מה יש לאהוב בשיפרה?
טון דיבור מתנשא של מורה לכיתה א', פני חזירה עגלגלות ופה שעוסק כל היום בבליסה של מאכלים מגעילים דוגמת סנדוויץ פסטרמה עם חמאה (איפה אבא שלה שנכשל בחינוך שלה?!), התרסה כלפי הדת וכלפי מי ששומר עליה, רכלנות בחדרי חדרים תוך התנשאות כלפי אנשים שהיא טוענת שהם לא לרמתה (מה בדיוק הרמה של אישה שמדברת עברית קלוקלת ומקללת על ימין ועל שמאל?!), עיסוק אובססיבי בשיער והתספורת הדוחה שלה או בסריגה של כובעים מכוערים, אובססיה כלפי צבר הקקטוס המיובש, להמשיך? נראה לי מספיק. שפרה לכי הביתה.