שהיא פסולה, ועל כן יעדיפו אחרת.
כתבת שאינך מקבל את ליבוביץ בדבריו שהרמב"ם העדיף את אמונת הקדמות על אמונת חידוש הבריאה מאין. לדעתי, ליבוביץ לא רק הסיק את הדברים מעיונו המעמיק במו"נ אלא גם מכתביו האחרים של הרמב"ם, אותם וודאי הכיר היטב, ובקשר לכך אני רוצה לצטט לך מ'אגרת הרמב"ם לחכמי קהל אנשי מארשילייא' שבה הוא אומר בין היתר על סוגיית חידוש העולם או קדמותו:
" ... ויש ביניהם מחלוקת גדולה בזה העולם כולו, שהוא הגלגל ומה שבתוכו: רובם אומרים שאינו הווה ונפסד, אלא כך עומד, היה ויהיה לעולם ולעולמי עולמים. והרי הוא כמו שהקב"ה שהוא מסבב אותו מעולם כך היה, זה סובב וזה מסבב, ושניהם יחד לא ימצא זה בלא זה.
ויש מהם אומרים שזה הגלגל הזה ייפסד, והבורא ית' בראו, אבל יש שם דבר אחד מצוי עם הבורא ית' כמו החומר ביד היוצר, ומאותו המצוי עמו הוא עושה כל מה שירצה, פעמים יעשה מקצת אותו החומר שמים, ומקצתו ארץ, ופעמים אם ירצה ייקח אותו המקצת שעשה ממנו שמים ויעשה ממנו דבר אחר. אבל להוציא יש מאין - אי אפשר.
ויש מן הפילוסופים מי שאומר כמו שאמרו הנביאים, שהשם ית' ברא כל הנבראים מאין, ושאין שם עם הבורא דבר אחר אלא זה הנברא שהמציאו. ובזה הדבר היא המחלוקת הגדולה, וזה הוא הדבר שהכירו אברהם אבינו ע"ה. וכבר חיברו בדבר זה אלף ספרים בראיות ברורות שיערוך כל אחד ואחד שיחזיק דבריו.
ועקר התורה התמימה היא, שהבורא ית' לבדו הוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלוהים, והוא שברא הכל יש מאין, וכל מי שאינו מודה בדבר זה הוא כופר בעיקר וקיצץ בנטיעות ( ראה ליבוביץ על בראשית ברא ... ). וכבר חברתי אני חבור גדול בלשון ערב בעניינים אלה, ושם ביארתי הראיות הברורות והמופתים החזקים על מציאות הבורא ית', ושהוא אחד ושאינו גוף וגויה ולא כוח בגוף. ושברתי כל אותן הראיות שאומרים הפילוסופים שהם ראיות שהעולם לא נברא. וגם פרקתי כל הקושיות שהקשו עלינו על שאנו אומרים שהאל ברא הכל יש מאין.... וכו' "
יש לא מעט חוקרים שרואים בקטעים אחדים שבמו"נ "פרוטוטיפ" למשנתו של שפינוזה והספרות המחקרית מלאה בזה.
גילויי דחייה מובהקים כלפי הפילוסופיה באשר היא מכרסמת את אושיות הדת אנו מוצאים כבר בתלמוד, ומי יודע אם ובאיזו מידה מלחמת החשמונאים ביוונות לא שיקפה גם אספקט זה, כך ש"הגאון" לא הראשון ואף לא האחרון שמגנה את השפעת הפילוסופיה על עקרונות האמונה הדתית - וגם אני בין אלה.
אינני חושב שניתן להתייחס לאיזו הגות שהיא שכאילו צמחה בוואקום. לא בהגות עיונית ולא בהגות מדעית. כל הגות נשענת, מושפעת וניזונה מאחרות, וחלק ממלאכתם של חוקרים להראות ע"י הוכחות חותכות ומנומקות כיצד פלוני מושפע מהגותו של אלמוני. זהו ספורט אקדמי אינטלקטואלי מוכר וידוע. הרמב"ם עצמו כידוע, לא מסתיר את העובדה שהוא לוקח מאריסטו ומעיד על עצמו שקרא ספרים רבים. אין ספק לפיכך שגם הוא עצמו היה חניך של השפעות מקודמיו וגם ה"וויה נגטיבה" כבר מצוייה בפרשנותם של כתבי אפלטון. מאלף בעיניי מחקרה של פרופ' ע. ערן על ר' אברהם אבן דאוד בו היא מראה כיצד הרמב"ם קבל ממנו ולעתים ניתן למצוא במו"נ כמעט ציטוטים מספרו "ספר האמונה הרמה". כדי להצביע על השפעות ספיציפיות עוזרת מאד ההתמצאות ובקיאות בשפת המקור, וזה כמעט תנאי עבור חוקר מיקצועי, ולא די להישען על תרגום זה או אחר, ואכן פרופ' ערן התמחתה ( כמו פרופ' מ. שוורץ ז"ל ) בשפה הערבית ובספרות הפילוסופית של ימי הביניים ובהשפעות הגומלין בין הוגים שונים, מה שגם מחייב עיון מוקפד בכתבי יד וכו'. לפיכך אין להתפלא על כך שגם הקבלה ינקה והושפעה, לא רק מתורות מזרחיות ( הודו ) ולא רק מהגות ניאואפלטונית, ולא רק מחז"ל ומספרות ההיכלות והמרכבה - אלא גם מהרמב"ם. ידוע עיסוקו של אברהם אבולעפיה "אבי הקבלה הנבואית" ( כך ע"פ פרופ' אידל ) שידע את "המורה" על בוריו ובכתביו הוא מעיד שלימד את "המורה" ברחבי אירופה, אולם למרות זאת "התפתח" בכוונים אחרים מתוך אמונה עמוקה שפיסגת ההגות נמצאת מעבר "למורה" ומעבר לפילוסופיה - בהגות הקבלית.
כאשר נחשפתי לראשונה לליבוביץ ותורתו התייחסתי כמו רבים אחרים לכל מוצא פיו שכאילו נאמר "מפי הגבורה", אבל דווקא הודות לו אני משקיע מאז שעות לימוד שבועיות רבות מהן הפקתי שני לקחים עקרוניים עקריים : הראשון - שדווקא ריבוי הפרשנויות וריבוי דברי ההגות הם אלה שמפיחים את רוח הנצחיות של "תורת ישראל" במובן '70 פנים לתורה', ואין הפנים זהות ואין שום פן עדיף על חברו - אלא בעיני המעדיף. והלקח השני שהוא תוצר של הראשון - לקבל בכבוד הראוי את דעתו האמונית והפרשנית של האחר, מותר כמובן להתווכח ולהתפלמס, ואולי אף רצוי - אבל כל זאת מבלי להשתלח בדברי בוז וחרפות באחר - ובמיוחד כשאינך יודע די, ברוח נבואתו הפלורליסטית של מיכה כאנטיתזה לישעיהו ב' : כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד.
אם מותר לי להתבטא כלפיך באופן אישי, לדעתי הופעתך בפורום ליבוביץ היא מתנה חשובה ויקרה מאד. אינני רוצה לחטוא ביתר מתק שפתיים, ולכן רק בקצרה - אין לי ספק שבבואך לכאן הצטרפת אל שורה של גולשים שלא רק מעוניינים מאד בליבוביץ והגותו אלא שניכר בהם גם ידע וגם מחשבה שישכילו את כולנו. יישר כוח.