איך המשיך אצלכם השבוע?...
לי הוא עובר מוזר... יש אהבה ותמיכה מהמורה שנלחמה עליי כבר ביום הראשון שלי בביה"ס וגם מהסייעת של הכיתה אותה אני מכירה כבר מהקייטנה בקיץ וגם משאר הצוות ואני בהחלט אוהבת יחס כזה,אני כבר מתחילה להתרגל לשאלה "מה התפקיד שלך?מורה?סייעת כיתתית?מלווה צמודה?" וכשאני אומרת שאני שירות לאומי ישר מתחילים לתחקר איך אני עם ג'ינס ומכנסיים,אני מחייכת ומסבירה בסבלנות גם בפעם ה50 שאני חילונית ואז או שמתחילים לתחקר אותי איך זה שירות לאומי חילוני(פחות נפוץ) או שמספרים לי כמה רגילים שיש בביה"ס רק בנות שירות דתיות או שאומרים לי "אה,אז את זאת מהמכתב עדכונים לפתיחת שנה של המנהלת" (היא כתבה שם משפט :'היום מגיעות אלינו בנות השירות הלאומי.לראשונה השנה מגיעה אלינו גם בת שירות לאומי מעמותת "שלומית"-חילוניים'),זה קצת מביך אותי למען האמת בגלל שאני מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי דווקא כי אני כאילו שונה,אבל לאור היחס החם שכרגע נתקלתי מהצוות ומהבנות שירות האחרות ולאור הגישה התומכת והפתיחות לקבל את השונה נוכח המצבים הקשים של הילדים שנמצאים שם וזה שחלק לא מבוטל מאנשי הצוות סוגד לבנות שירות כי הוא בעצמו עשה שירות לאומי אני מאמינה שאם לא יהיו הפתעות אני אסתדר. הסיבה הנוספת שבגללה מוזר לי הוא שאני בכיתה שרוב הילדים שם דיי זומבים שלא מגיבים לכלום וקשורים באיזה 6 רצועות וחגורות לכסאות גלגלים,יש שניים(מתוך 8)שכן מגיבים ומתקשרים בדרכם המיוחדים אבל הרוב פחות פעילים,אחת היום נשכה אותי ביד חתיכת נשיכה שלא עברה לי עד עכשיו,ועדיין זה נחמד. היו לי היום הפסקות למרות שאין צלצולים ושיעורים מוגדרים בביה"ס הזה וניצלתי אותן כדי ללכת לגן שנמצא שם ויש בו ילדה שאני מלווה בהסעה(גם היא עם שיתוק מוחין,אבל בדרגה יחסית גבוהה)אז קפצתי להגיד שלום ולהרגיע אותה קצת-בכול זאת היא שנה ראשונה בגן ובהסעה,היא הכי קטנה,עולה להסעה ראשונה והכי חשוב היא שכנה שלי מסתבר ואני מרגישה חובה לקשקש איתה בהסעה והיא מתוקה אמיתית,בהפסקה אחרת הלכתי לכיתה אחרת של יותר מתקדמים והיה פשוט קורע מצחוק,הזמינו להיות שופטת במשפט של הילדים נגד המורה והבת שירות ואחד הילדים שכבר יצא לי להכיר כי הוא הזמן מטייל ברחבי ביה"ס איכשהו מאיפה שאני הולכת הוא בדיוק מגיע נכנס חזק במיוחד לתפקיד והתחיל לקשקש ולקשקש כמה המורה אשמה,הכול היה בצחוק אבל הוא שחקן מלידה ואחרי שפסקתי שהוא והילדים הם המפסידים(זה כי המורה הזהירה שהיא יותר חזקה ממני במכות
) נתתי לו אישית גזר דין של כניסה לכלא והוא פשוט כול כך נכנס לתפקיד שהוא התחבא מתחת לאיזה שטח בקיר והמשיך להגיד כמה הם לא יכולים להפסד תוך כדי שהוא זז ברחבי הכיתה כולו מציג עצבים,לא יכולנו להפסיק לצחוק... למדתי להחליף לילדי הכיתה שלי חיתולים,לשים חיתולים ידעתי אבל לכול אחד יש מגבלות גופניות וצריך לשים לב להכול כשמחליפים להם,מושיבים על האסלה והכי חשוב מחזיקים לעגלות המיוחדות(כול אחד עגלה מותאמת בשבילו),המורה הבטיחה לי שאת הילד שאני הכי אוהבת(הוא מתוק ומגיב,איך שהוא רואה אותי הוא משמיע קול ומוחא כפיים וזה מרגש)אני אקבל ליותר זמן סולו במשך היום ונבנה לו תוכנית לימודים מיוחדת של צבעים וצורות כי הוא ברמה שהוא יכול,נראה לי שיהיה ממש כיף. אמרו לי מהצוות שמה שצריך כדי לעבוד בביה"ס הוא הפגנת רצינות ואחריות וכמובן רצון,אני מאמינה שיש לי את שלושתם אז נכון לכרגע אני חושבת שאני הולכת לעבור שנה מאתגרת שאולי תהיה מורכבת לפעמים אך בהחלט לא תעורר טראומות כמו בתחילת שנה שעברה ב'קשת' עם המנהלת המטורפת...חוץ מיזה שיום בשבוע אני אהיה בבית ספר רגיל שכבר הייתי בו בשנה שעברה וזה כדי לא להשתגע בהתחשב בזה שיש לי כמות עצומה של שעות,כמעט פי 2 משאר הבנות שירות הרשמיות של המקום(אני באה כבונוס כי אני מלווה בהסעה) וצריך קצת אוויר,לי גם אין כמעט בכלל חופשים השנה בגלל הליווי-מתי שהביה"ס עובד אני מחויבת להיות בהסעה הלוך וחזור וזה אומר גם בחגים מהסיבה שבביה"ס לחינוך מיוחד יש חוק שלפיו לומדים כמעט כול השנה כי אלה ילדים שחייבים את המסגרת...בקיצור יהיה שמח,רק נקווה שיעבור לטובה בכול תחום שם ואני עדיין מסרבת להתלהב בגלל שראיתי שכשאני מתלהבת אני מתעוורת ונופלת חזק אז אני מנסה לקחת הכול בצעדים קטנים,בהמשך תגיע ההתלהבות.
